יש תמיד שמץ של טירוף בכל אהבה, ולא מעט פעמים תימצא התבונה בטירוף. ומן הסתם אותו שילוב משולש הוא הסיבה, המהות וההסבר לתהליך הארוך הזה, שתחילתו גולם מוטורי וסופו פרפר יפהפה.
ויש גם עניין אישי. עלה בחלקי העונג והאתגר להיות האחראי בפועל על שיפוץ הרכב זה, ומן הסתם יש סמליות מה בעובדה כי הפרויקט נמשך תשעה חודשים, ה^תינוק^ שלפניכם כה יפה, וה^אב^ המאושר (אופיר) כה גאה. בצדק.
חלום ילדות
הרצון להיות בעליו של TR-6 עלה בראשו של אופיר כבר בהיותו בן 11. הזיכרון מעורפל משהו, אך אופיר זוכר אוטו שכזה נוסע ברחובות ירושלים, משאיר אחריו שובל מבשר הערצה. כבר אז החליט הילד כי ^כשאני יהיה גדול, אז יהיה לי כזה^.
וכפי שעלה, היה זה רק עניין של זמן. במשך שנים חטא אופיר לא מעט, ונהג בכלי רכב כגון אימפרזה טורבו, ב.מ.וו M ועד כמה וכמה יצירות שופעות טכנולוגיה מתקדמת. וכמו שאומרים ^הדבר הכה בו כמו ברק ביום בהיר^. הייתה זאת מודעה קטנה בעיתון שבה היה כתוב ^למכירה טריומף TR-6-1971^ שהטיסה אותו הרבה שנים לאחור, שהחזירה את הילד שבו. וכך כמעט אחוז תזזית, מצא אופיר עצמו בדרך לפתח תקווה בכוונה אחת ברורה - לעמוד בהבטחתו לעצמו משכבר הימים.
למוכר לא היה סיכוי. יותר מאשר הוא רצה למכור, אופיר רצה לקנות. וכולי השתתפות בצערו של אותו בחור חיפאי שהגיע עשר דקות מאוחר על-מנת לקנות רכב זה ממש. אבל הכל היה מאוחר מדי בשבילו. אפילו הצעה מפתה, עוד בטרם החליף הרכב בעלים, לא שינתה את פני הדברים.
מנקודת זמן זו השתלשלות האירועים דומה יותר לאופרת סבון, שבה הכל יכול לקרות באופן מטורף ומפתיע כאחד. בעל הרכב הבטיח לאופיר שלמרות שהרכב עמד מספר שנים, כל שעליו לעשות הוא לדאוג לטיפול קליל עד קל, והעניין לא יחרוג מחמשת אלפים שקלים. מקסימום. מן הסתם, לו יכלו המכלולים המכאניים של הטריומף לשמוע ולהגיב, היו פורצים בצחוק אדיר מיד. אופיר מצדו, קלט את המצב, ולאחר ניתוח קצר הגיע למסקנה הפשוטה: על- מנת שאהבתו המכנית תמלא את הציפיות, יהיה עליו להפיח בה את רוח הניצחון בצורה מקצועית. בנקודת זמן זו חברתי אני לאופיר ולטריומף ויצאנו לדרך ארוכה שהביאה אותנו עד הלום.
הפרויקט
אפשר לקשור לשחזור שכזה שמות תואר מתיפייפים, ולמלא את העמודים במילים מפוארות, אך שחזור שכזה הוא, בפשטות, בניית אוטו מחדש, כאשר על כל תחום מופקד איש מקצוע. וזה צריך להיות לא רק מקצוען, אלא גם כזה שאוהב.
הראשון שטיפל במערכות המכאניות של הרכב היה ארז מ^טופ גיר^. והוא, ממש לפי המתכון, ובאופן נדיר למדי, לא רק שיודע את המקצוע אלא גם אוהב אותו. דיאגנוזה קצרה על הליפט, וארז חוזר אלינו בפנים חתומות. ^המצב לא טוב^ אמר בפנים רציניות. בטרם הספקנו להתאושש, עלה חיוך (קטן) על פניו וזה אמר: ^קטן עלי. כל שעליכם לעשות הוא לרכוש עבורי את החלקים הבאים^ (אחסוך מכם עשרים דקות של הכתבת רכיבים מכאניים לרכישה).
