אני לא הייתי מעז להתקרב למכשול כזה. אולי עם האוטו שלי - אבל ככל הנראה שהייתי מוותר בכל זאת. לוח הסלע הניצב בין עצי היער מספיק גדול ומשופע כדי לגרום לעז הרים להתנשף ממאמץ הטיפוס - לא כך א', הבעלים של ה-80 האדמוני - שתמרן את פגוש הפלדה לנשיקה עדינה באבן הגיר.קלנקים עדינים מרמזים על מעבר ליחס ההעברה הקצר וצרצור מדחס אוויר מודיע לסובבים כי נעילת הדיפ' נכנסה למשחק. א' מרים מבט לראש המכשול, מחכה לסימן מפדרברג הצלם ובהינתן האות פוסע לפנים, מניף את החרטום העצום של ה-80 לזווית בלתי אפשרית ובסחרור סימולטני של ארבעה BF שמנמנים מטפס ועולה את המכשול בקלות מטרידה.
גם הצופים מהצד, מרביתם אנשי שטח מסוקסים ומצוידים במיטב מערכות בקרת המשיכה העדכניות ונעילות הדיפ' המכאניות, מתקשים להסתיר את התרשמותם מהאופן שבו יותר משני טונות מניפים עצמם באוויר בקלילות מטרידה.

רמת מטרד

זה כמעט כמו סיפור אגדה. או אולי בעצם כמו סרט הוליוודי גרוע במיוחד שבו המתבגר החרמן בן ה-16 שחולם על נערת השער מפלייבוי מגלה אותה עומדת בחדר השינה שלו למחרת בבוקר. באנלוגיה, ה-80 של לנדקרוזר מככב בהמון מגזינים ממקומות מרוחקים כשהתפאורה היא לרוב מקומות רחוקים עוד יותר. ואם יורשה לי להמשיך את הדימוי של "המשותף בין פלייבוי לנאשיונל גיאוגרפיק" (בשניהם אתה רואה חורים שלעולם לא תגיע אליהם). גם ה-80 הפך לסוג של מושא חשק, מרוחק ונשגב הנושא בין כנפיו אבק דרכים מהמדבריות הנידחים בעולם, בוץ ממעבה הג'ונגלים ופתיתי שלג ממרומי האנדים - ובקיצור אגדה מוטורית.
ואז אנו מגיעים לא', הבעלים של ה-80. הוא חלם על אוטו כזה במשך שנים רבות. שנים שבהן הוא עבר - לדבריו - פחות או יותר דרך רוב רכבי השטח המשווקים אצלנו באופן מסודר וגם הצליח לשבור חלק גדול מהם. אם זה סופה משופצרת או פטרול משופר עד לאוזניים וכל מה שביניהם. וזה פשוט לא היה "זה". ולא פיצה על הכמיהה לאותה אחת יחידה ומיוחדת 80 - הבלתי מושגת. האכזבה פשטה בחזהו השעיר של א' ככתם שחור ומכאיב. עד שהוא גילה שיש כלי כזה אי-שם במרומי הכרמל. העובדה שהכלי האדמוני לא ממש עמד למכירה לא הטרידה אותו. מצד שני זה מאוד הטריד את הבעלים של האוטו אשר זכה לחיזור טלפוני אינטנסיבי מ-א'. חודשים חלפו, החד-שיח התמשך ואז בבוקרו של טלפון התרצה לבסוף בעליו של ה-80 הכי סטנדרטי בעולם להיפרד ממנו בתמורה לסכום הנכון.

ייקה שפץ

האוטו, גרסת בנזין אמריקאית ממודל 94', עם 142 אלף מילין על השעון, לא היה מתוחזק "מי יודע כמה". ולמרות שא', גיבורנו, הוא בן מושב מהגליל, בנפשו הוא ייקה אמיתי. לפיכך הועמד ה-80 המקסים על בלוקים ופורק לגורמים. אלמנטים עיצובים כמו כנפונים הושלכו למחסן, הממיר פורק ואת מקום צנרת הפליטה הישנה החליפה מערכת חדשה וקצוצת-קנה. דשבורד ודיפונים פורקו, נוקו, הורכבו מחדש וחוזקו היכן שצריך היה. מערכת המתלים המקורית הוחלפה בסט הווי דיוטי מ-טאף דוג (הנותנת שלושה אינץ הגבהה), בהתאמה גם הוארך מוט-פנהרד. הותקן מייצב היגוי, גם הוא מטאף דוג, ואת כל החבילה סוגרים בושינגים (תותבים) כחולים מפוליאוריתן המגיעים מאותו המקור.
בחזית תמצאו פגוש TJM שעבר שינויים כדי שיתאים טוב יותר למכונית והוא אוחז בכננת וורן מדהימה מסדרת 8274. צינורות סף ומאחור פגוש פלדה קטן מתוצרת עצמית ועליו מתקן לגלגל חלופי שיוצר על ידי סדנת אוברלנד. הגחון מוגן באמצעות שבכת פלדה שייצרה סדנת פרו-ג'יפ בפרוייקט משותף עם א'. את רשימת השיפורים סוגרים צמיגים של גודריץ במידה 75R16/285 על החישוקים המקוריים וחשוב מכל, מתג מקורי המנטרל את נעילת הדי'פ המרכזית גם
ב-Low. ARB מספקים את הנעילה האחורית וא' החליט לוותר על הנעילה הקדמית בטענה שעדיין יוכל להתבטא כנהג.
חשוב לציין שכל השאר - מה שנותר לפחות - הוא עדיין סטנדרטי לגמרי.
יחידת ההנעה היא מנוע 6 ציל' טורי - אלמותי ומיתולוגי - בנפח 4.5ל' אשר הפיק, כשיצא את שערי מפעל "אראקו" ב-94', 215 כ"ס ו-38 קג"מ. משם עובר הכוח לתיבת הילוכים אוטומטית עם ארבעה יחסי העברה ולטרנספר עם דיפרנציאל. במצב רגיל הכוח מתפצל באופן קבוע 50-50 לכל סרן (ההנעה היא כפולה-קבועה) כשיש נעילה חשמלית לדיפ' המרכזי הנכנסת לפעולה ברגע השילוב ל-Low (פונקציה שנעקפה כאמור והיא ניתנת לנעילה/שחרור בכל מצב). חשוב לציין של-Low יחס העברה של 1:2.49. מהטרנספר הכוח יורד לדיפרנציאלים ביחס 4.1 כאשר הדיפ' האחורי המקורי הוא LSD מוגבל החלקה (אלא אם הוא מצויד בנעילה מקורית - ואז תמצאו אחת גם בקדמי). ברכב המבחן הוחלף ה-LSD ב-ARB (ומי שלא מבין מה כתבתי כאן - יצא הומו!).

