הסיפור הזה מתחיל בייצור מטחנות קפה, מלח ופלפל. זו היתה הפעילות היצרנית של פיז'ו לפני שהחלה לבנות אופניים ולאחר מכן מכוניות. אין שום דבר מלהיב באמת במטחנת פלפל – אפשר להעריך את ההתאמה העדינה בין השיניים הגורסות ואת גילוף הגוף בעץ אבל אי אפשר באמת להתלהב מהמגע, מהסיבוב, מהשימוש. כמעט מאה שנה ו-50 מליון מכוניות אחרי שהחלה לייצר כלי רכב (ולא נטשה את המטחנות) הציגה פיז'ו לעולם מכשירים שאפשר להתלהב מהם: 205, 309, 405 – כולם היו כלי-שינוע לשימוש יום יומי אבל עם שילוב מצוין בין נוחות להתנהגות מלהיבה. החברה זכתה דרך קבע למחמאות, שירי הלל וטפיחות על השכם. מהנדסי המתלים זכו לכבוד מלכים במסיבות עיתונאים ואירועי השקה ועוד לפני סיבוב המפתח ידעת לצפות לחוויות נהיגה מבריקה. ואז זה נגמר.
הולכים לבנק
השנים הרזות ועליזות ההן עברו מהעולם, וכיום אנו חיים בעידן של "עידון", "בטיחות", "מוצקות", מילים שלא היו בספר-למתכנן של פיז'ו בעבר. וזה בולט כבר עם העיצוב המגודל והבולבוסי, שמשדר אולי הרבה דברים, אבל דינאמיות אינה אחד מהם. תסתכלו עליה: היא ללא ספק מרשימה במבט מלפנים, עם כונס האוויר הפעור שהפך להיות סימן היכר מאז ה-407, אך מעבר לזה היא לא מצליחה לשדר מסר מגובש. זה ניכר בעיקר בפרופיל שאיננו הרמוני ובפרופורציות לא-קלאסיות בין שטחי החלונות לקו המותן.
גם דף הנתונים תומך במראה המגודל עם מספרים כמו אורך ורוחב גדולים משל ה-307, למרות בסיס הגלגלים (ופלטפורמה) זהה. אבל אני סולח על העיצוב המוגזם ברגע שאני טורק אחרי את הדלת, מכיוון שפיז'ו מציגים עוד עליית מדרגה במיומנות תא הנוסעים שלהם. זה התחיל ב-207 וממשיך כאן עם תא נוסעים אוורירי ונעים, מחניף ומודרני. קורה A הנשלחת רחוק לפנים, בחירת חומרים מושכלת וגוונים בהירים – כולם הופכים את תא הנוסעים הזה למרשים ואיכותי. תשומת הלב לפרטים – החל בקווי הניקל העדינים סביב המחוונים וכלה בשטיח הרצפה העבה – פשוט מציבה את ה-308 בחזית הקבוצה מהבחינה הזו. המרווח ליושבים מלפנים מצוין והמושב מציע מידה נכונה של קשיחות (אך תמיכה צידית מועטה). מידותיו של זה נדיבות אך בסיסו קצר מעט. המרווח במושב האחורי טוב אף הוא, אך מרווח הראש וכפות רגליים לא יספק מבוגרים גבוהים. עם זאת, האבזור ברכב המבחן יניח כל דעת: גג פנורמי, מחשב דרך, שליטה מההגה, חיישני קירבה, מערכת עם מחליף ל-6 דיסקים ופיצול המזגן ליושבים מאחור.
כיאה לקומפקטית אירופאית עדכנית גם אבזור הבטיחות רב. יש כאן מערכת בקרת יציבות ומשיכה, מערכת נגד נעילת גלגלים, שש כריות אוויר וחמישה כוכבי בטיחות. מהבחינה המכאנית מדובר במתכון מוכר – זרועות מקפרסון מלפנים וקורת פיתול מאחור, עליהן גלגלי 16" וצמיגים במידות 205/55. את הגלגלים מניע בגרסה הנבחנת מנוע ה-1.6 טורבו פרי השת"פ עם ב.מ.וו-מיני: זהו מנוע המפיק במקור 150 כוחות סוס, אך בגרסה האוטומטית מאבדת ה-308 עשרה סוסים (מטעמי התאמה לתיבה) ומתייצבת על 140 כ"ס ב-6,000 סל"ד, הנתמכים על ידי מומנט מכובד של 24.4 קג"מ ב-1400 סל"ד. אולם בניגוד לב.מ.וו ומיני, כאן התיבה אוטומטית בעלת ארבע מהירויות ותפעול ידני. כן, אותה ה-AL4 המוכרת לכולנו. עבור כל זה תידרשו לשלם 147,000 שקלים (לא כולל גג פנורמי, שיגרע כ-5,000 שקלים נוספים מחשבונכם).
