הכל התחיל מסיפור בסגנון תנכ"י א-לה-שאול. באתי לחפש את האתונות ומצאתי את המלוכה. זאת בהנחה שאפשר לקרוא לבאגי עם מנוע של ימאהה V-MAX בשם "אתונות". ובכן סיפורנו מתחיל ביום עבודה שגרתי בו הייתי אמור להיפגש עם ארז אברמוב, ששולט ביד רמה במירוצי ספרינט ומדבר עם באגי שהתחילה מתומקאר והמשיכה להיות משהו עם פחות תום. הפגישה הייתה לרגל השקת יצירה חדשה, מתכנון עצמי הפעם, עם מנוע של אותה יצירת מופת דו גלגלית – 1200 סמ"ק ו-154 כ"ס, למי שאינו שולט בפרטים (כתבה מלאה על היצור הזה בגיליון 8 של אוטושטח).
הגעתי אל חצרו של ארז כדי לתחקר אותו על האתון ואז בתוך הסדנה ראיתי משהו מסקרן. הסקרנות החלה עוד קודם, או שמא נאמר הכתובת היתה על הקיר. "הסדנה לבריאות הנפש", נכתב בגדול על דלתות הסדנה ומאחוריהן ראיתי שלדת צינורות גדולה למראה ועליה מונחים מנוע מוכר, גיר בריא למראה וכסא ספרקו. הממדים רמזו שארז עלה כיתה והסיפור הזה אינו הולך להיות באגי לספרינטים בארץ, אלא משהו אחר. מה המפלצת הזו?
ארז קלט את העיניים שלי נפתחות והפטיר בנונשלאנט: "אה, זה משהו שאני בונה לפריז-דקאר". היות ומדובר בשם שדי בו כדי להוסיף הרבה דלק למדורת הסקרנות שלי, יצא שבילינו את רוב הפגישה, שיועדה בכלל לנושא אחר, בדיונים על נבכי הפילוסופיה שמאחורי הכלי המיוחד שהוא בונה. אגב, יש הרבה מאוד פילוסופיה מאחורי ערמת הצינורות הזו.

הרעיון
ארז הוא אדם לא שגרתי, עם רעיונות לא שגרתיים. היו בשנים האחרונות כמה ישראלים שהשתתפו בדקאר, אך כולם בחרו בכלי רכב סדרתיים. כלומר, כלי הרכב בו השתמשו לחציית הסהרה הוא בבסיסו אותו הרכב שמשמש את אנשי ונשות רמת אביב ג‘ לחניה על המדרכה מול בית הקפה. העסק משופר מאוד, אך כמו שארז שואל: "למה להתחיל עם נקודת פתיחה רעה?"
הרעיון היה לבנות "כלי מוכוון מטרה, על טהרת הפשטות והסימטריה". מילים נאות. בפועל זה אומר שלדה המורכבת מארבעה צינורות כרומולי ישרים, בתוספת פלדת קרוזבו, המצטיינת בחוזק רב על משקל נמוך. הקטע של הפשטות והסימטריה ממשיך עם 4 מתלים זהים, מסוג עצמות עצה כפולות. מהלך המתלה המתוכנן הוא 25 ס"מ, שהם מספקים לדברי ארז ובעיקר מקטינים את הסיכון לשבור ציריות. ארבעה מתלים זהים משמעותם שצריך לקחת פחות חלקי חילוף – נושא חשוב מאוד במירוץ מדבר ארוך, במיוחד אם אתה מתחרה פרטי עני. אמרנו שיש כאן מחשבה, נכון?
לתפקיד המנוע נבחרה יחידת הכוח של הסובארו אימפרזה טורבו, בעלת מוניטין אמינות מוכח, הספק מספק ומשקל קל. המנוע מוקם מאחורי הנהג, במרכז הרכב, משתי סיבות. האחת היא כי למנוע של רכב שטח, לדברי ארז, אין מה לחפש מקדימה. עניינים של חלוקת משקל ופיזיקה כמובן. השניה היא שמנוע מרכזי מאפשר מיקום קדומני של הנהג ונוסעיו, כדי לאפשר שדה ראיה בלתי מופרע לפנים – נקודה חשובה כאשר דוהרים בדיונות במהירויות תלת ספרתיות.
המנוע אמור כרגע להשתדך לגיר וטרנספר של טויוטה לנדקרוזר, משום שהגיר הזה זמין במירוץ והוא ידוע באמינות מופלגת. המילה "כרגע" מופיעה בהקשר זה משום שהכלי מודולארי וניתן להחליף בו את המנוע, או הגיר וכרגע המבנה הוא של הנעה לארבעת הגלגלים, אך ארז לא פוסל את הרעיון להשתמש ביחידת הנעה אחרת ואז הכלי יהיה בעל הנעה אחורית ויוכל להיות קל ב-500 ק"ג, לפי תקנון המירוץ. כרגע, יחידת הכוח המככבת בהגיגיו של ארז מורכבת משני מנועי קוואסאקי נינג‘ה 900. 340 כ"ס על משהו בסביבות 1000 ק"ג נשמע מעניין, לא?

עור וגידים
באגי לדקאר צריכה גם גוף, חוץ מהשילדה. כאן נכנס לסיפור שחר בן ארי, שעיצב את הבאגי בשיתוף פעולה הדוק עם ארז, כפרוייקט סיכום ללימודיו בבצלאל. העיצוב של שחר מתייחס לאוירודינאמיות הנדרשת במהירויות הדקאר, לשיקולי שדה ראיה, קלות טיפולים וכמובן עלות נמוכה בייצור ואחזקה. משטחי הגוף עשויים מאלומיניום, מהסיבות שפורטו. אם לשפוט לפי דגם החימר שעיצב שחר, הרי שהכלי נראה מוכן ומזומן לטרוף את הסהרה.
כפי שרואים בתמונת הדגם, הבאגי אמורה לאכלס שני נוסעים, חוץ מארז. גם כאן יש כמובן מחשבה. שני נוסעים אינם מוסיפים משקל רב ויכולים לסייע בכל בעיה בה ניתקל הנהג במהלך היום, וכן הם זמינים למשימות תחזוקה בסוף היום, מבלי לחכות לצוות טכני המאחר בהגעה לחניון הלילה. יש כמובן עוד סיבה. הנוסע השני שאמור לצלוח עם ארז את המירוץ המפרך הוא מגיש החדשות דני קושמרו, שמסייע בהשגת הסיקור התקשורתי לפרוייקט, במטרה להשיג חסויות.
ניתן להמשיך ולספר על הרעיונות שמאחורי הבאגי עד קריסת הדפדפן, משום שארז הוא אדם חושב, והמסקנות שאליהן הוא מגיע הן בלתי שגרתיות עד כדי מוזרות, אך הגיונית עד כאב בפשטותן. הבעיה עם מירוץ הדקאר, במיוחד היום, היא שלא מספיק רעיונות כדי להשתתף בו, אלא צריך כסף, והרבה. כך שכיום הפרויקט כמעט מוכן לייצור ומחכה למימון. ברגע שזה יימצא אנחנו נמשיך לעדכן את גולשינו על המכונה המרשימה של ארז.