המבחן פורסם במקור בגיליון 233 (יולי 2005) במסגרת מבחן השוואתי מול לקסוס RX350

שוק רכבי הפנאי היוקרתיים הולך ומשגשג בארץ בשנים האחרונות, ועושה זאת בניגוד מוחלט לשוק רכבי הפנאי ה"עממיים". ללקוחות מסתבר, לא ממש אכפת אם הרכב יעשה שטח או לא, העיקר שייראה מסוקס, ויותר עדיף, יוקרתי.

רכבי השטח הגדולים, כדוגמת מיצובישי פאג'רו וטויוטה לנד-קרוזר, תמיד הועדפו כאן על כלי רכב יותר זולים ויעילים כמו טויוטה ראב4 וסובארו פורסטר, וכעת אלו מוצאים עצמם בנחיתות תדמיתית מול כלים מהמדרגה של ב.מ.וו X5 ופולקסווגן טוארג. הפרקטיקה הלקויה של רכבי השטח הגמלוניים הרי מעולם לא הפריעה לעובדה שהם עשו את הרושם הנכון במדרכות בתי הקפה, אז למה שהמחסור ביכולת שטח יפריע מלרכוש את רכבי הפנאי היוקרתיים?

אלא שהלקוחות הפוטנציאליים לא מסתפקים בזה. אקסקלוסיביות היא הרי חלק מהמשחק עבור מי שמוכן לשלם חצי מיליון שקלים ויותר עבור הכרכרה שלו, וחלק נכבד מהם רוצים יותר מהמבחר המכובד המוצע בארץ ופונים למחוזות היבוא האישי כדי להשיג את שחפצה נפשם. האינפיניטי FX35 אשר נבחן כאן נופל בדיוק תחת ההגדרות הללו - הוא יובא באופן עצמאי על-ידי גבי, שתרם לנו אותו למבחן הדרכים.

להסתכל על הקנקן
ניסאן, ממש כמו הונדה, בסה"כ עקבה אחר המתכון המצליח של טויוטה. כדי להתחרות בפלח היוקרה בארה"ב היא ייצרה מותג חדש עם שם מפתה, אינפיניטי, והדביקה אותו על גרסאות מפוארות של דגמי ניסאן מן השורה. ראשונה הייתה ספינת הדגל, ה-Q45 ב-89', ולאחריה הוצגו משפחתית-גדולה/יוקרתית (G20) בשנת 90' ומכונית סלון (J30) ב-92'.

אלא שהמהפך באינפיניטי חל רק בשלוש השנים האחרונות. כחלק משינוי התפישה העיצובית של ניסאן ובידול המותג פנתה החברה לקהל האמריקאי בדרך שונה מכל האחרים - תעוזה. כל דגמי החברה חודשו וכולם זכו לאותו קו עיצובי נועז ואקסטרווגנטי. ההצלחה, לפחות בינתיים, גדולה בהרבה ממה שניתן היה לצפות מהקהל האמריקאי השמרן. האקזמפלר הבולט ביותר בקו העיצובי החדש של אינפיניטי הוא, ללא ספק, האינפיניטי FX35. ועל כך תעיד בצורה הטובה ביותר הכמות המפתיעה של מטלפנים המומים שפנו למערכת ושאלו "איזו חברה מייצרת את החללית שחונה ברחוב המסגר?".

אינפיניטי FX35, שהוצג ב-2003, הולם בך מהר וחזק. הוא נראה כמו מימוש תלת ממדי של הטקסט הקבוע מבית היצרנים לגבי רכבי קרוסאובר: "שילוב של קופה ספורטיבית עם רכב שטח. בלה בלה...". שרירי ומאיים, זורם ודינמי. ה-FX רחב ונמוך מספיק כדי לעשות טרנספורמציה מוחלטת למראה הכללי, מ-SUV לקופה מוגבהת. אף לא אחד מאתנו נשאר אדיש, וודאי לא כשלחבילה הצטרפו חישוקי "20 אופציונליים.

אל הגישה החיצונית המוחצנת מצטרף פנים תואם, שהמילה הטובה ביותר לתיאורו היא "שונה". המושבים הדוקים, כמעט צפופים, ומחבקים את הנהג באחיזה יציבה. ההגה קטן ממדים – בעובי הנכון למכונית ספורטיבית. גם לוח המחוונים נראה כאילו נתלש ממכונית ספורט כלשהי, אבל פעמים רבות השונות הזו נכשלת. כוונון המושבים (החשמלי, כמובן) הנו דוגמא בולטת: במקום סידור הכפתורים הברור, הנפוץ והאינטואיטיבי, נמצא ארבעה כפתורים נפרדים בצד הפנימי של בסיס המושב (ולא בדופן השמאלית כמקובל), שדורשים תרגול רב כדי לזכור מי מהם שולט על איזה כיוון.

איכות החומרים בתא האינפיניטי FX35 היא טובה כמצופה, אך אינה מתעלה, ובמספר מקומות בתא נחשפה גם רמת הרכבה לא מזהירה, בעיקר בתחום תאי האחסון. ה-FX משדרת רושם מבלבל ולא ממש יוקרתי-קלאסי, אבל רמת האבזור גבוהה מספיק כדי להרשים כל נוסע מזדמן. בקיצור, עוד לפני סיבוב המפתח ברור עד כמה שונה לחלוטין הכיוון של אינפיניטי משאר היצרנים בקטגוריה.

