אומנם הימים בהם טיסה לחו"ל הייתה עניין השמור רק לעשירים ושועי עולם כבר מאחורינו, אולם עדיין שורד בישראלי המצוי שורש עמוק וקשה לעקירה של פרובנציאליות. הדברים שיש "שם" ואין "פה" זוכים להילה זוהרת ופילטר וורוד במיוחד - נסו להיזכר אילו נפלאות סיפרו לנו על ההמבורגר של מקדונלדס או הקפה של סאטרבקס לפני שהם הגיעו הנה, למשל. הלנד-קרוזרים הגדולים של טויוטה נהנים מאותו סוג הילה, המוזן מסיפורי מטיילים ביבשות רחוקות, המספרים על נפלאות השילוב המופלא בין נוחות, עבירות ואמינות שהופכים אותם לרכב הטיולים המושלם. ההילה הזו הפכה את מתי מעט הלנדקרוזרים הגדולים שהצליחו לזלוג לארץ ולהפוך לפריט אספנות מבוקש בקרב חובבי השטח, שהמשיכו להזין את מדורת האגדות בשמחה.
ולכן, הבן החדש במשפחת הענקים של טויוטה, ה-200, או V8 בכינויו המקומי, ניצב בפני משימה קשה, כמעט בלתי אפשרית - למלא בהצלחה את נעלי הענק של האגדות על קודמיו. כדי לתת לקרוזר החדש סיכוי אמיתי לעמוד בציפיות החלטנו לתת לו את כל תשומת הלב, ולא לקפוץ איתו ישר למבחן השוואתי מתבקש. לקחת אותו ליומיים אינטנסיביים במיוחד במגוון תנאי מחיה ולבדוק האם גם הוא, כמו קודמיו, יכול להיחשב לכלי המסעות האולטימטיבי.

עניין של מורשת
מבט חטוף לכיוונו של ה-V8 מזהה מיד את הקשר המשפחתי. אי אפשר לטעות בצללית, במכסה המנוע הגדול שמשתפל מטה בקצהו או בממדים. אלו אפילו גדולים עוד יותר מבעבר, ומדברים אמריקאית שוטפת. מבט מעמיק יותר יחשוף כמובן את השינויים, האמורים להעניק לרכב מראה מודרני ועדכני יותר - אלא שאנחנו, שמרני שטח שכמונו, לא בטוחים שבליטות פנסים א-לה קורולה/קאמרי הם הדבר הנכון לרכב שטח אמיתי, למשל. גם הזנב נראה כבד ומסורבל יותר מבעבר, ולא התחבב עלינו. מתחת לעור הגישה המסורתית/אורתודוקסית ממשיכה - שלדת סולם עם סרן אחורי חי ורכיבי מתלה שנראים לקוחים ממדף הסמיטריילרים של הספק, משדרים "סמוך עלי" מרגיע מהסוג שכיף לשמוע כשיוצאים ל-Bush. פנים הרכב גם הוא עושה מאמץ לעמוד בסיפורי האגדות על עושר מפנק. המרווח, כמובן, מעולה, אם כי לא מושלם - קונסולה מרכזית רחבה מאוד משאירה רק מקום מספק לברכי הנהג והעדר מרווח מתחת למושבים הקדמיים פוגע במקום לרגלי היושבים בשורה השניה. אבל הרוחב האדיר נותן תחושה אוורירית גם בתפוסה מלאה ואפילו בשורה השלישית אפשר לבלות נסיעה מזדמנת בלי נזקים ארוכי טווח. רשימת האבזור ארוכה כאורך הגלות, או התרוצים של רוני למה לא השלים את המעלה בדיווש: כל הכיוונים חשמליים, בקרת האקלים מפוצלת לארבעה אזורים נפרדים וגולת הכותרת במסע המדברי שלנו - תא קירור גדול ואפקטיבי מאוד בין המושבים. אבל הביצוע קצת פחות מוצלח מהכוונה, בעיקר בסעיף החומרים, שכוללים פלסטיקי כאילו-טיטניום שעוד סבירים בקורולה, אבל לא ברכב של חצי מליון שקל, ופלסטיק כאילו-עץ שהיה מרגיש בבית אי-שם בשנות השמונים. ולא, זו לא מחמאה. דיוק ההרכבה גם הוא לא מופתי, עם פספוסים קטנים פה ושם, אבל איכות ההרכבה כנראה עדיין נאמנה למסורת טויוטה - אף ציוץ לא נשמע ברכב, גם לא בערוצי נחלים זרועי אבנים או בשבילי חרפוצים. דממה.

