הנוט חיכתה לי בחניה של המערכת כשתומר זרק את המפתחות על השולחן ואמר: ^היא כחולה, לא יהיה לך קשה למצוא^. אחרי יום עבודה מתיש, קיוויתי שהחיפוש במגרש החנייה יהיה קצר ותמציתי. ניסאן נוט
המבחן פורסם במגזין אוטו בגיליון 244
עד היום, ברוב המקרים, למצוא ניסאן בחניה היה מקביל למציאת שחת בערמת שחת. הרושם היה כאילו כלי הרכב מנסים להתחבא, להיטמע בעדר הליסינג מבלי שיבחינו בהם. את הניסאן הזאת, לעומת זאת, מצאתי מיד. העיצוב הקופסתי הייחודי שונה מאוד מהעיצוב המרובע של האלמרה, אותה היא מחליפה בליין הדגמים המקומי (לעת עתה. מחליפה ישירה תוצג בעתיד). התוצאה היא רכב שבפירוש קשה להתעלם ממנו, ובאופן מפתיע לא פחות - לאחר הנהיגה התחושה הזאת רק מתחזקת.
מעגלים את הריבוע
הנוט (Note, צליל), שהוצג לראשונה בתערוכת פרנקפורט 05', דומה עד מאוד לדגם התצוגה Tone (משחק מילים מוזיקלי?) שהוצג בפריז 04' ואשר ממנו פותח. הנוט הוא מיניוואן-קטן, מידה אחת מתחת למיניוואן-קומפקטי דוגמת רנו סניק, מה שהופך אותו לעוף קצת מוזר בשוק המקומי. ההבדל הוא הקטגוריה עליה מתבססים: הסניק מתבסס על המגאן המשפחתית (סגמנט C), הנוט מתבסס על רצפה של סופרמיני (סגמנט B). באירופה מדובר בקטגוריה מתפתחת הכוללת את פיאט אידיאה, אופל מריבה, פורד פיוז'ן ועוד, אולם בארץ הנוט הוא סנונית ראשונה (ולא נתווכח עם מי שיטען שדווקא היאריס וורסו הייתה הראשונה). הנוט מיוצרת באנגליה, ומוצעת בעולם עם שלושה מנועים: הראשון הוא מנוע דיזל 1.5 ל', שמוצע בשני הספקים שונים (68 ו-86 כ^ס) ופותח בשיתוף עם השותפה/בעלים רנו. בנוסף, מוצעים שני מנועי בנזין, 1.4 ל' 88 כ^ס ו-1.6 ל' המספק 110 כ^ס ב-6000 סל^ד ומומנט של 15.6 קג^מ ב-4400 סל^ד. אנחנו מניחים שלא תתקשו לנחש באיזה מנוע בחר היבואן המקומי. המנוע משודך לתיבה אוטומטית לא חכמה או מתחכמת בעלת ארבעה יחסי העברה, וכל החבילה מוצעת במחיר משפחתי למהדרין - 120,500 ש''ח.
פיל וג'ירפה בקוביה
הנוט בנויה כאמור על הפלטפורמה המוכרת של רנו-ניסן, המשמשת את המיקרה, רנו מודוס ואת הדור החדש של הקליאו. כאן מדובר בגרסה מוארכת של הרצפה הזו, עם בסיס גלגלים של 260 ס^מ, כמקובל בקטגורית המשפחתיות. נתון האורך לעומת זאת, עומד על 408 ס^מ בלבד, כמעט חצי מטר פחות ממשפחתית עם באגאז' וקצר אפילו ביחס להאצ'בק ממוצעת. על החיסרון באורך מפצה הניסאן הקטנה בגובה, המיתמר ל-155 ס^מ, נתון שאמור לתת לכם אמת מידה על הפרופורציות הדחוסות שהופכות את ההופעה שלה לכה ייחודית. יתרון האורך מתבטא ברכב קל לתמרון וחניה בעיר הגדולה, ואילו יתרון הגובה בא לידי ביטוי במרווח פנים מאוד מרשים. הנוט לא רק מרווחת יותר מהמשפחתית הממוצעת, אלא גם מרוב מכוניות ה^מנהלים^ והמיניוואנים הקומפקטיים הגדולים יותר (וכן, אנחנו שוב מתכוונים לסניק). הגרסה* אותה בחנו היא ה'טקנה', המאובזרת ביותר, אך העיקר הוא מה שתמצאו ברוב