לעיתים הרצון שלנו לצאת זכאים במשפט מהירות יכול לגרום לנו לחשוב על סיפורים שאנו מאמינים שישכנעו את השופט בנכונותם
ביטון אלי הואשם כי ביום 5.4.05 בשעה 04:29 בכביש 4 קילומטר 106.4 לצפון נהג במהירות מופרזת במקום 100 קמ"ש מהירות של 133 קמ"ש.
בהגיעו להקראה כפר אלי באשמה ולכן הוזמן למשפט.

בהגיעו להקראה כפר אלי באשמה ולכן הוזמן למשפט.
התביעה הציגה לשופט שתי תמונות בהן נראה רכבו של אלי (מונית) בנתיב השמאלי בודד בתמונה. התביעה גם הגישה לבית המשפט תע"צ המעידה על תקינות המצלמה.
אלי טען כי מאה מטר לפני שצולם ע"י המצלמה היה לו תקר בגלגל הוא עצר בצד להחליף את הגלגל, ומאה מטר לאחר מכן הרגיש הבזק של מצלמה, אלי טען כי בשנייה זו עקפה אותו מכונית ספורט במהירות רבה ומכונית הספורט היא זו שהפעילה את רדאר המצלמה אולם מסיבה לא ברורה לא רואים את מכונית הספורט המהירה בתמונה.
השופטת רחל טאובר לא קנתה את הסיפור המעניין הזה ואף שאלה את אלי מדוע לא הביא כל הוכחה שבאמת במועד הנ"ל באמת היה לו נקר בגלגל, ומדוע לא הביא תיאור מדוייק יותר של רכב הספורט המיוחד הזה שלא רואים אותו בתמונה.

מסקנה:
לפעמים סיפור שתיאורטית נשמע בעל סיכוי סביר לשכנוע לא מחזיק מים בבית המשפט שם שמעו השופטים כבר הרבה סיפורים מהרבה מספרים.
לפני שאתם מספרים את הסיפור שלכם לשופט, נסו אותו על מספר חברים וקבלו מהם חוות דעת על מהימנות הסיפור.
אלי היקר, תדליק את המזגן במונית ואז בפעם הבאה תחשוב על סיפר מוצלח יותר. ואם היה לך באמת תקר ותיקנת אותו למה לא שמרת את החשבונית ? אם היית מביא חשבונית לבית המשפט, היה לשופטת הרבה יותר קשה לבלוע את זה.

תיק 010236/05 מדינת ישראל נגד ביטון אלי 3/8/2008