פיצול אישיות
ודממה היא בדיוק מה שאתה מצפה לקבל ברכב כזה. ובכביש הוא בהחלט עומד בציפיות. גרסת הדיזל שהתארחה אצלנו גומלת בהרמת חרטום וצבירת מהירות נחושה על כל לחיצה על הדוושה, ללא קשר לסל"ד וכמעט מבלי שמשהו ממוראות העולם יחדור פנימה. שיוט נינוח בכביש המהיר היא משימה שהאוטו הזה יודע לעשות טוב, אפילו טוב מאוד. המתלים הרכים מעניקים תחושת ריחוף שמבהירה מיד מה היה שוק היעד העיקרי בשלב הפיתוח ובידוד הרעשים הכללי מעולה במהירויות חוקיות ומעט למעלה מכך. אח"כ מגיעים מעט רעשי רוח, אבל לא ברמה מטרידה.
בשאר הטריטוריות העניינים קצת פחות מבריקים - בעיר הגודל הוא בעיה, למרות שמכסה המנוע מפריע הרבה פחות מהצפוי וקוטר הסיבוב סביר; אחרי קטע קצר של כביש מפותל פתחנו את המפרט שוב כדי לוודא שמערכת מוטות הפיתול הנשלטת אלקטרונית באמת קיימת במפרט המקומי - היא קיימת, רק לא ממש מצליחה לרסן את זוויות הגלגול, ויחד עם חרטום מרחף ומנותק (שנוטה לצלול בדרמטיות מוגזמת בעת שימוש בבלמים החלשים מדי), מתקבל כלי שלא ממש מרגיש בנוח בפיתולים; בשטח, בעיקר אם בוחרים לפתוח חלונות ולהתחבר לטבע, תפקוד וצליל מערכת ההינע כבר פחות מוצלח.
מנוע הדיזל הגדול מגרגר בצליל נוכח, שחודר דרך החלונות הפתוחים ופוגם בנינוחות. הבעיה היא לא רק בחוזק הצליל, אלא באופיו - נשמע כאילו חתול הדיזל הזה אכל פחית טונה מקולקלת, והתוצאה היא צליל לא סדיר, לא עגול. כל מי ששמע אי פעם מנוע דיזל של ואנדורה או אביר יקבל מיד פלש-בק. הנטיה לדלג בסרק בין שני תחומי סל"ד כל חצי דקה גם היא לא נעימה במיוחד לאוזן.
התיבה, שתפקדה בחלקות ובזריזות בכביש, מגלה נטייה מופרזת להישאר בהילוך גבוה ולתת למומנט לעשות את העבודה, בעזרתו של ממיר מומנט חופשי יחסית המאפשר לסל"ד המנוע לעלות מבלי ליצור אפקט דומה במחוון המהירות. התוצאה, שבלטה במיוחד בחולות חלוצה, היא תחושה כבדה של הרכב - העדר כח עם רעש מנוע מוגזם כל פעם שהשביל נטה מעט מעלה. תפעול ידני של התיבה והשארתה בהילוך סביר ביחס למהירות, פתר את הבעיה. לזה אפשר להוסיף גם תלונה לגבי צליל השריקה שעולה מתיבת ההעברה ב-LOW (שרק בו עובדת בקרת הגלישה במורד) - לא לעניין.
המתלים סובלים גם הם מאותה דו-פרצופיות - כל זמן שהכביש/שביל מפולסים יחסית, ואופי השיבושים הוא מקומי וקטן, מתקבלת איכות נסיעה טובה מאוד עד מעולה, כשהגלגלים הענקיים עוזרים לבלוע את השיבושים החדים והקטנים. אבל נסיעה על כביש או שביל גלי מזכירה מיד מה אהבנו כל כך לשנוא במכוניות אמריקאיות ישנות - הרכב נכנס לתנודה בשני הצירים שמסרבת לגווע במהירות הרצויה ומהר מאוד מתחילה הבטן להמליץ על שקילה מחדש של כל העניין. נראה לנו שרביעית בולמים מעט קשוחה יותר תעשה לסך הכל רק טוב.

בול'ס-איי
מהר מאוד, כאמור, מתברר שלמרות המנוע החזק לא מדובר במכונת ראלי, אבל, ברגע שמורידים הילוך הכל מתחיל להסתדר. כל זמן שהקצב רגוע, כזה שלא דורש ריכוז מוחלט ואחיזה הדוקה בהגה, אלא מאפשר שאיבה פנימה של הנוף, ה-V8 יעשה הכל כדי שתרגישו בנוח (כל זמן שהשביל לא גלי מדי, כאמור). אחרי שיצאנו משבילי החולות, וצללנו אל תוך שבילי הנחלים שמובילים מאזור ניצנה למכתש רמון, התגלתה גדולתו של ה-V8 (ואין כאן שום משחק מילים ציני, בחיי). השיבושים והאבנים השתולות נעלמים מתחת לגלגלי הענק וגם חריצי מים לא מצליחים לבעוט בישבני הנוסעים. למרות נתון מרווח גחון רשמי ממוצע למדי (22.5 ס"מ), עובר הענק מעל רב מה שיש לשבילים הללו להציע מבלי להזדקק אפילו למחשבה שניה מצד הנהג לגבי הנתיב המדויק. טיפוס מעלות מאתגרי מתלים ואחיזה מסתיים בקלות יחסית בזכות בסיס הגלגלים הארוך ומהלך המתלים הנדיב מאוד, בעיקר מאחור. כשצריך, יש כמובן בקרת משיכה שמתגברת על הצלבות ביעילות ראויה - אבל כדאי לשים לב כי מערכת בקרת היציבות מתנתקת עם נעילת הדיפרנציאל המרכזי (מוגבל ההחלקה ברגיל). דווקא רעיון טוב. חבל רק שהמהנדסי המתלים לא הצליחו למצוא עיגון מוצלח יותר לבולמים האחוריים. אלו, באורך ועובי של אלת בייסבול, מתחברים לסרן האחורי בעיגון נמוך מאוד, הממקם את הבורג במקום פגיע - "פאשלה" שבולטת במיוחד לאור התכנון המאסיבי הכללי.

להתחרות באגדה
ה-V8 הוא הלנד-קרוזר הגדול הראשון שמשווק בארץ באורח סדיר. יש לו נעליים גדולות למלא - ולא משנה כרגע אם המידה אמיתית או מופרזת - ונראה שהוא עומד במשימה בכבוד. הוא לא מושלם, יש לו בהחלט חסרונות, אבל כרכב טיולים שיכול להביא אתכם בנוחות לכל נקודה כבר במצבו המקורי, גם אם בקצב רגוע משלו, יש לו מעט מאוד מתחרים בארץ.