זה קרה לפני שנה וחצי. חברי דני, בעל רשיון טרי, שאל את האוטו של ההורים כדי להחזיר את חברתו דנה הביתה. בדרך חזרה, פרץ חתול לכביש. בלימת החירום הראשונה אי-פעם של דני הייתה במצב חירום אמיתי - וה-ABS נכנס לפעולה. דני נפגש לראשונה גם ברעש וברעידה המאפיינים את פעולת ה-ABS. בעצם, לא היה לו אפילו מושג שיש דבר כזה. התגובה הייתה פניקה מוחלטת; דני עזב בבת אחת את דוושת הבלם "המקולקל", וכדי להימנע בכל זאת מפגיעה בחתול, הפנה את ההגה בחדות - וטס היישר לעמוד החשמל. דני שכב מספר ימים בבית חולים; לחתול לא היה מזל כזה.
מקרה? מקרה מייצג. נהגים צעירים מעורבים פי שלושה(!) בתאונות קטלניות מאשר שיעורם באוכלוסיית בעלי הרשיונות. מפתיע? ממש לא. נהגים צעירים סובלים מחוסר בניסיון ובידע, לאור איכות תהליך הכשרתם. הבעיה היא כי משרד התחבורה אינו עושה דבר לשיפור איכות נהגיו, והתוצאה נוראה. מה שחמור היא העובדה כי התפריט לטיפול אחר במצב נכתב, ואפילו הושמעה התחייבות לטיפול מסוג אחר. כאשר נכנס יצחק לוי לתפקיד שר התחבורה, באביב 96‘, התחייב להקים וועדות מומחים לבדיקת כל הקשור בטיפול בתאונות דרכים והדרכים למניעתן. וועדה אחת, בראשות ח"כ דאז אוריאל לין (השנייה הייתה וועדת המנכ"לים), עסקה בתחום לימוד הנהיגה. וועדת לין הגישה את ממצאיה בתחילת 97‘, ואלו היו, במחילה, מגוחכים. נקודת המוצא הייתה כי מעבר לשיפורים פה ושם - והמלצה על חונך - הכל ממש בסדר. בנוסף, כאילו באופן סמלי, התפוצצו אז פרשיות חמורות במשרדי רישוי בצפון ובירושלים. ד"ר משה בקר, איש מקצוע בתחום, נשכר להקים וועדה. הדוח הוגש באפריל 98‘ והתקבל על-ידי שר התחבורה. מגזין אוטו כתב על עיקרי הדוח ודיבר עם ד"ר משה בקר לפני 3.5 שנים (אוטו 152). מאז - כפי שיוסבר בהמשך - לא נעשה דבר, ולא יושמה אף אחת מהמלצות הדוח!
הבה ונבדוק את המציאות כיום.