אני עומד לשתף אתכם בסוד. לשתי דמויות מרכזיות באוטושטח יש מכוניות סובארו. לשתיהן הנעה לכל הגלגלים ומנוע בוקסר אבל החלק המוזר הוא ששתיהן בתצורת סטיישן. אחת עם מנוע מוגדש, שיפורים מדודים ותהילת ראלי. האחרת חבוטה, בעלת 90 כ"ס, למודת חצובות וסבל. בעיני שניהם עולה מבט של ערגה וגאווה כל אימת שמוזכרת סטיישן כזו או אחרת של היצרן היפני. מכאן שלסמל קבוצת הכוכבים המלווה בדלת חמישית שימושית והנעה כפולה, יש הרבה כבוד בחדרי המערכת - בדרך כלל. מאחורי הגב זוכים השניים (ממני בכל אופן) במבטי תמיהה, רחמים שלא לומר זלזול. ספונים בתוך משפחתיות רבות שימוש אך חסרות פאסון, לכודים בדיסוננס ונחושים להדביק את הסביבה באומללתם. ממש "סובארואידיס ווגוניס קוודרופוליס". לכן עלצתי בלבי כשהוטל עליי לבחון את הסובארו אאוטבק. מדמיין בעיני רוחי את גופתו המבותרת של הסובארו אאוטבק על שולחן הניתוחים, ואני מנופף לעבר השניים בממצאי הפוסט מורטם, מוכיח אותם על טעותם ומחלתם. וכך ללא מורא ללא משוא פנים ובעיקר בלי להבין על מה המהומה, יצאתי למבחן.

בחינה מדוקדקת
הסובארו אאוטבק, מבוסס על פלטפורמת ה-B4 שגם זכתה לפני כשנתיים (בארץ משווקת מדגמי-2007) למתיחת פנים. לצד הניתוח הקוסמטי קיבלו הגרסאות המצוידות במנוע 3.0 ל' מערכת ניהול מנוע בשליטת הנהג - SI. כבימים עברו, נבדל הסובארו אאוטבק מאחיותיו לשלדה, במרווח גחון מוגדל ושינוי יחס ההעברה הסופי. לפציינט שלפנינו מנוע H6, בנפח 3.0 ל', עם תזמון והרמת שסתומים משתנה, המפיק 245 כ"ס ב-6600 סל"ד ו-30.3 קג"מ ב-4200 סל"ד. ההספק עובר דרך תיבה אוטומטית עם חמישה הילוכים ומשם למערכת הנעה כפולה קבועה. להבדיל מהגרסאות הידניות (שאינן מיובאות לארץ) מצוידת התיבה האוטומטית בדיפרנציאל מרכזי נשלט אלקטרונית, המווסת את הכוח בין שני הצירים. ברירת המחדל היא חלוקה של 55/45 לטובת הדיפ' האחורי. יחס העברה סופי ארוך (3.27 מול 4.11 לסדאן). סוגר את רשימת ההבדלים מפלטפורמת האם הוא מתלה אחורי רב-חיבורי בעל זרועות ארוכות יותר (חצי ס"מ) וכיול מתלים רך לתצורה המסורתית של תמוכות מקפרסון בחזית.
שינוי קוסמטי ועדין למרכב מקנה לסובארו אאוטבק מראה אגרסיבי ושונה ממשפחת הסובארו B4. תא הנהג זוכה לשיפור ניכר במראה ובמגע. עיצוב לוח המחוונים וקווי המתאר של הקונסולה זהים, אך שימוש בנגיעות אלומיניום ועיצוב חדש של הקונסולה המרכזית, מעניקים לתא הסובארו אאוטבק מראה מודרני ועדכני. זאת, בנוסף לאיכות ההרכבה והחומרים המוכרת. תוספות אבזור מקומיות (מערכת ניווט) ומקוריות (גג שמש ענק, מערכת בקרת אקלים דו אזורית ועוד) מוסיפות אף הן לתחושת האיכות. מאחרי גלגל ההגה תמצאו "פדאלים" להעברת הילוכים ידנית מכל מצב פיקוד של התיבה. המושבים רחבים ונעימים, עוטים ריפוד עור בהיר ומוזחים חשמלית. המרווח לראש מספק ורק גבוהים ילינו על מפגשי ראש גג שמש. את החזות המשופרת והנעימה משלימה איכות נסיעה טובה מאוד. בורות בכביש נספגים היטב על ידי מתלים רכים ורק תקתוק תותבים על שברים גדולים, יטריד. איכות הנסיעה נשמרת גם על הכביש המהיר, שם צובר הסובארו אאוטבק מהירות בקצב מטעה. הנינוחות הכללית והבידוד המצוין של מערכת ההנעה לא מסגירים בקלות את המהירות וזריזות צבירתה. התאוצה טובה, למרות אנמיות בסל"ד נמוך. כאשר לקראת 4000 סל"ד חושף המנוע מנת כוח נוספת ומיידע את הסביבה על כך עם צליל מודגש יותר אך לא מוגזם. הכביש הישר והמהיר מספק כר בדיקה נרחב למערכת ה-SI. שלושה מצבים לכפתור הבקרה: במצב "Intelligent”, שהוא יותר מנומנם מאינטליגנטי, מציע זמינות מומנט גבוהה, החלפות הילוכים רכות ואיטיות ותגובת דוושה מאולחשת. המצב השני, "Sport”, מציע את הטוב שבכל העולמות, עם תיבה ודוושה מגיבות וחיות. המצב השלישי, Sport Sharp"", הוא, אה, באמת ספורטיבי וחד. כל התעטשות על דוושת התאוצה מתורגמת להורדת הילוך מהירה, עצבנית ולעתים חובטת. במצב זה מערכת ההנעה מדרבנת אותך להתנהגות לא חברתית בעליל.
בכביש המתפתל מסמן הסובארו אאוטבק את הניצחון הגדול על רכבי הפנאי. עם גנטיקה דינאמית מוכחת לצד מימדים שפויים, מתקבלת התנהגות כביש בטוחה, מהירה ומהנה לאין ערוך לעומת כל רכב פנאי שאנו מכירים. תוספת הגובה ורכות המתלים פוגעים בהתנהגות על כביש גלי ובעומס גבוה. שם נכנעים אלו לפיזיקה ומתקשים לרסן את המרכב. ובכל זאת מדובר על נימוסי כביש שהם בגדר חלום לעומת רכבי פנאי ובטח רכבי שטח אחרים. ההגה משתדל להפריע כמה שפחות במצבים אלו עם משקל בינוני, דיוק סביר ושטח מת קטן. עוצמת הבלימה מספקת אך פעולת הדוושה ספוגית והופכת אפקטיבית רק לקראת מחצית מהלכה.