לדרך
מרגע ההנעה ברורים שני דברים: הראשון (כאמור לעיל) הוא איכות תא הנוסעים. פשוט מצוינת; השני הוא שה-308 מרגישה מוצקה באופן מאוד לא-צרפתי. זה לא שהיא לא נוחה, אבל בתוך העיר היא לא מצליחה לבודד אותך לחלוטין מפני כביש לא מושלמים. סופגת את רוב השיבושים, אבל שברים חדים ורצופים יועברו אל הנוסעים. על הכביש המהיר היא עדיין נעימה, אבל גם כאן שינויים חדים בפני הכביש יגיעו אל היושבים ברכב. היתרון הוא שהקשיחות מוסיפה לתחושה המהודקת, הגרמנית, שמעבירה הפיז'ו הזו. לאיכות הנסיעה תורם גם בידוד טוב מרעשי רוח, כשרק אוושות קלות נשמעות במהירות שיוט חוקית. סוליות הצמיגים הגדולות דווקא מגלות רגישות טבעית לאיכויות הסלילה ומייצרות מנעד דציבלי תואם. קרקושים לא נשמעו גם על הכביש המשובש ביותר ורק המנוע – אם תמתחו ותאמץ אותו – יפגין נוכחות ווקאלית בתוך תא הנוסעים (בעיקר מעל 4,000 סל"ד).
אבל פרט לכך, ולתגובת דוושה עצבנית-מעצבנת בתנועה עירונית, היחידה המוגדשת של הפיז'ו ראויה בעיקר לשבחים. זהו מנוע מודרני, חזק וגמיש מאוד. החל מקרקעית הסל"ד הוא מייצר דחף ומראה נכונות לטפס מעלה, אך ככל שתצפין המחט אופי הפעולה הופך למחוספס מעט (וכאמור רועש), אך מול גרסאות ה-2.0 ל' המקבילות מדובר ביחידת כוח יעילה וגמישה יותר. אלא שכרגיל, מה שמפריע למנוע הזה לייצר ביצועים הראויים לדף הנתונים, היא תיבת ההילוכים – הגלגול ה-86 במספר לערך של ה-AL4 (הפסקנו כבר לספור). היא אומנם שופרה עוד קצת, זכתה לתפעול נוח והגיוני יותר – אך אופן פעולתה איטי במקצת, היא עדיין חובטת לקראת עצירה מוחלטת וסובלת מיחסי העברה ארוכים ולא נגמרים כמו נאום טכני של ניצן אביבי.
השיפור בביצועים זניח אפוא ביחס ל-307, למרות העלייה הקטנה בהספק, וגם בגלל משקל שעלה במקצת (1,355 ק"ג לעומת 1,293). התאוצה כמעט זהה לזו של דגם שני הליטר הקודם (11.2 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש) והמהירות המרבית עלתה בשני קמ"שים (202 קמ"ש לעומת 200). ניתן להעריך כי הגרסה הידנית עם 150 כוחות הסוס תציג ביצועים מלהיבים יותר, אבל הסיכוי שאתם תקנו אותה דומה לסיכוי שתבקשו (ותקבלו) מנה צמחונית ב'דוריס קצבים'.
והדרך המתפתלת
כיאה למכונית כבדה ומכובדת, ה-308 נשארת נינוחה גם כשמבקשים ממנה לעשות שטויות. השילוב בין הכיול הקשיח לצמיגים נדיבי הרוחב ונמוכי החתך מניב מהירות פניה מאוד-גבוהה. בפניות ארוכות ומהירות אתה יכול פשוט לצלול איתה והיא שומרת על הקו המדויק, המוכתב. זוויות הגלגול מועטות והרכב טס קדימה בלי דרמה. והיכולת הרבה הזו נשמרת גם כשהכביש מתחיל לספק פניות הדוקות וצפופות יותר; החרטום מרגיש נטוע ומעט מאוד תת היגוי יופיע בעומס מוגזם.
