בשיחת טלפון חפוזה אתמול מליסבון, קל היה לשמוע את האכזבה והתסכול בקולו של דרור כהן, שעות ספורות לאחר שמשתתפי ראלי דאקאר קיבלו את הודעת הביטול הרשמית. ''כבר יום קודם לכן התחילו דיבורים על האפשרות הזו'', אומר דרור, ''אבל לא רצינו להאמין''.דרור כהן והצוות, בשלב זה עדיין עם חיוכים. מימין: סלע הר-ציון. משמאל: ישי גמלאואיך התחושות מסביב?
''כמו שאתה מתאר לעצמך. אנשים המומים, ממורמרים...''
בעת השיחה היה עסוק הצוות הישראלי – כמו כל שאר המשתתפים – בנסיון לארגן את המבצע הסבוך של החזרת הקבוצה ארצה; משימה קשה עוד יותר לביצוע בסוף שבוע. אבל הצרה הקטנה הזו הינה, כמובן, כאין וכאפס לעומת המהלומה שספג דרור לחלום-הדאקאר שלו. ''הדיונות של מאוריטניה היו חלום שלי מזה שנים'', אומר דרור (שנסיונו הקודם בדאקאר, ב-2002, נקטע באמצעו), ''ועכשיו החלום הזה נגמר''.
עם כל האכזבה וכאב-הלב, אין בעצם מניעה שתחזור לכאן בשנה הבאה
''לא, לא תהיה שנה באה. הדאקאר נגמר'', אומר דרור.
עד כדי כך?
''מרגע שהאיסלאם הקיצוני בעסק אז זהו זה, הדאקאר לא יתאושש'', אומר דרור בעצב.
אנו מקווים מאד שהוא טועה בתחזית קודרת זו – אך יתכן מאד שהוא צודק בדבר אחד: לדיונות של מאוריטניה ראלי דאקאר עלול לא להגיע יותר – ואם אכן כך יהיה, החלום של דרור לא יתגשם אף הוא.
דרור כהן יצא לדאקאר בסיוע UMI יבואני שברולט, קרן 'הישג', ב.מ.ב יבואני צמיגי 'גודייר', ועוד רבים וטובים שסייעו במימון באמצעות רכישת שטחים על מכסה המנוע של הרכב.