המבחן פורסם במגזין אוטו בגיליון 246

הדור החדש של הפאסאט כבר כמעט שנה בארץ, וזוכה למכירות נאות בזכות עלית מדרגה נוספת בהידור הפנים ועיצוב החוץ של הקונצרן. גם המחיר קפץ כיתה באותה הזדמנות, מה שלא פגע כאמור במכירות – ומה הפלא, כאשר המשפחתית הגדולה והעממית יחסית עושה פוזה של מכונית סלון מן המניין?
לקחנו למבחן את גרסת הטורבו (גרסת ה''ספורט'' כפי שהיא נקראת מעבר לים) שמבטיחה לקחת את האיכות הסלונית ולשדך אותה ליכולת ספורטיבית אמיתית, כזו שתציב אותה סוף סוף מול מותגי הפרימיום הנכספים ההם ותהווה אלטרנטיבה אמיתית למנהל הממהר.
מרכז הערכה
מבחוץ שום סימן אינו מבדיל את הגרסה הנבחנת מול אחיותיה נחותות הכוח, למעט אגזוז כפול קצוץ קנה וכיתוב FSI עם סיומת באדום (בניגוד לכיתוב TFSI ''מלא'' בשאר בנות הקונצרן) – ממש כאילו שבפולקסווגן רצו שרק מביני עניין ''אמיתיים'' יידעו במה מדובר. מבפנים, לעומת זאת, הגיעה אלינו הטורבו עם כל אביזר נוחות אפשרי (מושבים מחושמלים, גג שמש, חיישני חניה, מחליף דיסקים ואפילו טלפון מובנה בטכנולוגית שן כחולה) ועוד ליטופים ויזואליים בדמותן של יריעות רחבות של עור ובדים איכותיים בתא הנוסעים. לוח המחוונים יצוק בשחור ויצר משחק מעניין עם צבע הקרם הבהיר של שאר הדיפונים ונגיעות הניקל סביב, כאשר הכל מתגבש לאמירה עיצובית אחידה ולאווירה מכובדת.
''מימדי יאים למנהל אגף מדושן'' הרהרתי בזמן שהתקשתי להיכנס אל מושב הנהג של הפאסאט. משהתיישבתי נוכחתי כי המושב גבוה לטעמי ולמרות היותו בעל כוונון מחושמל ומתוזכר הקשה עלי במציאת תנוחת נהיגה מתאימה. המושב עצמו תומך, קשיח (אבל לא בצורה לא נוחה) ורגל שמאל כבר מצאה את מקומה במדרס הייעודי. לחיוב אציין, שגם עם תוספת גג השמש לא נרשמו מפגשי פדחת-תקרה מביכים.