ולטעום את מה שבתוכו
האינפיניטי FX35 קשה עד כדי הגזמה, מקפץ כמו קארטינג על שברי אספלט (יש לזכור כי רכב המבחן צויד בחישוקי "20!). ההגה כבד, חד, מדויק ומפנה את הרכב המגודל מצד לצד במיידיות חותכת. המנוע מגיב כנשוך נחש לכל נגיעה בדוושה, כאילו היא מפעילה שוקר חשמלי לכל סוס באורווה. שוב ושוב מצאתי עצמי משחק עם הדוושה רק כדי לשמוע את הצליל שבוקע מאחור – אלוהים אדירים, כמעט לא ראוי להעניק צליל כזה למה שאמור להיות SUV! הצליל הגרוני והעמוק שנובע ממערכת המפלטים הכפולה (גם היא אופציונלית, והיא, כמו המנוע, זהה לזו של ניסאן Z350 - מנוע VQ35) צריך להיות מוקלט ומושמע למהנדסי מערכות פליטה באשר הם. ככה בדיוק אמורה להישמע מכונית עם נטיות ספורטיביות.

נסיעה עירונית היא לא דבר נעים במיוחד באינפיניטי FX35. לא מדובר רק בנוחות הבעייתית, אלא גם ברמת הריכוז הנדרשת מהנהג בשל תגובות חדות של יחידת הכוח. פשוט קשה לבצע זחילה איטית בפקק או לחנות במרווח מוגבל עם אוטו שמזנק באגרסיביות עם כל נגיעה בדוושה. מחוץ לעיר המצב משתפר. לא רק שרעשי הרקע זניחים ושקטים במפתיע, אלא שבמהירויות הללו המתלים מתחילים לבלוע חלק מהמהמורות והשיכוך הנוקשה משלם דיבידנדים על גלים ושקעים, שם הוא מרסן את המרכב ביעילות ולא מאפשר ולו שמץ נדנוד.

אבל עדיין, גם מחוץ לעיר, האינפיניטי FX35 איננו רכב נוח. ההגה נטול שטח מת ויחד עם היחס הקצר בו הוא מחובר לגלגלים מתקבל היגוי עצבני שמושפע מכל שינוי בלחץ הברומטרי בתוך תא הנוסעים. ה-FX35 פשוט דורש התערבות פעילה וערנית של הנהג כדי להישאר בנתיב, ולאורך זמן זה יכול להיות מעייף. גם יושבי המושב האחורי לא יהיו באמת מאושרים, ועל אף בסיס הגלגלים הארוך הם ייהנו ממרווח רגליים מצומצם למדי ויסבלו מנוחות עוד פחות טובה מזו של היושבים מלפנים.

אבל כשמגיעים לפיתולים כל התלונות והטרוניות האלו נשכחות. פתאום הגה קצר עם אפס שטח מת זה ה-דבר. פתאום מתלים נוקשים זה דווקא טוב, כי המשמעות היא זוויות גלגול לא מעולם ה-SUV. פתאום תגובת מצערת חדה ותיבה מהירת חימה נראים חיוביים כשאתה יורד על הדוושה ביציאה מסיבוב. פתאום... פתאום האינפיניטי FX35 מרגיש פשוט נכון.

אבל האמת? לא הכל מושלם. לא הייתי מתנגד לקצת יותר רגש בהגה, כי הוא מצליח להישאר די אילם למרות גלגלי הענק. לא הייתי מתנגד למנוע שמוכן לספק חלק מ-280 הסוסים שלו גם מתחת ל-5000 סל"ד (למרות שהתיבה עושה עבודה לא רעה בלשמור את המנוע בתחום החי). וגם לא הייתי מתנגד לאחיזה קצת פחות מוחלטת ממה שמספקת ההנעה הכפולה המתוחכמת, כזו שלא תיישר פיתולים בכזו אדישות, ותייצר קצת יותר דרמות-מריצות-אדרנלין מבלי לחצות את גבולות ההגיון. אבל בשורה התחתונה כל זה לא משנה – האינפיניטי חי, תוסס ומפתה אלי-פיתול ברמה שלא זכורה לי מזה זמן, וודאי לא בכלי-כאילו-שטח שכזה. ולחשוב שיש לו גרסה חזקה עוד יותר, FX45, עם מנוע V8 בנפח 4.5 ל' ו-315 כ^ס.

הבל החן ושקר היופי
כאילו-שטח? רגע, מה עם שטח באמת? אומנם לאינפיניטי FX35 הנעה כפולה ומרווחי גחון טובים משל פרייבט ממוצע, אבל זה לא זה. אם אתם רוצים שטח, נא לפנות למקום אחר בבקשה.

את האינפיניטי שלכם לא תקנו מאותה סיבה שקונים לנד-קרוזר. את אינפיניטי FX35 קונים כי גם בין רכבי הפנאי היוקרתיים הוא מרגיש ונראה מיוחד ושונה. הוא מרגיש כמו בן-עשרה על ספידים. תזזיתי, קופצני ותאב פעולה. הוא נראה כאילו שחררו לכביש מכונית קונספט פרועה. FX הוא כמו סוס ערבי - חם מזג ודורש יד בטוחה על המושכות. הוא לא כאן כדי להנעים את זמנך, הוא כאן כדי להפוך אותו למעניין.
____________________________________________________________________

*** את רכב המבחן תרם לנו גבי, איש עסקים שייבא את הרכב באופן אישי כשהוא במפרט רחוק מסטנדרטי, או כמו שהוא הגדיר זאת: "כל מה שהיה בקטלוג". גבי הנו אחד מבעליו של יקב "בזלת הגולן" בקדמת צבי שברמת הגולן, שם גם אירח אותנו לטעימת יין משובח המופק מהכרמים הפרטיים של היקב. למי שאוהב יקבי בוטיק – מומלץ לזכור את השם.