הדור החדש של האימפרזה, זה שזכה לשם הישראלי "B3", נחת בארץ לפני חודשים אחדים ונבחן על ידינו בעבר (בגרסה הבסיסית 1.5 ל') – אך לא הצליח להרשים. מעבר לנתוני הפתיחה הבעייתיים – מבנה ההאצ'בק ומנוע ה-1.5 ל', שפחות פופולאריים במחוזותינו – ציפינו ליותר מיורשת האימפרזה, בעיקר בתחום הדינאמי. נוחות הנסיעה, המרווח ועיצוב תא הנוסעים אומנם שודרגו באופן ניכר, אך ביצועי יחידת הכוח נותרו לא מספקים, איכות החומרים כמעט ולא שופרה והתחושה בקוקפיט היתה דלה מדי. אולם הנקודה המפתיעה ביותר לרעה היתה היכולת הדינאמית, נקודה חזקה באימפרזה לדורותיה (גם בגרסאות הבסיסיות) שקיבלה כאן מפנה לרעה. כעת מגיעה ה-B3 בגרסה הבכירה המשווקת כרגע – לא, עדיין לא ה-WRX וה-STi הנחשקות, אלא 2.0 ל' 150 כ"ס, עם הנעה כפולה וחבילת "ספורט", שאמורה (על הנייר, לפחות) לתקן את הרושם ולהחזיר עטרה ליושנה.
שיפורים קטנים גדולים
הכניסה הראשונה לתא מותירה רושם טוב בהרבה מגרסת ה-1.5 ל', כאשר הקוקפיט מציג שיפור והתחושה נעימה יותר. זה מתחיל במושבים התומכים בעלי הניחוח הספורטיבי ובמערכת שמע מקורית, החולשת ממרכז הקונסולה על החלל כולו (במקום אופציה כעורה בהתקנה מקומית בגרסת הבסיס). הוסיפו לכך כפתורים ואבזור נוסף בצורת בקרת שיוט על ההגה וגג שמש, וההרגשה בתא הופכת פחות ספרטנית באחת. נכון, על הסביבה שולט עדיין אותו פלסטיק שחור וקשיח, וחבל שיפנאוטו לא מביאים את שילוב הגוונים הבהיר והמושך שמוצע בחו"ל, אבל הרושם הכללי נעים. המושבים מציעים תמיכה מצוינת לירכיים, עם מבנה ספורטיבי מחבק שמצליח להישאר נוח גם לאורך זמן. עוד יצוין כי הישיבה נמוכה למדי למקובל היום (וזה דווקא טוב) אך ההגה המתכוונן לעומק לא מציע טווח אופקי מספק.
גם מבחוץ התווספו נגיעות עדינות (חצאיות, חישוקים גדולים יותר ועוד) אשר משדרגות את המראה ומוסיפות לו פן כוחני, הופכות את העיצוב השנוי במחלוקת ליותר הרמוני. המנוע הוא אותו בוקסר 2.0 ל' שהכרנו בדגם הקודם, כאן עם הספק שפחת ל-150 כ"ס (לעומת 160 כ"ס) כדי לשפר את זמינות הכוח וליניאריות המנוע. כך שנתון המומנט דווקא עלה, בקג"מ בודד, ומושג באותו סל"ד נמוך יחסית (20 קג"מ ב-3200 סל"ד). המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית בעלת ארבע יחסי העברה עם אפשרות שליטה ידנית. גם במערכת ההנעה קיים כמובן הבדל משמעותי: דגמי השני ליטר של ה-B3 מגיעים כולם עם הנעה לכל הגלגלים – מאפיין מסורתי של סובארו ואלמנט בולט לחיוב בסגמנט. עוד תוספת בלעדית לגרסאות המנוע הללו היא מערכת בקרת יציבות תקנית, שנפקדת מגרסת ה-1.5 ל', ומתווספת לארסנל הבטיחות הכולל 6 כריות אוויר.