הגרסאות - מחשבה והשקעה. זה מתחיל עם שלושה שקעי 12V (מלפנים, מאחור ובתא המטען), שפע תאי אחסון (כולל תא כפפות כפול, גדול ממדים ומקורר, ותא נוסף מתחת למושב הנוסע), תא מטען המחולק לשני מפלסים ומציע נפח מכובד, מגשי ^מטוס^ בגב המושבים, מושב אחורי הנע על מסילה ועוד ועוד. העיצוב הפנימי שומר על הרעננות החיצונית בעזרת שפע מוטיבים עגולים (פתחי האוורור, ידיות הדלתות, מתגי בקרת האקלים בגרסת 'טקנה'), אולם הפלסטיקה מעט פשוטה ונוקשה. ההרכבה עושה רושם מוקפד, אם כי נשמעו קרקושים בזמן הנסיעה, בעוד לוח המחוונים מעט קטן מהצפוי, אך עדיין קריא ונוח. הכניסה למושב הנהג נוחה, אך המושב עצמו לא היה נוח לחלק מהבוחנים בגלל חלק עליון מעט בולט. כוונון זווית המשענת מאוד לא נוח, וכוונון הגובה משפיע רק על בסיס המושב וזוויתו. רק לנהג יש מסעד למרפק, אך הוא ממוקם נמוך מדי. ההגה (עם תפירה אדומה ספורטיבית בגרסה הנבחנת) מתכוונן רק מעלה-מטה, קצת מאכזב ברכב חדש לגמרי ופוגע מעט בתנוחת הנהיגה לגבוהים. למרות זאת, המרווח מלפנים מעולה וגם לכותב שורות אלו, שנמצא בצד הרחב והגבוה של הסקאלה (בלשון המעטה), היה הרבה מקום. המעבר למושב האחורי מרשים עוד יותר. המושב כולו ניתן כאמור להזזה קדימה-אחורה (טווח של 16 ס^מ!) על חשבון תא המטען, שמשתנה בהתאם בין 280 ל-437 ל'. כאשר הסטנו את המושב עד הסוף לאחור, נשאר מספיק מרווח רגליים וראש לעבדכם הנאמן (1.85 מ', 2 טון) במושב הנהג ולטל שביט (1.94 מ', 2 גרם) מאחור. לצורך השוואה, בקאדילק STS שהייתה במערכת באותו זמן, לא הצלחנו לשחזר את התרגיל הזה בהצלחה. עם זאת, מרווח הכתפיים אינו כה נדיב ולא כדאי לנסות להסיע חמישה מבוגרים אלא להתפשר על שני מבוגרים וילד, עדיף רזה.
זוויות מתגלגלות
מנוע ה-1.6 ל' (פתרון החידה ממקודם) לא מתקשה לנייד את 1177 קילוגרמיו של הרכב, ואפילו מעט הפתיע אותנו בזריזותו. היציאה מהמקום נמרצת למדי כאשר 85% מהמומנט המרבי זמינים כבר ב-2000 סל^ד נמוכים. המנוע מטפס בקצב מהיר לסל^ד גבוה, שם נמצא במיטבו, אך עושה זאת עם רעש נוכח וצליל מחוספס. לתגובות הזריזות אחראית בין היתר התיבה הפשוטה, לה פעולה מיידית מאוד ומעודנת למדי, ולא פחות מרשימה היא צריכת הדלק, אשר בתנאי המבחן המאומצים עמדה על כ-10 ק^מ צנועים לכל ליטר בנזין יקר. בורר ההילוכים דורש מעט תשומת לב בהעברה מהילוך חניה או אחורי ל- D, כדי לא להעביר בטעות להילוך שני. חבל שמלוח המחוונים נעדר חיווי כלשהו על מצב התיבה, כמו גם מד חום המנוע שבמקומו הוצבו צמד נורות ^חום וקור^. בניגוד למקובל ממשפחתיות (יפניות בפרט), תא הנוסעים שקט במפתיע ב-100 קמ^ש תקניים, והמנוע - שהרעיש בטורים גבוהים - חרישי לחלוטין ב-2500 הסל^ד בהם הוא משייט. רק מעט רעש רוח חודר לתא, והוא מתגבר ככל שהמהירות עולה. נוחות הנסיעה בכביש המהיר בהחלט טובה מהמקובל והבולמים מציגים יכולת שיכוך