רולנד בלץ, תעשיין גרמני אמיד ובעל נכסים, הינו חובב כרכרות סוסים מושבע. בלץ מבלה חלק ניכר משעות
הפנאי שלו בטיולי כרכרות במשולש הדמיוני שנוצר בין הערים נורנברג, ביירות
(בגרמניה... לא הלבנונית...) ובמברג; חבל ארץ יפהפה המשופע גבעות, יערות, כפרים
וחוות חקלאיות, ופה ושם טירות עתיקות
הנישאות בקצות מצוקים. בלץ רכש ניסיון רב וידע רחב ביותר בכל הקשור לכרכרות סוסים
על סוגיהן וטיפוסיהן, ובשלב מסויים החל להשתעשע במחשבה להפוך תחביב זה לעסק קטן, שיתמחה בהשכרת
כרכרות וסוסים לתיירים, לטובת טיולים רגועים בטבע. אבל, בלץ גילה כי שתי מכשלות
עיקריות עומדות בפניו: הראשונה היא רמת המיומנות והידע שתידרש מצד השוכרים הפוטנציאליים; אין זה עניין של מה בכך לצאת לטיול כרכרה הנגררת
על-ידי סוס או שניים. יש צורך במיומנות מסויימת, וגם אז מדובר בסיכון שלא בטוח שבלץ רצה לקחת על עצמו עם תיירים המשלמים עבור
החוויה במיטב כספם (...ואולי גם מכירים איזה עו"ד ממולח). המכשלה השנייה נובעת מהתנאים הטופוגרפיים השוררים באיזור מגוריו
ופעילותו המתוכננת: גבעות, הרים, יערות, כבישים צרים ומפותלים ועליות וירידות
תלולות. בקיצור - הרעיון נפסל.
כל אלה
הובילו לרעיון לייצר "כרכרה ללא סוסים", בדיוק כמו בסוף המאה ה-19 – ראשית המאה ה-20. בכך תתאפשר נסיעה נינוחה
ובטוחה לכל מי שמחזיק ברשיון נהיגה.
מחלום למציאות
רולנד בלץ
החליט אם כן על שינוי כיוון והחל לחשוב ברצינות על שילוב בין הקסם אותו מצא
בכרכרות הסוסים של פעם וכלי תחבורה מודרני, העומד בתקנים השונים המקובלים כיום.
מחשבותיו "נתקעו" אי-שם בסוף המאה ה-19, ימי החלוציות הראשונים של
תעשיית הרכב, עידן "הכרכרות הממונעות" – השלב שגישר בין עולם כלי הרכב
הנגררים על-ידי סוסים לעולם כלי הרכב הממונעים בכוחות עצמם. במשך שנה החל לתכנן,
להתייעץ, לשרטט ולגבש לעצמו כיוון – נובר ומחפש מידע רב ככל הניתן על תקופה
טכנולוגית שמעט נותר ממנה כיום. בלץ הקים סדנה בטירה עתיקה ויפהפייה בגרמניה –ארמון
קוהלנפלס – והחל בחיפוש אחר צוות עובדים מיומן, כולם חרשים אומנים, בעלי מקצוע
בתחום המכונאות, הרפדות, עבודות העץ והפרזול. תוך פחות משנה נוספת של מלאכת פיתוח וייצור אינטנסיביים,
המיר צוות AAGLAND
Manufaktur אותו שכר בלץ לטובת הפרוייקט, את הרעיון מחלום על הנייר למציאות. בפני
החברה הקטנה והצעירה עמד אתגר שטרם
נוסה בתקופה המודרנית, ועיקרו – ייצור ובניית כלי תחבורה בדיוק לפי השיטות, המבנה,
התצורה והגישה שאפיינו את ראשוני בוני המכוניות לפני למעלה מ-120 שנה. אבל,
מאחר ובתחילת האלף השלישי עסקינן, ברור היה שכלי-רכב שכזה צריך להיות בטוח בהתאם לסטנדרטים של ימינו,
דהיינו – יש להכניס בו אמצעי בטיחות (בלמים, איכות
ייצור, תאורה, נוחות תפעול, מנוע שעומד בתקני התקופה וכיו"ב) כמקובל כיום. כך שלצד פיתוח מערכות בסיסיות ומוכרות כמו פעם
ובשיטות של פעם, דוגמת שלדה, היגוי, גלגלים, סביבת הנוסעים ועוד, פותחו "מערכות הסוואה" שיסתירו עד כמה
שניתן את המערכות המהוות הכרח מבחינה בטיחותית או חוקית בימינו, דוגמת מערכות
החשמל, הבלמים ועד לשימוש במנוע המתאים,
שידמה בביצועיו ובהספקו למקובל בימים עברו, אך יעמוד בתקני איכות הסביבה המקובלים
כיום – בעיקר בשוויץ ובגרמניה, ארצות היעד
העיקריות לשימוש ב-AAGLAND.
