אחד אחד, בגשם שוטף, הם עלו על הבמה,קיבלו את אות היציאה מהשופט,
צפרו, נופפו לקהל המריע בהתלהבות והאיצו אל תוך
וילון המים הסמיך, חלקם הגדול במכוניות חסרות גג. אף לא לאחת מהמכוניות מערכת בקרת משיכה או החלקה, אפילו לא ABS. לא היה להן הגה כוח, ורובן נדחפו על ידי גלגליהן האחוריים בלבד, כמו
שהיה פעם. הן באו מארה"ב, יפן, גרמניה, שוויץ, בלגיה, הולנד
מלזיה, ארגנטינה וצ‘ילה. הן הגיעו מבריטניה הגדולה, מאפריקה
ואפילו מאוסטרליה. אך רובן הגדול הגיע מהארץ שהפכה את האהבה
למכונית לדת השנייה בגודלה בארצם – מאיטליה.
כמעט כל מכונית בה נהגו הייתה יצירת אומנות שמקומה במוזיאון. אבל לאנשים המדהימים במכונות המופלאות, חלקם בגיל דומה למכונות, שיצאו אותו רגע אל תוך הגשם הסוחף, לא הייתה כל כוונה לפרוש או לתת לכלים שבידיהם לנוח במוזיאון. הם יצאו למירוץ מכוניות מפרך בן 1600 ק"מ (אלף מייל), שהוביל אותם מברשיה, עיר עתיקה בצפון איטליה דרך הרים וכבישים מפותלים, דרך נופיה של טוסקנה המופלאה עד לרומא – ובחזרה. כל זה בשלושה ימי נהיגה על כבישים ציבוריים.
ואיזה מכוניות היו שם. מכוניות שרק למשמע שמם עובר רטט בגופו של חובב מכוניות – אך למראם, רועד גם גופו של מי שמכונית בשבילו היא כלי המיועד להוביל אותו מנקודה לנקודה. את המירוץ פתחו 3 (מתוך 5) מכוניות OM – מסוף שנות העשרים, אחריהן ראינו לא פחות מ-16 בוגאטי(!!) ו-38 מרצדסים; הישנה שבהן נקראת "טרגה פלוריו" ויוצרה ב-1922 ואילו החדשה היא מרצדס 300 SL כנפי שחף שיוצרה ב-1957 והגיעה מניגריה. לאלפא רומיאו היו 41 נציגות, לפרארי 38 (כולן משנות החמישים), למזראטי – 17 וללנצ‘יה 25.
ב.מ.וו הפגינה כי התעשייה הגרמנית זה לא רק מרצדס ומותג זה יוצג על-ידי 17 מכונית - אחת מהן איזטה זערורית, הזכורה לנו מראשית שנות הששים בישראל. וכמובן: לפורשה הייתה נציגות מכובדת של 21 מכוניות. את אנגליה של פעם יצגו בין היתר בגאווה 17 דגמי אסטון מרטין, 15 יגוארים, 11 בנטלי ו-6 הילי. הייתה שם גם פרייזר נאש אמריקאית, מכוניות אוסקה מרהיבות וכן, גם פיאט. והיו עוד. כולן נושאות את גילן בגאווה, כולן במצב חדש.

היסטוריה
כולן יוצרו בין השנים 1920 ל-1957. המשותף לכל שפע הדגמים הזה היה שכולם - לאו דווקא אלו שהיוו באירוע עצמו - השתתפו במירוץ המילה מילייה, אלף המיילים, שנערך בין השנים 1927 ל- 1957. מירוץ זה נערך ממש באותם הכבישים, בין ברשיה לרומא. המירוץ המקורי היה ייחודי בכך שרק מכוניות ספורט מייצור סדרתי הורשו להשתתף בו, וכל נהג מוכשר יכול היה להירשם ולהפגין את יכולתו. המסלול המהמם ביופיו, משך גם נהגים ידועי שם. סטרלינג מוס, למשל, ניצח במירוץ ב-1955. בשנת 1957 נהרג בתאונה אחד מהנהגים המתחרים, והמירוץ הופסק. לתמיד.
ב-1977 חודש המירוץ – אך במתכונת שונה: לא עוד מירוץ כבישים בנוסח קאנון-בול, בו כל המקדים זוכה – אלא מסע מטרה בו על הנהג להגיע מנקודת ביקורת אחת לשנייה בזמן קצוב מראש (כל קטגוריה בהתאם ליכולתה ולפי מגבלות החוק). במירוץ הורשו להשתתף רק מכוניות מאותם דגמים שהשתתפו במירוץ המקורי, כך שמירוץ המטרה הזה הפך לאטרקציה אמיתית לחובבי הרכב. בשנת 1988 נטלה על עצמה חברת השעונים והתכשיטים השוויצרית שופארד חסות ראשית על המירוץ. בעליה, אב ובנו, משתתפים במילה מילייה כאשר הם מריצים מרצדס "כנפי שחף" מהממת. החברה השוויצרית, דאגה גם לכך שעיתונאים מכל העולם יגיעו ויסקרו את האירוע המדהים.