הכתבה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 245

עד היום, אם הייתם מגיעים להשקת רכב חדש של קונצרן פולקסווגן, יכולתם לדעת פחות-או-יותר מה הוא ילבש, איך הוא ישמע, מה יגידו עליו וכיצד יתנהג. עניין של חסכון, אך גם של הרבה שמרנות. אפשר, למשל, לדעת בוודאות שהוא יתבסס על פלטפורמת הגולף (או הפולו, או הפאסאט - ממש לא משנה), לנחש איזה היצע יחידות הנעה יהיה לו (מ- FSI דרך TDI ועד DSG), להיות סמוכים ובטוחים שהוא לא יחרוג מהשמרנות העיצובית מבחוץ ומהשבלונה המסורתית מבפנים (עיצוב רבוע-קבוע, צבעים מעט קודרים וחומרים איכותיים לעילא המגומרים בפדנטיות גרמנית) - ואפילו לדעת בדיוק כיצד הוא יתנהג בכביש המפותל (ניהוג בטוח מאוד ומעט-משעמם במגבלות, עם היגוי מדויק אך מנותק). פה ושם היו אנומליות וחריגים, אך העיקרון הבסיסי היה זהה באופן צפוי להחריד.
ובכן, לא עוד. כבר סיפרנו לכם שרוחות חדשות נושבות בקונצרן עם השקת האיוס, שיצאה מהשבלונה עם ממדים חריגים, מתלה אחורי שונה ובשורה דינמית.
אלא שבאופן מפתיע, נושאת הבשורה האמיתית של הקונצרן היא דווקא הסקודה הצנועה והמוזרה למראה הזו - ואני אסביר לכם למה.

מודולריזציה
שיתוף פלטפורמות הוא לא עניין חדש בעולם הרכב. קונצרן פיאט עשה זאת בהצלחה לפני עשור וחצי עם רצפת הטיפו המיתולוגית (ששירתה דגמים שונים ומגוונים, מלנצ'יה ועד סאאב) וקונצרן פורד עושה זאת היום ומצליח לבדל לחלוטין דגמים זהי ממדים המשתמשים באותה פלטפורמה (וולוו S40 ומאזדה 3, למשל). לפולקסווגן זה לא ממש הלך. הם אולי הצליחו להיות רווחיים מהאחרים, אך חטפו לא-מעט ביקורת על דמיון רב מדי בין דגם אחד לשני. הפתרון שלהם, שמוצג לראשונה ברומסטר, הוא ''פלטפורמה מודולרית'': שימוש בחלקים ממספר שלדות קיימות כדי ליצור פלטפורמה חדשה, שילוב שמעניק לכל יצרן יכולת לגוון ולבדל את הדגם החדש שלו מאחיו לקטגורית הגודל. הרומסטר, אפוא, חלוצת המודולריזציה, בנויה משלוש פלטפורמות שונות (!): תת השלדה הקדמית והמתלה הקדמי לקוחים מהפאביה הקטנה, תת השלדה האחורית זהה לזו של האוקטביה החדשה והחלק המרכזי והמתלה האחורי הושאלו מהאוקטביה הקודמת. התוצאה היא רכב עם מבנה חריג בלשון המעטה - בסיס גלגלים של 261.7 ס''מ, שאין לו אח ורע בקונצרן, ועוד יותר מעניין מכך, מפשק גלגלים אחורי הרחב בכמעט 6.5 ס''מ (!) מזה הקדמי (150 ס''מ לעומת 143.6).
וזה ממש לא הכל, כי מעבר לכך שהרומסטר מהווה דריסת רגל ראשונה לקונצרן בפלח המיניוואנים הקטנים (מקבילה לניסאן נוט, רנו מודוס, אופל מריבה ושות'), היא גם מביאה בכנפיה בשורת עיצוב חדשני ופורץ מסגרות שנעדר עד כה מסקודה. שימו לב כמה שונה ומיוחדת נראית הרומסטר ביחס לשאר מוצרי החברה (ועזבו רגע את עניין היפה/מכוער) וכמה השקעה ניכרת בעיצוב שלה. הרעיון, לטענת אנשי החברה, היה לשלב בין תא נהג ספורטיבי וממוקד לבין ''חדר משפחה'' אחורי שיהיה גדול ושימושי. הקונטרסט החד הזה גרם לכך שהשרטוטים הראשונים שבוצעו היו של שילוב בין קוקפיט מטוס לבית מגורים (?!) - וזה היה הרעיון שנבחר לייצג את רוח הדגם. בחלק שעד קצה החלון הקדמי ניתן לראות באופן בולט את ''חופת המטוס'' העגלגלה, אשר מקיפה את היושבים מלפנים ומשתלבת בחזית חלקה וחייכנית עם צמד פנסי ''עיני חתול''. החלק המרכזי (מהחלון האחורי ואילך) רבוע ושמרני הרבה יותר בעיצובו, אך מסתיים באחוריים צרים וקלילים יותר, המאזכרים קצת רכב פנאי-שטח. השילוב המוזר הזה יוצר רכב עם מראה מאוד לא שגרתי - ומאוד לא אופייני לקונצרן.
