נכון לרגע כתיבת שורות אלה עוד לא הספקתי לנהוג הרבה בפלוריאל (או , בשמה המלא, C3 פלוריאל – צריך לזכור שזו בעצם גרסה של C3). מהמפגש הראשון עם שורת הפלוריאלים בחניה של המלון בדרום ספרד, החלטתי שהנסיעה במכונית היא הדבר השני בסדר העדיפויות שלי. וכך נכנסתי לפלוריאל הכתומה שהוקצתה לי (1.4 ידנית), לקחתי אותה הצידה לפניה מבודדת, ושם ביצעתי בה את זממי: פרקתי והרכבתי אותה. מעשה מרכבה לא נלאה אתכם, כמובן, בתיאור התהליך, אבל תשכחו ממעשה-קסמים בו אתם לוחצים על כפתור והמכונית מפרקת ומקפלת את עצמה תוך 30 שניות, המפקד. השלב הראשון, קיפול הגג הפנורמי הענק, מתבצע חשמלית: זה לדעתי גם השלב בו יעצרו רוב בעלי המכונית, רוב הזמן. לאחר מכן זה כבר עניין קצת מורכב של מתגים חשמליים (סוויץ פתוח בכל התהליך) ו – ^קודם כאן למעלה, אחר כך להחזיר למקום, אחר כך ללחוץ מלמטה ולהרים רק קצת... עכשיו כל העסק יורד, ככה^ – ותפסים, וקצת עבודת סבלות לא רצינית. אחרי תרגול קצר תופסים את הפרינציפ, ואחרי עוד כמה פעמים מפסיקים להתבלבל וזה עובד. אני עומד מהצד ומביט בפלוריאל עוטה ופושטת את זהויותיה השונות, תחת ידיה המיומנות של נציגת גיא פינס על אדמת ספרד, שירז טל, וחושב לעצמי שהג'וב הזה דווקא לא רע לפעמים. נו טוב, בא לי לומר בגאווה לצוות הצילום ^אני לימדתי אותה^. ואז, באותו רגע ממש, יורדת עלי התובנה הקולוסאלית של ההשקה אני קולט את הקטע של הפלוריאל, ובו זמנית עולה על הפגם הבסיסי שבה. או-קי, יש את הזהות הפשוטה של האצ'בק משפחתית. חשוב להדגיש שהביטוי ^משפחתית^ מתייחס למשפחה עם זוג ילדים, עוד לפני שהגיעו לשלב הגדילה המהירה בשנות העשרה. סיטרואן אמנם מייעדת את הפלוריאל ל-4 מבוגרים, אבל לא צריך יותר מדי מאמץ כדי לדמיין את אנדרה סיטרואן שם אצבע אחת מתחת לעינו ומותח את העפעף התחתון מטה. כשאני מסיע את מושב הנהג מלוא מהלכו לאחור יש לי אמנם מקום לרגליים ותנוחת נהיגה טובה (הללויה קטן להגה, שמתכוונן גם פנימה והחוצה), אבל המושב במצב זה פשוט נוגע במושב האחורי. נכון שאני לא ממש קצר רגליים – להפך, אבל אין מצב ש- 4 מבוגרים ממוצעי גודל יכנסו כאן. לא נורא, לא חסרות משפחות צעירות עם או בלי ילדים שהן קהל-יעד טבעי למכונית הזו. והיא שיקית להפליא, חמודה לחלוטין, cute כמו גור כלבים. ובסיבוב מתג היא גם נפתחת לעולם, נותרת בלי גג. פשוט נפלא. למרות שיש לה רק זוג דלתות צד, יש חלונות אחוריים, אך גם הם נפתחים ונעלמים מטה (חשמלי רבותי, הכל חשמלי). אין גם קורה B שתפריע למראה הנקי. התוצאה היא מכונית פתוחה פנורמית, עם נוף בלתי מופרע החוצה. יש עוד שלב אחד פרקטי פחות או יותר – קיפול הגג והחלון האחורי והעלמתם לתוך קרקעית תא המטען. זה כבר מתבצע ידנית, אבל באופן מהיר וקל. הבעיה שלי היא עם השלבים הבאים. לחוויה טוטאלית של נסיעה באוויר