במשך אותה תקופת פיתוח מואצת,
שכללה ניסוי ותעייה, בניית מכלולים שונים, בניית
אבות-טיפוס ועד למוצר המוגמר, פותחה שיטת ייצור "סדרתית"
שתאפשר ייצור מוגבל, ידני כמובן, של כרכרת ה'אאגלנדר'. רולנד בלץ וצוותו גילו כי למרות הפשטות המכאנית – כמעט פרימיטיביות – הכרוכה בבניית כרכרה שכזו בשיטות בנות מאה שנים ויותר,
מסתבר שלא קל להתחקות אחר שיטות העבודה שהיו
מקובלות אז וכי לא מעט עבודה נדרשה לייצור ידני. דוגמא לחיפוש אחר שלמות הובילה את צוות הפיתוח הנאמן למקור עד כדי פאנטיות, עד
לכפר קטן בהונגריה, שם על-פי הידוע כיום
"הומצאה" הכרכרה ה"מודרנית"
התלויה על מתלי רצועות עור ובעלת
גלגלי ענק דקיקים, שהיוותה בסיס לכרכרות
המפוארות והנוחות שיוצרו מאוחר יותר, עד לשיא האיכות והקדמה כפי שיושמו בכרכרות המאה ה-19. בחיפוש אחר בעלי מקצוע מעולים, נתקלו אנשי אאגלנדר בקשיים רבים עוד יותר, וכיתתו רגליהם לא פעם בכפרים קטנים בגרמניה, שוויץ ואוסטריה,
בחיפוש אחר בעלי מקצוע שעדיין בקיאים
בשיטות הנפחות, עיבודי העור והעץ, הכיפוף,
וייצור הגלגלים בשיטות של פעם.
מנוע במקום סוס
כיחידת הנעה,
נבחר לבסוף מנוע דיזל תעשייתי מתוצרת הונדה הנפוץ ברחבי העולם, המשמש בין היתר
מדחסי אויר וכלים חקלאיים, שתחזוקתו והטיפול בו הם פשוטים וקלים, ואופי פעולתו
תואם את רוח התקופה והאווירה אותה רצה בלץ ליישם בכרכרות הממונעות שלו. המנוע רועד
ומרעיש במידה, אך עדיין שקט הרבה יותר מהמנועים הראשונים שהניעו כרכרות כאלה
בימיהן הראשונים, נקי ועומד בכל תקני איכות הסביבה המודרניים, וחזק דיו – עם הספק
מרבי של 20 כוח-סוס – להניע את הכרכרה ללא בעיות. הכוח מועבר באמצעות דיפרנציאל
וצמד ציריות אל שרשראות – כמקובל בשעתו – המניעות כל אחת גלגל אחורי. המנוע המותקן
מאחור, מתחת לארגז מטען גדל-מידות האופייני לכלי הרכב מסוף המאה ה-19 – ראשית המאה
ה-20, ומעביר כוחו אל הגלגלים באמצעות גיר רציף. המשמעות: לחיצה על דוושת התאוצה
והכלי נוסע, הרפיה ולחיצה על דוושת הבלם – הכלי נעצר. פשוט ביותר. כדי לאפשר טיפוס
עליות תלולות בבטחה מציע הגיר יחס העברה
נמוך במיוחד המאפשר ניצול מרבי של ההספק ללא הצורך לפעול בטווחי סל"ד גבוהים
ומאומצים.