אני מוכרח להודות שגם עבורי היה מדובר ברכב קשה לעיכול. התגובה הראשונה שלי למראהו בתערוכת ז'נבה היתה: ''מה זה הדבר הזה לעזאזל?!'', כך שאני לא מתכוון להתחסד ולהצטדק ביחס לעיצוב שלה כעת. אני לא אחד מאלה שחושבים שהמולטיפלה הייתה מיוחדת (שזה ''מכוערת'' לאנשים שלא יכולים להגיד משהו שלילי על מכונית גאונית), אבל אחרי מפגש יותר מעמיק עם הרומסטר, קשה להתחמק מהעובדה שהיא באמת, אהמממ... מיוחדת. אני עדיין לא חושב שהיא נאה, אבל בהחלט אפשר להעריך את ההשקעה העיצובית והייחודיות שלה - וגם זה משהו. חבל, לטעמי, שהם לא הלכו רחוק יותר עם רעיון ''קוקפיט המטוס'' והקנו לה חזית יותר ספורטיבית-מחודדת שתבדל אותה יותר ממסחריות-קטנות דוגמת הברלינגו.

קונספט וביצוע
כמובן ששינויים גדולים לא נעשים בבת אחת והחדשנות העיצובית נשארה בחוץ. מבפנים מדובר בעיצוב שמרני ולא מאתגר - כפי שהתרגלנו לקבל מהמותג הצ'כי. עם זאת, תא הנוסעים מקיים את ההבטחה לשימושיות יוצאת דופן. ראשית, יש את גג השמש הפנורמי הענק, שתורם לכך שהתא מואר ואוורירי (חבל רק שווילונות הסגירה שלו כה פשוטים ושבריריים) ואת חלונות הצד הענקיים הדואגים שלילדים במושב האחורי לא ישעמם כי הם תמיד יוכלו לראות את הנוף. הספסל האחורי עצמו ניצב כ-4.5 ס''מ גבוה מהקדמי ומחולק לשלושה מושבים הניתנים לקיפול ושליפה כל אחד בנפרד, להגדלת נפח המטען הגדול מאוד ממילא
(מ-450 ל' מכובדים במצב המצומצם ביותר ועד 1780 ל' מסחריים לאחר הוצאת שלושת המושבים). בנוסף, ניתנים המושבים להסעה לפנים-אחור, לכוונון הזווית של משענת הגב ולאופציה יעילה מאוד של שליפת המושב האמצעי וקירוב השניים הקיצוניים למרכז כדי לקבל יותר מרחב (ראו תמונה). בפועל - ממש כמו בניסאן נוט המקבילה ממנה התרשמנו לא מזמן – מדובר ברכב קומפקטי לתמרון וחניה (רק 420 ס''מ אורך, פחות מפאביה סדאן), עם מרחב פנימי עצום. במושב האחורי יכולים להתרווח שני מבוגרים גדולי מידות וג'וניור אחד, כאשר רק ממד הרוחב מגביל את הספסל מהושבת שלושה מבוגרים בנוחות. וכל זאת, עם נפח מכובד מאוד למטען ובאגאז' שימושי המתהדר באופציות אחסון מגוונות (מדף בשני גבהים, חוצץ פלסטיק לעיגון קניות מהסופר ועוד). חבל רק שהמושבים האחוריים עצמם מעט קצרים, ולא מספקים תמיכה נדיבה לירכיים ולגב.
מלפנים התחושה פרייבטית לחלוטית. הישיבה אינה גבוהה-מיניוואנית ומקנה תחושה של קומפקטיות, למרות שתנוחת הנהיגה טעונה שיפור. גם כאן המושבים מעט קצרים ומעייפים לאורך זמן והקונסולה המרכזית תפגע בברכם הימנית של אלו היושבים קרוב להגה. איכות החומרים טובה כמצופה, אך הפלסטיקים מעט נוקשים, מזכירים שזו מכונית שאמורה להיות זולה (ואטרקטיבית) יחסית. חסרים קצת גם השטיקים שהתרגלנו לראות במיניוואנים-קומפקטיים: מגשי ''מטוס'', תאי אחסון בכל חור אפשרי וכיוצא באלו.
עם זאת, האבזור התקני והאופציונלי מכובד ועשיר. קשה עדיין לדעת מה יהיה מפרטן של הגרסאות הישראליות, אך הובטח לנו שלכולן יהיו 6 כריות אוויר תקניות וכמובן, ABS מהדור האחרון. בקרות משיכה ויציבות יוצעו כאופציה. גם מערכת התאורה המתוחכמת תוצע בתוספת תשלום, וזו כוללת, מעבר לפנסים ראשיים עוקבי פנייה, גם פונקצית עקיבת-פניה עירונית המתבצעת באמצעות הפעלת פנס הערפל התואם לכיוון הפנייה (במהירות של עד 40 קמ''ש). לטענת אנשי סקודה, מדובר בפונקציה המאפשרת להאיר טוב יותר את אזור המדרכה ושולי הכביש ולהעניק התרעה על הולכי רגל העומדים לחצות. רשימת המצאי באבזור הנוחות כוללת כמובן בקרת אקלים, מחשב דרך, בקרת ניווט ועוד - הכל בהתאם לרמת הגימור שנבחרה.
