מירוץ החיים אינו מותיר לנו הזדמנויות רבות ליהנות משקט טוב ואיכותי. יחסי האהבה/שנאה המורכבים שאנו מנהלים עם מחוגי הזמן כובלים אותנו לריטואלים קיומיים שגרתיים, אותם אנו מבצעים באדיקות. השעון שמעיר אותנו בבוקר דומה לפתיל שמצית מטען רב עוצמה, שפיצוצו גורר שרשרת בלתי נמנעת של אירועים.
המירוץ המתואר מותיר לרובנו זמן – שוב אותו משאב יקר המנהל את חיינו – מועט ביותר לביצוע תחזוקה עצמית. מסיבה זו, כל החפץ בשמירה על המשך פעולה תקינה של רוחו חייב להקדים תרופה למכה. מעין אנטיתזה לאותה שגרה מתישה.

הטקס
לפעמים, הפסטיבל הוא רק תירוץ לחגיגה אחרת לחלוטין. זהו הדין עם טקס הבריחה השנתי של הח"מ. לפני שנתיים נולד השילוב של זמן איכות עם מחשבותי, הרפתקה מוטורית ובילוי בפסטיבל הג‘אז של אילת. התירוץ הגיע באדיבות ארז, מורי ורבי לענייני מוזיקה והחיים בכלל. את התחבורה תרם זאביק, הב.מ.וו הקשיש שלי. משהו באזור מחצית היממה של נדודים בדרכים (כולל הפסקות) ושעתיים נטו של מוזיקה עשו נפלאות לנפשי הדוויה.
לפני שנה האקט הפך לריטואל והתמסד קלות. החברה הנעימה נשארה, אך מספר הגלגלים הוכפל עקב שינוי הסטטוס של זאביק ל"עומד בחצר עד שיבוא הכוח לשיפוץ". בצוק העיתים גם הקסנטיה המשפחתית שימשה היטב כעיר מקלט, או נווה מדבר להלך העייף.
השנה היה ברור לארז ולי כי המשחק שונה לחלוטין, היות והאופציות המוטוריות הופכות לפחות מוגבלות. גם תומר שהצטרף שינה את חוקי המשחק, אבל עדיין הבעיה העיקרית הייתה בחירת המרכבה שתתאים לאודיסיאה.

כנף אדומה
ה-800VFR של הונדה לא היה הבחירה הראשונית, עקב היעדר זוג קופסאות הפלסטיק ההופכות סתם אופנוע לכלי רכב פרקטי, בר שימוש יומיומי. כן, אני מדבר על מזוודות. אחרי שהתגברתי על החוסר התהומי באמצעי אחסון התחלתי להביט לעומק ולהעריך את הברייה המתורבתת שעמדה להסיעני לאירוע התרבות החביב עלי. היות ושמנו פעמינו לאירוע מוזיקלי, מייד לאחר הגז הבריא הראשון פניתי לבקש מארז ניתוח אקוסטי למערכת ה-VTEC של מרכבתנו החביבה.
****אכן, היצירה היפנית מצוידת במיטב הטכנולוגיה בת זמננו. מדובר בגרסה של הונדה לתזמון שסתומים משתנה. הביצוע ייחודי – עד 8000 סל"ד מפעילים גלי הזיזים רק זוג שסתומים לסיפוק צורכי המנוע ולפינויים. מעל למספר הקסם מצטרפת עוד שמיניית שסתומים לחגיגה. כדי למנוע מהכתבה להפוך למוסף למדור הטכנולוגיה, אעצור בנקודה זו, ואספר רק שהעסק עובד היטב ומאפשר ל-4V החסון להציע כוח נשלט ויעיל, על פני חלק ניכר משעון הטורים****
לדברי המוסיקולוג של המסע, המנוע פותח בקו נמוך ומרגיע, חנוק מעט. סיבוב מצערת, קו הגבול נחצה, ומרגע זה היצירה משנה את פניה ללא הכר. הצליל מקבל דיסטורשן, חיות, נפח. זו כמעט שאגת קרב. המעבר בין שני סוגי הצלילים דומה לסולו קלידים מלודי ורך ההופך בתזמון מושלם לביצוע אנרגטי, עת חוברים להם גם הרית‘ם-סקשן וכלי הנשיפה, על מנת לתמוך בסולן ולהביא אותו אל השיא.
אכן, הצליחו לקלקל את הבחור ברימון. אני לא טרחתי לנתח כל תו ופשוט עסקתי רוב הדרך בהפעלה מבוקרת של ה-VTEC, הלוך וחזור. זהו ללא ספק אחד הצלילים המענגים ביותר שמנוע אטמוספרי מסוגל להפיק. ככל שהמהירות עלתה, גם צליל זה אבד לו בתוך הרעש הלבן שיוצרת הרוח. מעין חומה אקוסטית שמבודדת אותך מהסביבה ומאפשרת לך להקשיב למחשבות שלך.