מצוינת גם בכביש גלי. בעיר הנהג ייהנה מתחושה אוורירית ומראות טובה לכל הכיוונים, אך מבחינת הנוחות המצב פחות טוב. הנוט מתקשה להתמודד עם מהמורות חדות שפה ואז גם נשמעת עבודתם של המתלים המתאמצים. יכולתה הכוללת של הנוט בהחלט גבוהה ביחס למשפחתית הממוצעת, ובאופן מפתיע מהמבנה והיעדר היומרות, גם בכביש המפותל היא אינה מאכזבת: התגובות זריזות, זוויות הגלגול צנועות למדי, ריסון המרכב מצוין, האחיזה מספקת ויכולת שינוי הכיוון מרשימה. בעומס גבוה הנוט יספק בעיקר תת היגוי בטוח וצפוי. עזיבת דוושה תביא להידוק זנב אבל לא להיגוי יתר קיצוני, או בקיצור - חיוך קטן, אך לא מסוכן. בתנאים אלו ההגה הקל מדי (שפחות הפריע בעיר) מתגלה כלוקה בתקשורת ונעדר דיוק, ובעיקר מפתיע עם תגובה חדה מדי ולא ליניארית להפניה הראשונית. לסיום נציין כי הבלמים סיפקו עוצמה טובה למרות שימוש בתופים מאחור, וכי פעולת ה- ABS יעילה ואינה מוקדמת מדי, חרף תחושת דוושה מעט ספוגית.
נקמת המרובעים
תיאורטית, מוכרחים להודות, הרעיון של מיניוואן על בסיס סופרמיני נשמע די מיותר. עוד תת נישה מוטורית שנולדה ממחשבה שיווקית ולא מצורך אמיתי. המרווח, יכולת הניהוג והמנועים אמורים להיות נחותים בהשוואה למשפחתיות-קומפקטיות בעוד המחיר מתחרה בהן ישירות. אלא שהנוט מוכיחה שגם רעיון כזה יכול להפוך לביצוע מבריק, ובעזרת בסיס גלגלים מוארך ומנוע מוגדל מייצרת כאן אלטרנטיבה אמיתית למשפחה. עיצובה כובש, הפרקטיות שלה חסרת תחרות ואיכות נסיעה, הדינמיות והביצועים אינם נופלים במאום (ואף עולים) על האלף-שש-מאות עם באגאז' המקובלת (מה שהופך את ההסתייגויות בנושא הבטיחות [ראה תיבה] למצערות אף יותר). אלא שכמו בכל נאום, גם כאן יש ^אבל^ - הקהל. קשה לנו לראות את הציבור הישראלי משנה תפישה מושרשת ובוחר ברכב כל כך יוצא דופן, כך שאין מנוס מלקוות שהיבואן יתמקד בשיווק מסיבי לציי רכב, ו^יכריח^ את הציבור שרוכש 60% ממצבת כלי הרכב כל שנה, לגלות עד כמה הנוט מרשימה.
בטיחות? לא בכל מחיר
בגרסת הבסיס (120 אלף ש''ח, שווי שימוש 2) מוצעת הנוט עם שתי כריות אוויר בלבד (ושני חלונות חשמל בלבד), בעוד שחלק גדול מהמתחרות במחיר (כולל המגאן של אותו יבואן), מוצעות עם שש כריות אוויר. ם תוסיפו עשרת אלפים שקלים תקבלו זוג נוסף של כריות אוויר וחלונות חשמל (וגם רדיו דיסק מקורי וחישוקים), אך מפרט הבטיחות עדיין נמוך מהמתחרות המשפחתיות. מי שחפץ במפרט בטיחותי מלא ושש כריות אוויר יאלץ לבחור בגרסה הבכירה ולהיפרד מלא-פחות מ-152 אלף ש^ח (שנכון להיום איננה מיובאת). נכון, במחיר הזה מקבלים גם הרבה אבזור: כניסה ללא מפתח (עם ביצוע מאוד לא נוח) ריפודי עור חלקיים, חישוקי ^16 ועוד, אך הקישור של כריות האוויר לאבזור הנוחות מיותר, במיוחד אצל יבואן שנותן דגש רב כל כך על בטיחות – בהצהרות ובפועל – בכלל דגמי רנו.
*הרכב נמכר היום במפרט שונה מעט מביום פרסום הכתבה