תהיה על הקנקן
הכניסה לשטח נעשתה בדחילו ורחימו, עם כל הכבוד למרווח גחון של 19 ס"מ. לא נעים להודות, אבל היה לי כיף במחיצת הסובארו אאוטבק עד כה ולא רציתי לסגור את היום עם עוקה שבורה או צמיג שסוע. נחל אמציהו מקיף אותי בנוף הירחי שלו ומציע נתיב מלא סחופת, מהיר יחסית וזורם ועם חריצי רוחב מפתיעים. למרות שסובארו ממליצה על מצב אינטיליגנטי לשטח, אני נשאר במצב ה"חד". לעצה הקבועה של רוני לפתוח את כל החלונות בזמן הנסיעה בשטח ול"התחבר", אני מקשיב ומגדיל לעשות ופותח את גלון הגג הענק. הייתי מוכן להוריד גם את השמשה הקדמית אך עצרתי בשניה האחרונה. איכות הספיגה מעודדת אותי להעלות את הקצב, מרחף מעל האבנים הקטנות, מנצל ונהנה מתגובות השלדה בשביל המהיר. הספיגה עד מהירות של 60 קמ"ש טובה. הגברת העומס תביא לסגירת מהלך המתלה וחיסול מרווח הגחון הדינאמי. כמו בכביש גם כאן מתלים קשים יותר יגבירו את המהירות והיכולת ומצד שני ירעו את הנוחות. מהלך מתלה קצר וזוויות גישה ונטישה לא יתנו למשיכה המצוינת שמיצרת מערכת ההנעה הכפולה להתבטא בשטח טכני וקשה. אם בכל זאת תתקלו בבורות הצלבה או מדרגה לא מתוכננת, יעבור הטיפול למערכת בקרת המשיכה שמתגברת בקלות מזלזלת על הצלבה והנפת גלגלים לאוויר. על היכולת המשולבת הטובה משלמים בתחנת הדלק, ליטר אחד לכל 5.5 ק"מ מהירים. מאוד.

להודות על הטעות
תומר ורוני חיכו לי למחרת במשרד עם חיוך גדול, מוכנים לחזות בי מתפתל ומושפל נוכח שאלת "נו...איך האוטו?" המקובלת. התשובה נורתה מייד, הרבה יותר מהר משהם ציפו והפתיעה אפילו אותי בבהירות ההכרה שהתלוותה אליה: "אין עוד מכונית שמסוגלת לנייד משפחה, לתקוף פיתולים ולגמוא שבילים בקצב כזה, לחזור בשלום הביתה ולעלות פחות מ-300,000 ש"ח*!" עניתי בתקיפות. נחרצות הקביעה הפתיעה אותם. האמת, שגם אותי.
*המחירים נכונים ליום פירסום הכתבה במגזין