המכונית הקטנה האחרונה שמכרה מאזדה בישראל הייתה הדמיו הפושרת. מאז פשוט לא היה ל'דלק מוטורס' מה להציע בשוק הקטנות בישראל: המכונית שהחליפה את הדמיו הייתה המאזדה 2, למעשה פורד פייסטה בלבוש אחר, כאשר לשתיהן בעיה אחת מרכזית: חוסר בתיבה אוטומטית אמיתית. המאזדה 2 לא יובאה לכאן כלל, הפייסטה למשך תקופה קצרה, המצב הזה השתנה עם הופעת דור חדש של המאזדה2, אשר כבר קיבלה את התיבה האוטומטית האהובה עלינו. עכשיו הגיעה המאזדה 2 החדשה גם אלינו, ומסתערת על שוק הסופרמיני עם קמפיין פרסומי שאי אפשר לפספס ולו בשל הצבע הירוק הזוהר של המכונית המופיעה בו. מעבר לאותו צבע ירוק (שבמציאות נראה בולט ומרשים עוד יותר מאשר בתמונות, ובכלל העיצוב פשוט נהדר, מהחרטום ועד הזנב הקצר), נתוני הפתיחה של המאזדה 2 מבטיחים מאד. עם מכונית זו חוזרת מאזדה למקורות בכמה אופנים, כאשר בראש ובראשונה היא מציעה שפע של אבזור בתמורה למחיר נוח – תכונה שהביאה את תעשיית הרכב היפנית רחוק, במיוחד בישראל. המאזדה 2 מוצעת כאן בשתי רמות גימור, כאשר המאובזרת שבהן, 'דינמיק', מציעה שילוב קוסם של אבזור בטיחות: 6 כריות אוויר יחד עם מערכת בקרת יציבות דינמית (המכונה כאן DSC) – וזאת במחיר של 106,000 שקלים. בכל שוק הרכב הישראלי זו המכונית הזולה ביותר המציעה את השילוב הזה.
צילום: מנהל וזה לא הכול. רשימת הציוד כוללת גם פיקוד על מערכת השמע מההגה, ואף שקע לחיבור נגן MP3 – עניין חשוב מאד בימים אלו של קבצי מוזיקה דיגיטאליים; רמת הגימור הגבוהה מציעה גם מערכת מיזוג עם בקרת אקלים, כיוון גובה מושב הנהג בנוסף לכיוונים הרגילים, ומושב אחורי מפוצל התורם לשימושיות. רמת גימור 'אקטיב' הנמוכה יותר, שמיועדת בעיקר לשוק הליסינג, מציעה חסכון של 4,000 ש"ח במחיר ומקבלת רק 2 כריות אוויר (אך עדיין עם בקרת יציבות דינמית!), מזגן רגיל, חישוקי "14 עם צמיגים צרים יותר ומושב אחורי בלתי-מפוצל.
מבחינה מכנית, שתי גרסאות הגימור של המאזדה 2 זהות למעט מידות הצמיגים. שתיהן מקבלות מנוע 1.5 ל' חזק למדי, 103 כ''ס, בשילוב עם תיבה אוטומטית קונבנציונלית עם 4 הילוכים. לא נמצא כאן כל גימיקים של תיבה ''חכמה'' או רובוטית, או אפילו ''טיפטרוניק'', וגם אין בהם צורך: השילוב הזה מקנה למאזדה2 ביצועים מצוינים, עם האצה מ-0 ל-100 קמ''ש בתוך 12.5 שניות – נתון שמשאיר מאחור את כל המתחרות בשוק הסופרמיני בעלות מנועים מתחת ל-1.6 ל', למעט הסוזוקי סוויפט (שגם היא מצויידת במנוע 1.5 ל' עם הספק כמעט זהה). המכונית מרגישה זריזה גם בפועל, עם מנוע נמרץ ותיבה אוטומטית נמרצת עוד יותר – אולי יותר מדי, אפילו: גם בלחיצות מתונות על דוושת ההאצה, למשל בשיוט ב-80-90 קמ''ש, ממהרת התיבה להוריד הילוך ולעתים אפילו שניים, תוך שהמנוע מטפס לסל''ד גבוה בו הוא מרעיש יותר מדי. זה מצוין כשרוצים לבצע עקיפה מהירה, אבל הופך למעצבן במצבים אחרים.
צילום: מנהל
תא הנוסעים מרווח בהחלט יחסית לממדיה הצנועים של המכונית, כאשר מאחור יוכלו לשבת בנוחות שני מבוגרים (בתנאי שהם לא גבוהים במיוחד) או שלושה ילדים. עיצוב סביבת הנהג מודרני מאד (במיוחד מרשים הרדיו המקורי המשולב בקונסולה), עם הנדסת אנוש טובה (נוח מאד לתפעל את מתגי האודיו בצידו השמאלי של ההגה). עם זאת, קשה להתעלם מהתחושה שהמאזדה 2 נבנתה לפי דרישות עמידה בתקציב נמוך. החומרים מקנים תחושה זולה ואין את תחושת המוצקות וההידור המאפיינת מכוניות סופרמיני אירופיות רבות.
וזה מביא אותנו לצד המפתיע ביותר של המאזדה 2: התנהגות הכביש. יותר מכל מכונית קטנה אחרת בשנים האחרונות, המאזדה 2 החדשה מזכירה מכוניות סופרמיני של פעם – היא מרגישה קלילה, זריזה וכמעט תזזיתית, קופצנית ומהירת-תגובה. הצעירים שבינינו יאהבו זאת (וצריך לזכור שמכוניות כאלו מיועדות בראש ובראשונה לצעירים), אחרים אולי פחות. ההגה קל מאד ומהיר מאד, מוסיף לתחושת העצבנות של המכונית. חשבנו שהיום כבר לא עושים מכוניות קטנות עם אופי כזה – אבל מתברר שטעינו.
צילום: מנהל בסופו של דבר, יש כנראה למאזדה עוד להיט ביד. אפשר להמר בשקט על הצלחה בשוק הליסינג, שם צפויה המאזדה 2 לעשות חיים קשים ליונדאי גטס; ואילו בשוק הפרטי, השולטות הנוכחיות – הסוזוקי סוויפט והדייהטסו סיריון – ימצאו את עצמן בקרב לא קל. השם ''מאזדה'' לבדו מהווה גורם כבד משקל, ועכשיו גם יש מכונית קטנה שיהיה קל מאד ל'דלק מוטורס' למכור.