אבל כל המחמאות האלה להתנהגות ה-308 לא כוללות מרכיב חשוב שאבד (מפעם, לא מה-307) – שמחת החיים. את התקשורת העל-חושית שידעו לספק פיג'ו ישנות, עם הגה חושני ותגובות שילדה נוירוטיות, השליך הצידה הדור החדש של המהנדסים יחד עם הקוקפיט המתפרק. ההגה האלקטרו הידראולי כאן מדויק ונעים למגע אך חסר חיים ותחושה, והתגובה הראשונית להפניה לא מספיק מהירה. ושם, איפה שהיית דוחף את הפיג'ו ההן להרפתקה מעמידה ומסמרת אתה פוגש כאן התנהגות מכובדת ומשרת ביטחון. ככל שתדחוף אותה יותר כך היא תגיב יותר באדישות, וכשבאמת תגזים היא תבעט אותך ותנדנד את המרכב באופן לא מרוסן ותוסיף לזה מעט לוחמת הגה (אם כי פחות מה-307) תחת עומס המומנט הנדיב. אם תקדים תרופה להנעה ותשלח בפעולה מהירה והחלטית את הישבן החוצה תתערב מערכת בקרת היציבות (המתנתקת – אבל חוזרת אוטומטית מעל 50 קמ"ש. מה שהופך אותה, בעצם, לבלתי מתנתקת) ותזכיר לך שבפיז'ו מזמן זנחו את הסיומת 6 לכינויי הדגם שלהם. מעבר לכך פעולת מערכת היציבות מצוינת. פעם אחר פעם ניסיתי להתגבר על פעולתה על ידי פרובוקציות אגרסיביות שונות ומשונות (אלוהים יודע שניסיתי), אבל המערכת קוטעת את החגיגה מהר מאוד ומחזירה אותך לקו הישר, כמו שקורה ברוב המכוניות (אולי התעקשתי כי כאן באמת קיוויתי שהיא תיכשל...). הבלמים עושים גם הם מלאכתם נאמנה ולא נרשמה דעיכה בעוצמה לאורך הנהיגה.
רק עוד חוב קטן (גדול) נשאר לנו לסגור בנושא צריכת הדלק. המבחן שלנו בוצע עם שני אנשים, ברכב ללא ציוד אך בקצב ועומס גבוה. הדרישות להאיץ לאורך מעלות מפותלים כנגד יחסי העברה ארוכים גרמו למנוע להתאמץ ולשהות זמן רב סמוך לקו האדום. צריכת הדלק (4.8 ק"מ לליטר!) משקפת את תנאי המבחן, אך שום דבר פרט לכך (ולעובדה שאתה דביל. העורך) – ונהיגה שפויה יותר ביום הצילומים כבר הובילה לנתונים ממוצעים של כ-10 ק"מ לליטר.
רף חדש?
פיז'ו עשתה כאן הרבה יותר משדרוג דגם, ובמדדים רבים (איכות ותחושה בתא הנוסעים, למשל) היא מציבה את הרף החדש בקבוצה. בראיה עולמית מדובר כאן ללא ספק על מכונית נעימה מאוד, רבת יכולת ובעלת יחידות כוח מודרניות ויעילות. אבל במבט ישראלי היא נתקלת בבעיה אחת בולטת – התיבה האוטומטית. בזמן שלמתחרות יש תיבות מתקדמות יותר, בעלות הילוכים רבים וצפופים, כאן מתמודד המנוע עם ארבעה יחסי העברה ארוכים הכופים עליו פעולה מאומצת ורועשת. פרט לכך אפשר ורצוי להעריך את השימוש בחומרים איכותיים ואת התחושה היוקרתית של תא הנוסעים, אך מבחינת חובב הרכב, ה-308 החדשה – מוצלחת ככל שתהיה – היא לא מכשיר שאפשר להתלהב ממנו.
המבחן המלא התפרסם באוטו 269 (גיליון יולי 2008)
