^למה שלא תיקח אוטו פתוח, מזג האויר יפה עכשיו בחוף המערבי^, אמר אופיר מאופרן, המשכירה רכב בחו^ל; הוא כבר מכיר אותי ואת השגעונות שלי. אוטו פתוח, לנסיעה ארוכה בכבישי קליפורניה, נשמע רעיון בהחלט לא רע – אבל שיחקתי אותה קשה להשגה. ^ואיזו מכונית אתה יכול להציע לי?^. על זה אופיר לא היה מסוגל להשיב. כל מה שהוא התחייב היה לקונברטיבל, מכונית פתוחת גג, ללא זהות מוגדרת.
מצויד במסמך ההשכרה, הגעתי לדוכן אלאמו שבשדה התעופה של סן פרנסיסקו. למרבה הפתעתי גם שם, בדוכן, לא היו ממש מסוגלים להגיד לי מי עומדת להיות בת הלוויה המאושרת שלי לחמשת הימים הקרובים. ^מכונית פתוחה, מתוך המאגר^ אמרה הפקידה האדיבה ולא יספה. עליתי לחניון והופניתי לשורה השלישית. עמדו שם כ-20 מכוניות פתוחות גג מסוגים, צבעים וגדלים שונים. ^אבל איזו?^ תמהתי; ^קח מה שאתה רוצה^ ענה איש אלאמו – ^המפתחות בפנים^. ואתם יודעים איך זה, מכונית אחת – זה יופי, נכנסים, מתניעים ונוסעים. אבל עשרים מכוניות - זו בעיה. וממש כמו שילד אמריקאי מסתובב ומתקשה לבחור בין מקדונלד'ס, ברגר קינג או לתרנגולת המטוגנת של קנטאקי – הסתובבתי בין כל מופשלות הגג האלו, ואלו כללו גם מוסטנגים וסברינגים, והתקשיתי לבחור.
לבסוף מצאתי את עצמי נמשך למכונית קטנה, מצודדת ודקת גזרה – מיצובישי אקליפס GT ספיידר. אנטיתזה מוחלטת לטיטנים האמריקנים, מכונית שאיש ממערכת אוטו לא נהג עדיין עליה. חיפשתי ולא מצאתי ידנית (אמריקה או לא אמריקה?), ובחרתי באחת כחולה, נקייה מריח סיגריות.
וכבר אקדים את המאוחר, ואומר כי לא הצטערתי. אגב, המכונית נרשמה על חוזה השכירות שלי על ידי השומר, ביציאה מהחניון. יעילות אמריקנית במיטבה.

על היסטוריה וזהות
האקליפס, שחוגגת השנה עשור לקיומה, נולדה (ומיוצרת עד היום) בארה^ב כמכונית קופה, כחלק משלישייה זהה שנשאה אז את שמות המותגים מיצובישי, איגל ופלימות'. בשנת 95' נעלם הפלימות' שבחבורה. שנתיים מאוחר יותר הוצגה הספיידר, שתוכננה על-ידי מיצובישי מהבסיס כמכונית פתוחה לכל דבר. ב-1998 פרשה גם האיגל מהרשימה והדגם היחיד ששרד מהשלישייה הוא האקליפס. הדגם המחודש בו פגשתי ראה אור בשנת 2002, לאחר שגרסת הקופה המשודרגת נולדה שנה קודם לכן.
בארה^ב, לפחות בצדה המערבי, רואים לא מעט מהמכונית הזו. המעניין הוא, כי למרות שהיא לא ממש קטנה – 438 ס^מ אורכה – היא נראית ממש, אבל ממש, ננסית. לא כל כך מפתיע בהתחשב בגובהה הנמוך (130 ס^מ) ובעיקר: בטיטאנים שדחוסים לידה בכבישים. אגב, מי שביקר רק באזור ניו יורק ותמה היכן נחבאים כל הטנדרים ורכבי הפנאי המגודלים שנמכרים בארה^ב בהמוניהם, כדאי שיצא לגיחה בחוף המערבי...
האקליפס מוצעת כאמור בגרסאות קופה או פתוחה המכונה ספיידר, עם מנועי 4 ציל' 2.4 ליטר 147 כ^ס, או 3.0 ליטר V6 עם 200 כ^ס, (או עם תזמון שסתומים משתנה, 210 כ^ס), ותיבה ידנית חמישה הילוכים או אוטומטית ^חכמה^ עם ארבעה הילוכים ואופציה לתפעול ידני. ההנעה קדמית; עד לשנה זו, הייתה לאקליפס גם גרסת הנעה-כפולה. מכל זה התכנסה האקליפס שלי לספיידר הפתוחה, ברמת גימור GT (מתוך 4, היא כמעט הכי), עם מנוע ה-210 כ^ס ותיבה, מה לעשות, אוטומטית.

