מאליבו החדשה היא לא ''עוד מכונית'' עבור
שברולט, ובהתאם, ההשקה בממפיס, עיר הולדתו של אלביס פרסלי, היתה גם היא לא שגרתית. עוד לפני שזכינו להניח את ישבננו במאליבו החדשה, דחקו בנו אנשי שברולט ''לקחת סיבוב'' במתחרות העיקריות שלה בשוק האמריקאי, אלו שאוחזות בנתח הארי מתוך 2.7 מליון המכוניות הנמכרות בקטגורית ''מכונית נוסעים בינונית''. מול המלון עמדו בשורה טויוטה קאמרי, הונדה אקורד (
החדשה שהוצגה זה עתה) וניסן אלטימה – כל אחת מהן נמכרת כל שנה במספרים גדולים יותר מכלל המכירות בשוק הישראלי – ואנו נשלחנו לנסיעה קצרה ברחובות העיר בכל אחת מהן. בהחלט לא צעד שגרתי בהשקות. אלא שלשברולט, או בעצם ל-GM, בוער מאוד להוכיח לאמריקאים שהמאליבו איננה עוד מכונית לציי רכב ומקבלי הנחות בלבד, כמו הדורות הקודמים, אלא מכונית היכולה לעמוד בגאווה מול המתחרות המובילות בשוק ולהתמודד כשווה מול שוות. ואם יורשה לנו להקדים את המאוחר – נראה שבהחלט לא מדובר בטענה ריקה.
עיצוב חיצוני ותא נוסעים
התחום הראשון בו עולה המאליבו הנוכחית על קודמתה בהפרש ענק הוא המראה החיצוני. לא עוד קופסת מגפיי עבודה אליה הודבקו שתי קופסאות נעלי ילדים והוצמדו גלגלים מלמטה, אלא עיצוב של ממש. מלפנים בולט חרטום שברולט החדש (שנראה הרבה יותר במקום על פרצופה הרחב של המאליבו מאשר על חרטומה הזעיר של האוויאו), ומהצד פרופיל אלגנטי עם זנב קצר, המקנה למכונית מראה דינמי ואלגנטי בהרבה מבעבר. גם הממדים זכו לתגבור משמעותי, והמאליבו היא עכשיו אחת הגדולות בקטגוריה – בסיס הגלגלים, למשל (285 ס''מ), ארוך משמעותית משל מובילת הטבלה בארה''ב, הקאמרי.
בסיס הגלגלים הארוך מתבטא היטב בתא הנוסעים, היכן שגם נהג גבוה במיוחד לא יגרום למצוקת מרווח ברכיים לנוסעי המושב האחורי. אולם הפרופיל בעל הגג המשתפל עולה ליושבי השורה האחורית במרווח ראש יקר. אנשים בגובה ממוצע עוד יסתדרו, אבל הגבוהים יותר ידרשו כנראה לשבת במושב הקדמי. ואם אכן יעברו למושב הקדמי, הם יזכו לתא נוסעים טוב בהרבה מבעבר, וכנראה גם אחד הטובים של שברולט אי פעם. סביבת הנהג והנוסע מחולקת לשתי קומות, המופרדות בגוונים שונים (בשילובי צבעים הנעים בין הבדלים דקים וסולידיים לבורדו/שחור דרמטי) ופס דמוי עץ/אלומיניום הזורם בקו אלגנטי מהקונסולה המרכזית ועד לדלתות. איכות החומרים וההרכבה טובים בדרך כלל, למרות שפה ושם עדיין אפשר למצוא פלסטיק פשוט למגע וחלול לנקישה, או חלקים שיכלו להיות מורכבים מעט טוב יותר. המושבים נוחים מאוד, וחבל רק שאינם מציעים יותר משמץ אחיזה צדית. עוד לפני שגילינו את כיוון הדוושות החשמלי בו צוידה מכונית המבחן (אופציה בלבד) קל היה למצוא תנוחת נהיגה נוחה - יופי.