תוך שעה, מקסימום יומיים, התאוששנו, ופנינו לפתרון הבעיה. הצעד הראשון היה לאתר מקום שבו נוכל לרכוש את כל החלקים הדרושים ואף יותר. לפני דור היה בירור כזה מחייב שבועיים של מסע שוטטות רגלי בין כפרים נידחים בדרום-מזרח ווילס. היום זה לקח 0.2 שניות במנוע החיפוש. וכך עלה ברשת שמה של חנות חלקים הממוקמת בממלכה המאוחדת, ושמה, איך לא,TR-SHOP. מיד היה אופיר ללקוח מן המניין, תוך ארבעה ימים הפך ללקוח מועדף ולאחר שבועיים הוכתר כיקיר החנות. ואלמלא נשבענו כי ברשותנו רכב מסוג TR-6 עוד היה עלול ג'ף, בעל החנות, לחשוב כי אנו מנסים לבנות בעצמנו רכב כזה ממש מן ההתחלה. רשימת החלקים שנרכשה הלכה וגדלה מיום ליום, וחשבון הבנק של אופיר הלך וקטן בהתאם.
לאחר שהיו ברשותנו כל החלקים התחלנו סוף סוף בעבודת כפיים. המנוע והגיר הונחו בצד, וכל התושבות נזרקו לפח, מפנות את מקומן לכאלו העשויות מחומר איכותי יותר; מערכות הבלמים פורקו עד הבורג האחרון ובהמשך נבנו מחדש; מסרק ההגה הושלך אף הוא לפח, ואת מקומו תפס מסרק חדש לגמרי; כל החלק הקדמי - הפרונט, על כל מרכיביו - הוחלף בחדש; צינורות הבלמים הוחלפו בצינורות שזורי מתכת; המאיידים (בטריומף יש שניים) פורקו, ובעזרת קיט של חברת SU הובאו לרמת חדשים; מחזירי שמן ישנים הוחלפו בחדשים; אעצור כאן, כי התמונה ברורה ורק אסכם כי כל התהליך ארך כחודשיים וחצי, כאשר המלאכה העיקרית נעשית על-ידי ארז ועבדכם - והכל באהבה רבה. הדבר היחיד שעצר אותנו, מדי פעם, היה הצורך הפתאומי והבלתי-מוסבר למנגל באמצע יום העבודה. ועל כך אני אומר: ^צורך בבשר דוחה הכל^ (מר פינקלר, קרניבור ידוע בפלנטה, נולד והתחנך בברזיל, ויש להבין אמירה זאת ולקבלה בהקשר זה. העורך).
מבחן הרישוי
המבחן הראשון לעבודתנו היה מבחן של ממש - במכון הרישוי רעננה - ולאחר שבע שנים בהן נמנעה הגברת טריומף לעבור מסלול מכשולים זה, הגיעה שעתה לעשות כן. התגובה הראשונית של בוחני המסלול הייתה ^חבל לכם על הזמן. הדבר הזה בחיים לא יעבור טסט^. ואני שבדרך כלל מזהה הזדמנויות עסקיות, מיד התערבתי. הטריומף הזה, כך אמרתי, יעבור את המבחן במכה ראשונה. ובלחיצת יד העמדתי את כל יוקרתי המקצועית כנגד אי אלו מנות שווארמה.
ואכן, ברגע שהגיע הזמן, עמלו הבוחנים החרוצים לא מעט על מנת לזכות בחלקם בהתערבות זו. האמת? הם כמעט הצליחו. ל-TR6 היו חסרים אותם שני פסים אדומים, שיש להדביקם לחלקו האחורי של הרכב. התוצאה? שוויון (בינינו), נצחון לטריומף. למרות הכל עברה היא את המבחן בהצטיינות יתרה.
אלא שהיינו עדיין רחוקים מאוד מקו הסיום, וחבילת המצלצלים שאופיר עמד להיפרד ממנה הייתה גדולה למדי. חזונו של אופיר היה טריומף צבוע בתכלת בהירה - ^כחול אירי^. אלא שבמקור הייתה הגברת צבועה בכחול כהה. בנוסף, ניתן היה לזהות בקלות אותן פטריות חלודה שצצו להן לאחר הרבה שנות גשם, בהן הייתה הטריומף חשופה לממטרים פזורים.
החיפוש אחר בעל מקצוע אשר יחזיר עטרה ליושנה היה קצר. רועי מ^אוטו פח^ היה השם שעלה כמעט מיד; הוא הרי צבע את ה-MG שלי (ועוד רבות וטובות). רועי הוא ג'ינג'י מלידה אך הוא אנטיתזה לתופעה האדומה. האיש רגוע-עד- אדיש באופן לא-טבעי. לאחר ששמע את אופיר ואותי מלהגים שעות, מפנטזים ללא גבול, סיכם באופן מורכב ומסובך אמנם, אך במקצועיות מעמיקה: ^פינקלר, עוד הפעם אתה והשטויות שלך^. ואני נאלצתי להודות, בפעם-המי-יודע-כמה שכן, אבל באמת, זו הפעם האחרונה. וגם רועי וגם אני ידענו, בפעם-המי-יודע-כמה, שאני משקר במצח נחושה.