תמצית הפגישה
אני מפשיל את הגג (הפעולה ידנית, אך קצרה ומאוד נוחה) מקיף את האקליפס ומתבונן – והיא נראית לי טוב. נמוכה, חטובה, ספורטיבית. חרטום משתפל חדות לפנים ופנסים הנראים קצת קטנים ביחס למקובל היום. פגוש פלסטי בצבע גוף ובמרכזו לוע לכניסת אויר ופנסי דרך קטנים ועגולים בשני צדדיו. חזית קלאסית למכונית ספורטיבית המקבל עוצמה נוספת מקורה A הקמורה חדות לאחור.
מבט מהצד פוגש במשהו מסובך אפילו יותר. מתיחת הפנים האחרונה הוסיפה לדלתות שלושה פסים אורכיים ^א-לה טסטה רוסה^. הפסים באו כנראה להסוות את גודלה המופרז של הדלת (קשה לפתוח אותה בחנייה), אך התוצאה לא ממש מבריקה ודי מיותרת, לטעמי. מאחור בולטת כנף ענקית על מכסה המנוע הקצר. הכנף הזו רדפה אחרי במראה במשך חמישה ימים תמימים (אך שמרה על מרחק קבוע) וכאשר הגג היה סגור, חסמה למעשה כל ראות לאחור דרך המראה המרכזית. פרט לכך, האחוריים שטוחים ואינם מותירים רושם מיוחד. אגב, למרות שלא התעלפתי מהעיצוב, האקליפס היא מהמכוניות שהשלם שלהן גדול מסכום חלקיהן. זוהי מכונית משובבת עין, ומסובבת ראשים בכלל לא קטנה. כן, גם באמריקה בה הגודל מאוד קובע. אבל, מה לעשות, ממש עם היציאה לרחובות סן פרנציסקו, אילץ אותי הגשם לשוב ולסגור את הגג (וגם זו פעולה מהירה ופשוטה). ועם גג סגור ותנועה איטית אפשר היה להתרשם מהנוף הפנימי. בתוכה פנימה האקליפס נאה, איכותית ולמרות שהיא מיוצרת באילינוי היא קצת… יפנית. אתם יודעים, אותו פלסטיק אפור מהסוג שלא משאיר רושם איכותי. במרכז הבמה מד מהירות מגודל, אשר רבע מחלקו הימני מכוסה על-ידי מד-סל^ד קטן יותר. גם שאר המחוונים עטופים בסביבה מעין ספורטיבית ומדי החום והדלק הקטנים ממוקמים בצורה סימטרית משני צדי הפנל המרכזי, שקועים במעין ארובות. גלגל ההגה, מצופה עור, שמנמן ונעים לאחיזה משלים סביבת נהג נעימה. שני המושבים הקדמיים נוחים ותומכים, ניתנים לכוונון ידני בלבד. האחוריים קיימים בשביל הריח אך אינם יכולים לשמש למאכל אדם. היפנים ידועים בשימוש באלמנטים זהים בחברות שונות – גם שהמכונית מיוצרת באמריקה.