מבדק אישי
למרות הניחוח הספורטיבי של גרסה הזו, היא מצוידת בתיבה אוטומטית פלנטארית (טיפטרוניק, שישה הילוכים) ולא בתיבת ה-DSG הרובוטית, המתאימה יותר לאופי והייעוד. תמוה, אך לשמחתי, גם עם התיבה הזו יחידת הכוח עטורת השבחים ממשיכה להרשים. המנוע בהחלט נותן את הטון גם במקרה הזה. הוא חזק (200 כ''ס ב-5100 סל''ד), גמיש (28.6 קג''מ ב-1800 סל''ד) ובשילוב עם התיבה צפופת היחסים, מספק הרבה יותר ממה שאדם שפוי יבקש. התאוצה מעמידה נאה (7.8 שניות למאה קמ''ש) ותאוצות הביניים הופכות כל לחיצת דוושה לחיוך וכל עקיפה לפעולה קלילה ונינוחה, גם במהירויות מאוד לא נינוחות. התיבה מצידה משתדלת לסייע למנוע ומציעה גם תפעול ידני (ומצב ספורט) אבל עדיין לא מצליחה לעמוד בקצב – מעלה הילוכים על דעת עצמה גם במצב הידני ולא מצליחה לשחזר את התגובות המהירות להן הורגלנו מה-DSG. לזכותה יצוין כי ריבוי יחסי ההעברה מאפשרים צבירת מהירות לצד שיוט נינוח מאוד, כאשר מאה קמ''ש בהילוך הגבוה ידרשו מהמנוע להסתובב ב-1900 סל''ד שקטים, וחסכוניים (על הנייר). למה רק על הנייר? כי בפועל, כמו כל מנוע טורבו ידוע לצמאה, מרדף בלתי פוסק אחר עוד סיפור אחד של אהבה מוטורית (לאן באמת נעלם שימי תבורי?) האדה ליטר דלק אחד בכל 5.7 ק''מ.
הצד החיובי הוא שאי אפשר להחזיק את הדוושה לחוצה באוטו של 200 כ''ס במדינה קטנה ולא להגיע לכבישי קצה מוקצים מבחינת אחדים ומומלצים לאחרים. באותם משעולים מתגלה שלדת הנעה קדמית רבת יכולת, שרק חיכתה למנוע חזק יותר כדי למתוח את איבריה. המשפחתית המגודלת מציגה רמות גבוהות של אחיזה ונטייה טבעית, מקובלת (מקובלת? אולי עליך. מבחינתי היא סתם נפוצה. נ.א) ובטוחה לתת היגוי. בפניות ארוכות ומהירות נטועה הפאסאט בנתיב, שומרת על הקו שמתווה הנהג ורק בעומסים גבוהים תייצר תנודות מרכב. פניות איטיות או חלקות יותר ידחפו את החרטום באופן מורגש יותר, כאשר העברות משקל חריפות יתבטאו ביציאה להיגוי יתר מלבב (ובחזרה לא-פרוגרסיבית ומעט חסרת ריסון לדרך הישר). ההגה מצידו נטול שטח מת, בעל מהירות טובה (2.9 סיבובים מנעילה לנעילה) ומדויק למדי, אבל לוקה במשקלו (למרות תגבור משתנה) ובמידע אותו הוא מונע מהנהג. ''זה כמו לסובב ענן'', הגדיר את התחושה אחד הבוחנים באופן ציורי – וזה פחות-או-יותר הדבר האחרון שרוצים להרגיש ולהגיד כשנוהגים במכונית כה מהירה.
והיא מהירה, שלא יהיה לכם ספק, באופן שגורם למדינתנו הקטנה בלאו הכי להפוך לקטנה עוד יותר. הפרופורציות מתערערות, ופצמ''ר בצפת וקאסם בשדרות נשמעים מאוד קרובים כשאתם שומעים חדשות בסטריאו של הפאסאט. לעיתים אפילו קשה לדעת אם הקטיושות פגעו בכביש או לא, כי כיאה לגרסה עם ניחוח ספורטיבי, הפאסאט גורמת לכל סדק בכביש להרגיש כמו בור ולכל קפל למרגיש כמהמורה. היא אומנם אף פעם לא מתרסקת לתוכם – גם אם המתלים מרעישים כאילו שכן – אבל גם אף פעם לא מרגישה נינוחה. בכביש הבין עירוני התחושה מהודקת ומרוסנת בהרבה, כשהספיגה הולכת ומשתפרת ככל שהמהירות גוברת, אם כי כביש גלי בתדר נמוך יביא לתחושת ריחוף וניתוק. הבלמים, אם שאלתם, בסדר ולא יותר. חזקים ולא דועכים, אבל חסרה לי מעט נשיכה ראשונית מהדוושה הספוגית.

שיחת סיכום
280 אלף שקלים* יידרש לשלם מי שיבקש ליהנות ממנוע ה-2.0 ליטר טורבו בפאסאט שלו (נכון ליום פרסום המבחן במגזין ''אוטו''). המחיר הזה מציב אותה מול מותגי הפרימיום של סגמנט המשפחתיות-הגדולות (ב.מ.וו 3, אלפא 159, אודי A4) ופולקסווגן נשלחת לקרב הזה מבלי שהיא מצוידת באותה הילה מפוארת או באיכויות ניהוג שמיוחסות (לא תמיד בצדק) למתחרותיה. לזכותה עומדים אומנם יכולת המנוע, התחושה המכובדת והתנהגות הכביש חיובית, אך ספק אם זה מספיק במכונית שהיא יותר מהירה ממלהיבה והרבה יותר יקרה מיוקרתית.


*המחירים נכונים ליום פרסום הכתבה במגזין.