תרגיע
למרות ההנעה הכפולה והמנוע החזק יחסית (לפני שני דורות נתוני הספק כאלו היו נחלתן הבלעדית של קומפקטית חמות מהשורה הראשונה), צריך לזכור שזו מכונית משפחתית עם מנוע גדול, ולא משפחתית ספורטיבית – דבר שמגלים עם לחיצת הגז הראשונה. עוד בנסיעה הקודמת נוכחנו לדעת כי הסובארו מטפלת היטב ברחובות העיר חורשי הרעות וחרושי המהמורות, וכאן המצב אינו שונה. ה-B3 מכוילת על הצד הרך של הסקאלה ומציעה את אחד מכיולי המתלים היותר נוחים ומוצלחים בקטגוריה. זה אומר ספיגה מצוינת של שיבושים ושברים בעיר ומחוצה לה, אבל מצד שני, במהירות גבוהות-מאוד נוצר חוסר ריסון על פני גלים בכביש ומורגשות תנודות מרכב על צירי האורך והרוחב.
אם זה לא הספיק להרגיע אתכם, מגיעה יחידת הכוח ועושה זאת. 2.0 ל' ו-150 כ"ס אומנם מספיקים כדי ליצר קצב מעורר במשפחתית של ימינו (למרות ההנעה הכפולה המכבידה), אבל יחסי ההעברה הארוכים-מאוד פשוט פוגמים במחץ המנוע. הוסיפו לכך פעולת תיבה איטית ולא מעודנת וקיבלתם פוטנציאל ביצועים מבוזבז.
גם כשהכביש מתפתל מקבלים בעיקר את הפוטנציאל, פחות את המימוש שלו, אבל יש גם לא מעט יכולת. ביחס לאימפרזה המיתולוגית, הסובארו B3 נהנית ממפשקים מורחבים, מנוע ומרכז כובד מונמכים ורכיבי מתלים קלים וחזקים יותר – והתוצאה מורגשת. למרות רכות המתלים המאוד בולטת, מציגה הסובארו B3 המון אחיזה, משנה כיוון בנחישות, שומרת על ניטראליות רבה וזורמת בין הפניות. ההגה עדיין לא מבריק, הוא קל מדי ומעט מלאכותי, אבל מדויק למדי ובהחלט לא פוגם ביכולת הכוללת הגבוהה. אין ספק שעם פחות רכות וזנב קצת יותר אקטיבי, יתקבל מתכון מעורר ומהנה – בהחלט בסיס מצוין ל-WRX הבאה. הבלמים – נקודת חולשה מסורתית של סובארו – יעילים למדי פעולתם הדרגתית כנדרש, אך הם חסרים מעט נשיכה בסוף המהלך. דעיכה קלה נרשמה בשימוש מאומץ, והתרשמנו לטובה מכניסתו המתוזמנת כהלכה של ה-ABS.
צריך להחליט
הגרסה הבכירה של ה-B3 השאירה אותנו עם רגשות מעורבים: האבזור משדרג את תא הנוסעים, אבל הוא עדיין לא מיישר קו עם הטובים בקטגוריה; המנוע מציע יותר כוח, אבל נאבק בתיבה אוטומטית מיושנת עם יחסי העברה ארוכים מדי; מערכת ה-AWD מציעה שיפור למשיכה וליכולת, אבל רכות המתלים וההגה לא מגשימה את הפוטנציאל לחלוטין. יש כאן אומנם פשרה מוצלחת שתוצאתה מכונית לא רעה – משפחתית מרווחת, עם ביצועים נאים ויכולת דינאמית גבוהה, שאינה באה על חשבון נוחות הנסיעה – אבל עם תיבה יותר טובה וכיול מוקשח להגה ולמתלים, זו הייתה מתקבלת מכונית מעולה.
*המחירים נכונים ליום פירסום הכתבה במגזין
