שנות ה-30 היתה תקופה סוערת בהיסטוריה של המכונית בכלל, ושל ספורט מוטורי בפרט. בעיקר זכורה תקופה זו בזכות מאבק האיתנים בין אוטו-יוניון למרצדס בזירת הגרנד-פרי האירופית, בין סדרת מכוניות אימתניות שזכו לכינוי ''חיצי הכסף''. חלק מאותו מאבק מצא גם ביטוי בדמות קביעת שיאי-מהירויות עולמיים, התמודדות יוקרתית בין שני היצרנים הגרמניים שהתנהלה במקביל לקרבות על המסלולים. המהירויות שהושגו על-ידי אותן מפלצות מוטוריות הלכו והאמירו, והגיעו בשיאן עד מעל 400 קמ''ש – אבל אלו לא היו שיאי-מהירות אבוסלוטיים, אלא שיאי-קטגוריה. השיאים היבשתיים האבסולטיים היו, במהלך כל שנות ה-30, בידי נהגים בריטיים – סיר מלקולם קמפבל, ואחריו ג'ורג' אייסטון וג'והן קוב. וכולם ללא יוצא מן הכלל נקבעו על אדמה אמריקנית, תחילה בדייטונה-ביץ' ולאחר מכן באגם המלח בבונוויל שביוטה.
הצלחה במירוצים היתה חשובה עבור השלטון הנאצי בראשות היטלר, שעודד את מרצדס ואוטו-יוניון באופן פעיל כדי להפגין את העליונות הארית גם בתחום זה. במחצית השניה של העשור אף הנהיג היטלר את ''שבוע המהירות'', במסגרתו נעשו נסיונות שבירת שיאי מהירות על קטעי אוטוסטרדות שנסגרו לצורך זה. אבל למרות התוצאות המרשימות שהשיגו רודולף קארצ'יולה עבור מרצדס וברנד רוזמייר עבור אוטו-יוניון, המהירויות לא התקרבו לשיאים האבסולוטיים.ה-T80 כיום, במוזיאון מרצדסלא פלא, אם כן, שכאשר נוצרה ההזדמנות לקביעת שיא מהירות שאין עוררין לגביו, על אדמת גרמניה, היא זכתה לעידוד פעיל מצידו של היטלר. זה התחיל ב-1937, ומאחורי הפרוייקט עמד האנס שטוק, ששנים לפני כן היה אחד מנהגי אוטו-יוניון שהחלו את מסורת הקרבות עם מרצדס (ואף קבע בעצמו שיאים עבור אוטו-יוניון). שטוק הצליח לשכנע את מרצדס לפתח מכונית יעודית שתנפץ את כל השיאים האפשריים, וכמהנדס ראשי התמנה לא אחר מאשר פרדיננד פורשה, האיש שעמד מאחורי תכנון מכוניות-המירוץ של אוטו-יוניון דווקא. פורשה עזב את קבוצת המירוצים של אוטו-יוניון וערק לשורות היריבה, כדי לתכנן מכונית כמותה לא נראתה מעולם: המרצדס T80.
היעד המקורי היה מהירות של 550 קמ''ש, אבל לאחר שהשיא האבסולוטי שופר בהדרגה על-ידי אייסטון וקוב והחל להתקרב ל-600 קמ''ש, הועלה היעד והוצב בסופו של דבר על מהירות דמיונית: 750 קמ''ש. כדי להשיגה תוכנן מרכב סופר-אוירודינמי על-ידי המומחה התעופתי יוזף מיקל. מקדם הגרר של המכונית הענקית – אורכה היה מעל 8 מטרים – היה 0.18 בלבד, וכנפיים משני צידיה תוכננו לייצר כוח הצמדה כדי לוודא יציבות במהירויות אולטרא-גבוהות.
המנוע שנבחר היה הגדול ביותר שעמד לרשות מרצדס באותו זמן: ה-B603, מנוע בתצורת V12 הפוך (דהיינו, החלק הרחב של ה-V כלפי מטה) בנפח ענק של 44.5 ל' (ולא, זו אינה טעות). היתה זו גרסה מוגדלת של המנוע ששימש את מטוס-הקרב הגרמני המפורסם, המסרשמידט 109. ההספק המירבי עמד על 3,000 כ''ס (!), בסיוע תרכובת-דלק שיותר ממחציתה היתה אלכוהול וכן הזרקת תערובת של מתנול ומים (MW בקיצור) לצינון התערובת. בהחלט היה צורך בהספק שכזה כדי להתמודד עם המשקל של המכונית, 2.7 טון.
ה-T80 היתה מוכנה ב-1939, ושבוע המהירות של 1940, שהיה מיועד להערך בינואר אותה שנה, נקבע כמועד לנסיון שבירת השיא. האנס שטוק היה אמור לנהוג במכונית בקטע אוטובאהן סגור, כפי שהיה נהוג במהלך השנים הקודמות על-ידי אוטו-יוניון ומרצדס – אבל זה היה מיועד להיות הנסיון הראשון אי-פעם לקביעת שיא אבסולוטי בשטח גרמניה. היטלר קיווה לקבל לידיו עוד אמצעי-פרופגנדה להוכחת העליונות הגרמנית, ותכנן לחלוב את האירוע עד תומו, כולל צביעת ה-T80 בצבעי דגל גרמניה וסימני הרייך השלישי – כולל צלב הקרס.
אבל האירוע מעולם לא התקיים, בשל פריצת המלחמה ב-1939. ה-T80 הבודדת שרדה איכשהו את המלחמה, וכיום היא משוקמת למשעי וניצבת במוזיאון מרצדס החדש (והמהמם) – מן הסתם אחד המוצגים הפחות-מוכרים במוזיאון – מבלי שאי-פעם ניסתה את כוחה במשימה שעבורה נבנתה. האם היא אכן היתה מסוגלת להגיע ל-750 קמ''ש? לעולם לא נדע. מרצדס מסרבת לבקשות החוזרות-ונשנות המופנות אליה לבצע שחזור מכני מלא ולנסות את ה-T80. אבל ספק אם 750 קמ''ש אכן היו ברי-השגה. שיאיו של ג'ון קוב עם הריילטון, קצת פחות מ-600 קמ''ש לפני המלחמה, 634 קמ''ש מייד אחריה – הושגו בסיוע 2,500 כ''ס (מצמד מנועים תעופתיים, אגב), ולא סביר כי עוד 500 כ''ס היו מספיקים לקפיצה כזו. למעשה, עד עצם היום הזה אף כלי-רכב המונע באמצעות הגלגלים לא הגיע למהירות של 750 קמ''ש. קוב היה האחרון שהחזיק בשיא המהירות האבסולוטי עם מכונית שהונעה באמצעות גלגליה: כל השיאים שנקבעו לאחר מכן הושגו בסיוע מנועים סילוניים. שיא המהירות למכונית בעלת הנעה קונבנציונלית השתפר בהדרגה ובאיטיות במרוצת השנים, ורק לאחרונה, ב-2001, הועמד על 737 קמ''ש על-ידי דון ווסקו וה''טורבינייטור'', הנקרא כך בשל היותו מונע באמצעות מנוע טורבינה. עבור מנועי בוכנה קונבנציונליים השיא עומד על כ-660 קמ''ש, ונקבע ב-1991.
אבל עדיין, הסקרנות נשארת. בהחלט יתכן כי מכונתו המכונפת של פרדיננד פורשה היתה מגלה עוד פן בגאוניותו המוטורית של האיש הזה. אולי בכל זאת, ביום מן הימים, מישהו במרצדס יחליט שגם הוא רוצה לדעת...