המנועים שיוצעו בארץ הם ה-1.6 ל' בנזין המוכר מאוד (105 כ''ס ו-15.6 קג''מ) בגרסה ידנית (5 היל') או אוטומטית (6 היל'), ומנוע ה-1.9 ל' TDI (105 כ''ס גם כן, אך עם 24.4 קג''מ המתחילים ב-1800 סל''ד ואופציה למסנן חלקיקים) בגרסה ידנית בלבד. יש גם מנועים נוספים, כמובן, אך אלו אינם רלוונטיים אלינו.
כצפוי, מנוע הבנזין צנוע ההספק אינו מרגיש נמרץ במיוחד, אולם בחירה נכונה של יחסי ההעברה קצרים יחסית (הילוך שני - 85 קמ''ש, שלישי - 135; שיוט במאה קמ''ש - 2800 סל''ד) מאפשרת להשאירו רוב הזמן בתחום היעיל שמעל 4500 סל''ד ולנצלו באופן מקסימלי. מנוע ה- TDI כוחני יותר (כצפוי), כמעט ואינו סובל מהשהיית הטורבו האופיינית לדיזלים, ומספק תאוצות נינוחות המאוד מתאימות לאופי המשפחתי של האוטו. אולם שני המנועים מאוד רועשים (הדיזל גם קצת מחוספס) וניכר כי חסכו כאן בשכבות הבידוד.
כמתבקש מגובהו של הרכב, כיול המתלים נוקשה יחסית, דבר התורם רבות ליכולת הדינאמית המפתיעה בהחלט. זוויות הגלגול שטוחות מהמצופה, ההגה מהיר יחסית ומייצר ''Turn in'' חד בעליל והאחיזה מאוד-מאוד גבוהה - אפילו ביחס לסטנדרטים להם התרגלנו מהקונצרן. חלק מזה נובע מהצמיגים הספורטיביים האופציונליים בהם צויד הרכב ומהבדלי המפשקים הקיצוניים, אך אין ספק כי הניהוג מאוד מדויק ורהוט כשלעצמו, גם אם אינו מלהיב (ובינינו, הוא לא צריך להיות). נקודת התורפה היחידה היא בקרת המשיכה (ASR; בשונה מבקרת היציבות, ESP, היעילה מאוד), אשר קוטעת את הכוח לחלוטין עם כל רמז לאיבוד אחיזה ומשאירה את המנוע חנוק והנהג מתוסכל גם הרבה אחרי הפניה (וכמה טוב שאפשר לנתקה).
התשלום על הכיול הנוקשה מגיע בדמות נוחות נסיעה בינונית (וקופצנית לעיתים), שהורגשה מאוד על כבישי צ'כיה האיומים. קשה להאמין, אבל יש מדינה באירופה שכבישיה גרועים לא פחות - ואולי יותר - מאלו שלנו, דבר שלרוב איפשר לסקודה לכייל את מכוניתה בצורה ''נכונה'' יותר משאר מותגי הקונצרן. אולם במקרה הזה, ליכולת הדינמית החיובית ולריסון המרכב יש מחיר שלילי בדמות נוקשות יתר, וויברציות וחבטות, שנקווה שהיו פחות מורגשות כאשר תצויד בחישוקים וצמיגים יותר סלחניים.

לבנטיזציה
מעבר לחדשנות העיצובית ולבשורת הפלטפורמה המודולרית שמביא איתו הרומסטר לקונצרן כולו, מדובר בעוד מתחרה מוצלח מקטגורית המיניוואנים הקטנים, שעשתה בכורה ישראלית זה עתה עם השקת הניסאן נוט. כמוהו, גם הרומסטר יציע מחיר משפחתי למהדרין, כ-130 אלף ש''ח ושימושיות שיכולה להפוך אותו למתחרה ראוי גם לרנו סניק הגדול והיקר משמעותית. בנוסף, ייתכן והעיצוב ימשוך התעניינות גם מרוכשי מסחריות כדוגמת הברלינגו, המחפשים רכב יותר משפחתי ומתורבת. זו אומנם לא הטריטוריה הטבעית שלו, אך לא אתפלא אם גם אליה הוא יחדור, כי מדובר אומנם ברכב שיהיה קשה לעיכול במחוזותינו (עיצובית וקונספטואלית), אך כזה המהווה אופציה שימושית יותר למשפחה מרוב המכוניות המוגדרות ''משפחתיות''.