הפתוח, אפשר להסיר את זוג קשתות הצד, ואז אין גג בכלל. את הקשתות משאירים בבית הן גדולות וכבדות, ולא אמורות (או יכולות) לנסוע אתך באוטו, אבל, וזה הפגם החשיבתי הבסיס בכל הפטנט: אני פשוט לא רואה את זה קורה. בקבריולט רגילה אפשר לסגור את הגג מתי שרוצים, בפלוריאל אפשר לסגור את הגג מתי שרוצים. אבל פלוריאל נטולת קשתות היא פלוריאל נטולת גג, עד שחוזרים הביתה. חם לך? שים כובע. רוצה להחנות את האוטו? ילדי השכונה יוכלו לשבת בפנים ולשחק בהגה. יורד גשם? פתח מטריה (ויש מקום יעודי למטריה בתוך הדלת האחורית...). ברגע שהעסק הזה מובן, אני אומר לעצמי שסיטרואן השקיעה די הרבה מאמץ כדי לפתח מכונית רב –שלבית, מרובת-פנים, שבחלק מזוויותיה אי אפשר באופן פרקטי להשתמש. לא חבל? אגב, יש גם תצורת ^טנדר^, מקפלים את המושבים האחוריים קדימה (אי אפשר כשהקדמיים במצבם האחורי ביותר, אבל מילא), פותחים את הדלת החצויה של תא המטען – היא נפתחת כלפי מטה, עד למצב מאוזן – ומקבלים משטח הטענה ארוך ושטוח. הקוץ באליה הוא שאי-אפשר להשתמש במכונית במצב זה באופן חוקי באירופה... אבל אבל אם נעצור את עצמנו לפני שמגיעים לשלב הבלתי-פרקטי, הפלוריאל עובדת: מכונית מעוצבת, נוחה, ומתי שאתה רוצה – פתוחה. הבסיס המכני הוא 3C לכל דבר, אותה רצפה וצמד מנועים מוכרים – 1.4 ל', 75 כ^ס, ו 1.6 ל' 110 כ^ס. הראשון מגיע עם תיבה ידנית (בלבד). השני, עם תיבה רובוטית ^סנסודרייב (בלבד). בשנה הבאה יתווסף כנראה הטורבו דיזל 1.4 ל' HDI . בשלב הזה ניסיתי את ה 1.4 בלבד, הפלוריאל שוקלת 130 ק^ג יותר מ-C3 רגילה, כך שהביצועים כאן עוד יותר אנמיים. לא ברור מה המנוע הזה עדיין עושה בהיצע של פיז'ו סיטרואן (מישהו אמר ^זול^?), אבל הגיע זמנו ללכת. עם הצלפה רבתי ודרבון בלתי פוסק תגיע מ-0 ל-100 בתוך 13.9 שניות ע-י-י-פ-ו-ת. נו טוב, אף אחד לא קונה פלוריאל בשביל לקרוע את הכביש, גם לא כדי להשתולל בכבישים הרריים וטוב שכך. המכונית מכוילת כך, שהמתלים עושים עבודה טובה ומספקים נוחות נסיעה טובה – על חשבון זויות גלגול מוחשיות, והיגוי מעורפל ונעדר חיים. אני בספק אם זה יפריע למישהו מרוכשי המכונית. (בענין הזה של רכישה: בצרפת תעלה הפלוריאל כ – 30% יותר מ c3 רגילה. איך שלא מסתכלים על זה, מדובר במכונית נישה). מה שכן יפריע לנוסעים בפלוריאל הם אוסף הריטוטים, נקישות ורעידות, שמייצר החלק העליון של המכונית בעת מעבר על שיבושי-כביש. כל אותן מסילות, תפסתם וחיבורים הם בבחינת פרצה שקוראת לתזוזות וחופשים, ואם כבר עכשיו, במכונית חדשה, שומעים את כל העסק מתחבט כנגד עצמו – מה יקרה כמה שנים אחרי הרכישה? ומה יקרה לכל אותם אטמי – גומי בין החלקים הנעים? כל המתגים החשמליים? בהחלט מחשבות מטרידות. אבל לא כרגע, נדמה לי ששירז טל מחכה לי לארוחת בוקר... אם תרצו לדעת מה קרה בהמשך חכו לגיליון אוטו 209.