צילום: מנהל מנועים וביצועים
המכונית הראשונה תחת ידי היא הגרסה הבכירה, מאובזרת עד צוואר, עטוית עור וחמושה במנוע V6 מתקדם בנפח 3.6 ל' שהתחיל את דרכו בקאדילק (ומאז מצא את מקומו בדגמים נוספים של הקונצרן). עם 252 כ''ס, ותיבת שישה הילוכים חדשה, מדובר במכונית חזקה, מאוד. למען האמת, ההנעה הקדמית מתקשה מעט להתמודד עם שפע הסוסים והמומנט, ויציאה חזקה מהמקום מייצרת סחרור גלגלים מתמשך (למרות בקרת משיכה סטנדרטית, בקרת היציבות סטנדרטית גם כן בכל הגרסאות מלבד הבסיסית ביותר) ולחימת הגה מורגשת. גם העברת ההילוכים תחת מצערת מלאה לא מצטיינת בתחום החלקות, אבל התוצאה היא מכונית המרגישה כוחנית מאוד ותאוצות ביניים מעולות. בנסיעה רגועה יותר המנוע מצליח לספק ביצועים טובים מבלי ליצור דרמות מיוחדות, והתיבה חלקה למשעי. מאמץ מיוחד הושקע בתחום בידוד הרעשים, כולל חלונות צד מצופים, והתוצאה היא אכן נסיעה שקטה מאוד בשיוט, גם בשיוט מהיר.
גרסת ה-2.4 ל' כבר פחות מרשימה, אם כי לא מאכזבת ביחס לנתונים. למרבה הצער תיבת שישה הילוכים תוצע כסטנדרט עם מנוע זה רק בעוד כשנה, וכרגע הוא צריך להיאבק עם יחסי העברה ארוכים ומרוחקים של תיבת ארבעת ההילוכים.
עוד נכחה בהשקה גרסה היברידית, על בסיס מנוע ה-2.4 ל'. שברולט נתנו כאן פירוש מינורי במיוחד למושג היברידי, עם מנוע בהספק של 5 קילוואט בלבד (כ-6.5 כ''ס) שמחובר למנוע עם רצועה (בדומה לאלטרנטור). החסכון המושג בצריכת הדלק מינורי, ונראה כי רובו מגיע מהעובדה שהרכב כבה בעצירה (ההתנעה מחדש, אגב, זריזה וחלקה) ומלחץ האוויר הגבוה יותר בצמיגים...
התנהגות ונוחות
במסגרת המאמץ שעושים היצרנים האמריקאים להקנות למכוניותיהם התנהגות כביש ראויה, צוידה המאליבו במתלים רב חיבוריים מאחור (מלפנים אלו מתלי מקפרסון סטנדרטיים) כשבכל הפינות מותקנים בולמי זעזועים נוקשים בשילוב עם קפיצים רכים יחסית. התוצאה היא שליטה טובה בתנודות המרכב ונוחות טובה בכבישים הבין עירוניים (הסלולים למופת במונחים ישראליים), אבל בעיר הרכב מתקשה להתמודד עם בורות ושברי אספלט, ונוחות הנסיעה בינונית למדי. אותם מתלים אכן מצליחים לייצר התנהגות ראויה מבחינה דינמית, גם אם לא ממש מרטיטה. המכונית שומרת על הקו בפניות מהירות ולא מתרגשת מחוסר אחידות באספלט, ורק בקצב גבוה וכאשר הפניות מתהדקות חוזרת לחיק תת ההיגוי החמים והנעים. התגובה להפניית ההגה איטית יחסית, כאשר התחושה היא כי ראשית שוקע הרכב על מתליו ורק אז מתחיל לפנות. בתחום הדינמי יש יתרון קל ל-3.6 ל', המצוידת בהגה הידראולי, על פני ה-2.4 ל' המצוידת בהגה חשמלי מבחינת דיוק ומשקל, אולם בשני המקרים ההגה לא מצליח להתעלות.
צילום: מנהל
סיכום
המאליבו החדשה היא אולי צעד קטן לעולם הרכב, אבל צעד ענק לשברולט. לא לשווא חזרו נציגי החברה על הסיסמא שיותר מששברולט משיקה מאליבו חדשה, משיקה המאליבו את שברולט מחדש. ובארץ? כאן הכל יהיה תלוי במחיר. אם יצליחו אנשי החברה למקם את הגרסאות הבסיסיות (ואולי את ההיברידית, בזכות הקלות המס) מתחת לרף קבוצה 4, יש למכונית סיכוי אמיתי. אם לא, כנראה שיבחרו ב-UMI להשתמש שוב בנשק הנפח והסוסים (כשנציג היבואן מדבר גם על גרסה עם מנוע ה-3.5 ל' המוכר והפשוט יותר, עליה לא דובר בהשקה) בקרב מול הפאסאט, המונדיאו והקאמרי. אבל בניגוד לעבר, הקרב נראה שקול בהרבה.