המנוע מדבר
המנוע השמיע צליל שהלם היטב את האקליפס: ספורטיבי אך מעודן במידה, לא גרוני או עמוק נוכח. שילוב לדרייב ולחיצה מאיצים את המיצובישי בהחלטיות. 28.4 קג^מ מגיעים לעבודה כבר בסל^ד נמוך; הנתונים מדברים על שיא מומנט ב-3750 סל^ד, אך גם נמוך יותר מורגש דחף טוב, ותפוקת המנוע מוצאת שותף נאמן בדמות תיבה מצוינת, עם החלפות הילוכים חלקות מאוד, ותגובה מהירה לעומס חיובי על הדוושה. אבל כל זה לא ממש חשוב, כי בשלב הזה אני מתקדם על הכביש המהיר לכיוון מונטריי. הכביש המהיר כשמו כן הוא – מהיר ומשעמם. האקליפס בולעת אותו בנקל ומספקת שירותי נוחות ברמה טובה.
שלוש בעיות קטנות מציקות לי: פגושי הטיטנים המתייצבים בגובה המצח, השוטרים על הכביש והכנף הגדולה הרודפת אחרי. ^באמריקה נהג כאמריקאי^ אני אומר לעצמי, עולה ל-65 מייל, מפעיל קרוז קונטרול, תופש מסלול (ממנו לא אזוז עד מחוז חפצי) ומשייט ללא מאמץ. את הנהיגה האמיתית, אני יודע, אעשה יומיים מאוחר יותר, לכיוון לאס וגאס. את הדרך יתווה לי און יעקובסון - וכך גם היה.
יומיים מאוחר יותר היה זה יומה האמיתי של האקליפס. המסלול כל כך טוב, עד כי אני רואה ממש חובה להמליץ עליו בפני כל מי שיזדמן לאזור. ממסלול המירוץ בלגונה סקה פניתי לכיוון סלינס. משם עליתי על כביש מקומי (G20) שמתחבר ל-G16 בכיוון דרום. שם הבידור התחיל. הכביש – עליו כבר נהגתי ב-RX8 (ראו אוטו 204) – די משובש, מאוד מפותל, ולא פחות חשוב: צר ונידח דיו כדי שגם מכוניות אחרות וגם שוטרים לא יגיעו אליו.
לחצתי חזק. יחידת הכוח הגיבה בשמחה ודחפה קדימה, אך המתלים לא ממש שיתפו פעולה. מקפרסון עם מוט מייצב, רכים מדי לנהיגה ספורטיבית, ונושאים על גבם חרטום כבד וקצת סרבן שינויי כיוון, התגלתה האקליפס כמכונית שלא ממש מתאימה לדרכים צרות ומפותלות. גם המרכב לא גילה נוקשות ראויה למכונית ספורט אמיתית. המתלה הרב חיבורי מאחור אפשר לגלגלים לעקוב באדיקות ראויה אחרי פני הכביש השבורים וסיפק נוחות נסבלת. לאף הכבד משהו, הייתה נטייה להרחיב את קו הסיבוב – במיוחד כאשר המנוע משך קדימה, הרפיה קלה החזירה אותו לכיוון, הרפיה חזקה יותר הוציאה את הזנב לטיול קל. למרות שלמכונית אין כל בקרת משיכה, היא לא איימה עלי בשום שלב, בין היתר בגלל שהמתלים הרכים הוציאו מהראש כל רצון לאגרסיביות יתר.
הנסיעה בכבישים אלו חייבה שימוש באופציית הטיפטרוניק וזה, פשוט עבד נפלא. בשלב מסוים נדרשה בלימה חזקה - ונעילת צמיגים הסבירה לי, להפתעתי הגמורה, שהמכונית לא צוידה ב-ABS. חיטוט מאוחר יותר בקטלוגים הבהיר לי שלא מדובר בתקלה או ב^רכב של חברת השכרה^. אופציה זאת קיימת רק כאופציה ורק ברמת האבזור הגבוהה ביותר של האקליפס. מוזר. בערך 45 מיילים (75 ק^מ) על G16 הובילו לסאן לוקה ושם עליתי על כביש 198, לכיוון מזרח.
הכביש פשוט הדהים ביופיו, מתפתל בקשתות ארוכות ומהירות. ועם אפס תנועה וללא שוטרים עד האופק, אפשר היה לצאת עם הספיידר הקטנה בריקוד; זה בדיוק האספלט אותו היא אוהבת. רקדנו שם האקליפס ואני, כאשר 210 הסוסים שלה מביאים אותנו בקלות למהירויות גבוהות, בנופים מרהיבים ובהרגשת ביטחון גבוהה. כ-60 מיילים (כ-100 ק^מ) על 198 הסתיימו מהר מדי, ואז נכנסתי לאינטרסטייט 5 – חתכתי דרך מדבר מוחבה לאיטרסטייט 15, חזרתי והפעלתי את מערכת השיוט ושייטתי לוגאס.

תשע וחצי שעות
יצאתי מלגונה סקה ב-11 בבוקר. עצרתי לשני תדלוקים לרכב (ולנהג) והחלקתי לווגאס בשמונה וחצי בערב, עייף אך לא מותש. 9 וחצי שעות של ישיבה ליד הגה. חצייה הראשון של הנסיעה כלל נהיגה מאומצת, וחלקה השני היה מהיר אך נינוח. המדהים בכל העניין הוא שלמרות שהתעייפתי, הרי שהגב שלי, בן למעלה מיובל, לא מחה כלל.
וכך התגלה לי כוחה האמיתי של האקליפס. היא לא מכונית ספורטיבית מאוד – למרות עיצובה; אבל היא מכונית נוחה לנהיגה – וגם זאת למרות אותה הופעה. מכונית GT, קטנה, פתוחה, מושכת עין, בעלת מנוע מהיר ותיבה אוטומטית מצוינת. היא לא תקסום לנהגים שהונדה 2000 היא משאת נפשם – אך עשויה בהחלט להוות אופציה לנהגים שחושקים באופציה זולה יותר לאודי TT, למשל. אני מעז להגיד שנוכחות של אקליפס (שלפי חישוב שלי עשויה לעלות כאן 200,000 ש^ח) בסוכנות הישראלית – הייתה מוסיפה לזו גם צבע וגם קונים.

נתונים עיקריים
מנוע V6 צילינדרים, 2972 סמ^ק
הספק/סל^ד 210 כ^ס/5750
מומנט/סל^ד 28.4 קג^מ/3750
הנעה קדמית
הילוכים ספורטרוניק, 4
מתלים ק/א תמוכות מקפרסון/מתלה רב חיבורי
בלמים ק/א דיסקים מאווררים/דיסקים
צמיגים 215/50-17
בסיס גלגלים 256 ס^מ
ממדים 449.1x175x131 ס^מ
משקל 1270 ק^ג
מהירות מרבית 220 קמ^ש
0 -ל-100 אין נתון רשמי