בניגוד לבעלי מקצוע המכסים חלודה בחומר פחחים, אצל רועי התהליך מורכב יותר. רועי מוציא את החלודה על ידי חיתוך החומר הנגוע, הוצאתו מהמקום ושחזור מדויק של החלק החתוך. מה צריך בשביל זה? לא הרבה. רק קצת פח. אה, וגם המון סבלנות וכשרון. כבר בשלב הראשון הבנו כי הכנפיים הקדמיות של הרכב ספגו את מרב ההתעללות מצד פגעי הטבע. התעלות שהיו אמורות לנקז את המים נסתמו במהלך השנים ויצרו מלכודות מים שהפכו עם הזמן לכתמי חלודה. ההחלטה נפלה: להחליף את הכנפיים, שהיו במצב אנוש, בכנפיים חדשות מבית היוצר של TR-SHOP. עבודת השחזור וההכנה לצבע ארכה חודשיים וחצי.
ואז הוטלה על כתפיו של אופיר המשימה הקשה מכולן: בחירת גוון הצבע. מסתבר כי יש לא פחות מ- 400 סוגי תכלת. עוד אופיר תוהה ובוהה, ראה באחד הביקורים הקולינאריים שערך בביתי, בין כלי הרכב המזעריים שברשותי (500 במספר) קרמאן גיהה צבועה בדיוק באותו גוון מבוקש. בינגו.
באותו שבוע ממש הסתיים השלב הראשון של הצביעה, ועוד בטרם עברנו לשלב הסופי היה עלינו לשחזר את פנים הרכב. הגג, שממנו שרדו פיסות יריעות בלבד, הוחלף (ניחשתם נכון) בגג חדש לחלוטין שהובא היישר מ-TR-SHOP. כך גם גלגל ההגה ולוח המחוונים, הכיסאות פורקו עד לבסיסם, הספוג הוחלף והריפוד נתפר מחדש. וכמו דפנות הדלת, אלו שמרו על מקוריות מוחלטת. מערכת החשמל כולה עברה שיפוץ מקיף, וכך, לאחר כחודש של עבודה על פנים הרכב, חזרה הטריומף לאוטו פח לסידורים אחרונים, שכללו שיפוץ מקיף של הגלגלים והשפיצים, הדבקת מדבקות וקביעת סמלים במקומם.
התפעלות
וכך, לאחר חודשים רבים של עבודה מאומצת, יצאה הנסיכה המוטורית ברוב הדר ופאר לדרכה. ולא רק אנשים רגילים התלהבו מהאוטו הישן-חדש הזה. גם מביני הדבר של מועדון ה-5, במקום מפגשם הקבוע בהדר יוסף מדי שישי, אמרו את דברם. ואם אוטו מוצלח זוכה ברגיל אצל האנשים שלא-קל-להרשימם לדברי שבח, הרי הפעם זכינו - אופיר, עבדכם הנאמן ובעיקר הטריומף - למחיאות כפיים.
אלא שבניגוד לאגדות, לאחר שהנסיך מצא את אהבתו, יש פרידה. אופיר עוזב לטובת עסקים בעולם הרחב. ולאחר כל הדרך הזאת הוא ייאלץ להיפרד מה-TR6.
קצת היסטוריה
ה-TR6 הוא כמעט האחרון בסדרת ה-TR המפורסמת שהחלה את דרכה עם ה-TR2 ב-1953. אחריו הגיע ה-TR7, אך זה היה חסר את הקסם שעשה את דגמי הסדרה, ובעקיפין גם הביא לסוף דרכה של החברה. ה-TR6 היווה המשך ישיר ל-TR5 ונבדל ממנו, למעשה, בעיצוב בלבד. ה-TR6 הגיח לאוויר העולם ב-1969 על מנת לתת מענה הולם לאוסטין הילי 3000 ודומיו. בנוסף, החליטה החברה לפתח מנוע שיחליף את המנוע המתיישן, וכך נולד מנוע שאמור היה לשרת את חברת טריומף במשך שני עשורים לפחות. וזה האחרון היה מנוע 6 צילינדרים טורי 2498 סמ''ק שייצר 150 כ^ס. הביצועים היו בהחלט מרשימים לזמנם: אפס למאה ב-8.5 שניות ומהירות מרבית של 193 קמ''ש. הבעיה הייתה כי מנוע זה, שיועד בעיקר לשוק האמריקאי, הצטרך להתחרות במנועי ה-V8 האדירים, ונראה כמי שסובל מאנורקסיה מתקדמת. רק העיצוב של קארמן הציל את הדגם הזה בשלב הראשון. לאחר מכן בא משבר הדלק, וה-TR6 מילא היטב את החלל שנוצר בתחום המכוניות הספורטיביות, עם מותם של הדינוזאורים. ואכן בשעה שסדרת TR אחראית ל-100,000 מכוניות, הרי ה-TR6 אחראית ל- 91,850 יחידות.