ברזל בסלע

עברתי למושב הנהג וכיוונתי את תנוחת הישיבה כמו שאני אוהב בנהיגת סלעים. מבט מסביב לקלוט את הפינות הרחוקות של האוטו מגלות מידות, שממרום עמדת הנהיגה, לא מרגישות גדולות מדי. החלון הקדמי זקוף יחסית, שטח השמשות גדול והראות לכל הכיוונים מצוינת. כמה מטרים אח"כ וכמה סלעים מאוחר יותר כבר "לבשתי" את המכונית כמו זוג תחתונים מהטירונות. בדרך כלל, עובר זמן עד שאני מתרגל לרכב שאיני מכיר, ובטח בסביבה כה תובענית, אך ה-80 הזה "התאים לי בול". יהיו אלו המידות הקטנות יחסית (482 ס"מ אורך על 183 ס"מ רוחב, על גובה של 200 ס"מ כולל ההגבהה), תגובת המנוע הלינארית ב-Low, המתלים ארוכי-המהלך-אך-המשככים-להפליא מטאף דוג או ההידוק של הפנים הנקי מקרקושים (או שילוב של הכל ביחד). רוב הדרך עברה עם כיוונים מהקרקע, כשא' רץ לצד האוטו ונהנה מכל רגע "אף פעם לא ראיתי איזה יופי המתלים עובדים" הוא צועק-מתנשף תוך כדי דילוג מסלע לסלע. עליתי על כמה מדרגות יפות, עברתי שיפועים מטורפים והנפת גלגלים פורנוגרפית, והביטחון נבנה מספיק כדי להתחיל לזרז את המכוון שלי (ר' ממטולה) שיתחיל לרוץ מהר יותר במעלה הגבעה - הגענו לשלב שהוא פשוט הפריע.
המעבר מתנועה אנכית לאופקית הוא לא מסובך יותר משחרור נעילות הדיפ' והעברה ל-High. ביחס ההעברה הארוך והמהיר יותר (1:1), מורגש היטב הפז"ם של המנוע והכוח המופק מורגש כמו גומיית שיער ישנה ומתפוררת. תפעול ידני של תיבת ההילוכים מעיר את העסק ועדיין מרשים באופן המושלם שתיבת ההילוכים בת ה-14 מאייסין עדיין עובדת. משכך ההיגוי משפר היטב את הדיוק בקצב מהיר על השביל והמתלים הנהדרים ממשיכים במלאכתם גם ב-80 קמ"ש ויותר על דרך עפר מפותלת וזרועת אבנים. עדיין תקבלו זוויות גלגול מורגשות, ורכינה רבה, אולם היכולת להחזיק קצב יפה על פני שביל משובש מרשימה מאוד.

משחק המספרים

ה-80 הוא לא אוטו לכל אחד. זמינות החלפים לא קיימת וכל שבר משמעותו שבועות של השבתה עד שהחלקים מחו"ל מגיעים. מנוע הבנזין צמא מאוד וסיבוב עמוק לערבה ישחרר כ-2000 שקלים רק בתחנות התידלוק. ולמרות זאת א' לעולם לא יחליף אותו. הוא מתכנן שיפוץ נוסף שיכלול הפעם גם צבע ופחחות יסודיים, רענון כולל וחיזוקים הכרחיים. התקנת ערכת מתלים עם "6 הגבהה והחלפת הצמיגים ל-"35 אימתניים. ובטח יצוצו עוד דברים על הדרך. למקדם הנדירות והחשק יש כאן ערך רב וגם אם תמצאו כלי כזה - סטנדרטי לגמרי - ואדם שמוכן למכור אותו יהיה עליכם להשתחרר לפחות מ-100,000 שקלים.
אחרי הסיבוב המרשים בין הסלעים, כשברקע סיפורי הגבורה של א' כמו גם סיפורי האימה על התקלות של המכוניות האחרות שעברו תחתיו, אפשר להבין איך נוצרות אגדות ומדוע ה-80 הוא נצר ראוי למשפחה הזו.