כיאה לרכב המיועד לשרת תיירים מפונקים בשיא הנוחות והקלות,
ברור היה שמינימום הכרחי של אביזרי נוחות יידרשו כאן. כך ימצאו עצמם התיירים
ה"אמיצים", היוצאים אל חיק הטבע
והגבעות שבסביבת מלון הפאר שלהם בהרי גרמניה או שוויץ (האיזור בו מוצעות כיום
כרכרות כאלה להשכרה), בכרכרה החשופה
במידה כזו או אחרת לפגעי מזג האוויר (למרות הגג המתקפל), מהירות נסיעה איטית להחריד (מהירות
השיוט המומלצת נעה בין 5 ל-15
קמ"ש, עם מהירות מרבית תיאורטית של 38 קמ"ש, ומעשית – מוגבלת ל-20 קמ"ש...). באגלנדר, אגב, משוכנעים כי קהל הלקוחות האנין שירצה לשכור
כרכרה מונעת שכזו כלל לא ירצה לנסוע מהר יותר. ואכן, נסיעה מהירה כאן היא לא רק
משימה לא פשוטה בהתחשב במבנה ובתצורת הכרכרה הממונעת הזו, היא גם לא הדבר הנוח והמומלץ ביותר לעשות כאשר הטבע צץ מכל כיוון ולמעשה הישיבה חושפת את הנוסעים
לסביבה כמעט מכל זווית. קשה היום למצוא תצורת כלי-רכב
שהחיבור שלו
עם החוץ הוא כה מוחשי ובלתי אמצעי.
הפינוק מוסתר – אך כלול במחיר...
אבל, מתחת לחזות נעדרת
הפינוקים מסתתרים מנעמי המאה ה-21; מושבי העור מחוממים, העברת הכוח היא כאמור אוטומטית לגמרי, על הבלימה אמונים בלמי דיסק חבויים, פנסי התאורה
הגדולים והמגושמים למראה הם בעצם פנסי הלוגן רבי-עוצמה, פיתוחי
המתכת הרקועים ביד מוצעים בציפוי זהב, ואפילו מוטות ההיגוי הפרימיטיביים למראה
תוכננו לאפשר תפעול קל, בטוח ונטול מאמץ הודות לשיטת חיבור ויחסי העברה מתוחכמת. על-מנת שחלילה לא יתבזבז זמן על חיפוש היעד או הדרך, מותקנת באגלנדר מערכת GPS שהופכת את ההתמצאות
במרחב למשחק ילדים. וואללה...
אגלנדר מציעים כיום 2 דגמים: דו-מושבי
"ספורטיבי" (הנקרא Chaise), וגרסה
מוארכת במקצת עם מקום לעד 4 נוסעים (Viktoria), כולל הנהג.
באגלנדר טוענים כי באמצעות הרכב האקסקלוסיבי והמיוחד שלהם
מתאפשרת שוב
– לראשונה מזה כ-100 שנים – החוויה המיוחדת וקצרת המועד של נסיעה בכרכרת
סוסים, ללא הסוסים. שלב המעבר בין הכרכרות למכונית המודרנית יותר, שבצאצאיה אנו
נוהגים כיום, היה קצר; היו אלה אותם
חלוצי המכוניות שבתחילת הדרך, בהיעדר טכנולוגיה או ידע אחרים, הסבו כרכרות סוסים
לכרכרות מונעות הנוסעות בכוחות עצמן. רק מאוחר יותר ותוך כדי הליכי פיתוח וניסוי
הוחלפו מכלולים רבים, שונו ושופרו שיטות הבנייה, החומרים והמכניקה על-מנת לעמוד בקדמה ובדרישות המיוחדות והשונות שהציבו מנועים
המניעים את הרכב בו הם מותקנים, בהשוואה לסוסים המושכים כרכרה.
להשכרה בלבד
בשלב זה אין כוונה לייצר את
כרכרות האגלנדר הממונעות לציבור הרחב או לרכישה פרטית. החברה עוסקת בשיווק ממוקד
לבתי-מלון נבחרים, ארמונות וטירות עם חדרי אירוח,
מסעדות יוקרה ועוד, לצורך "בניית אורווה פרטית" של כרכרות אגלנדר שנועדו
להשכרה ללקוחות אותם אתרי נופש ובילוי. בכל איזור יוצעו מספר מסלולי-יום לנסיעה עצמית, ועד למסלולים בני כמה ימים
שנמכרים כחבילה, הכוללת את השכרת האגלנדר ומקומות לינה נבחרים על הדרך – להענקת החוויה הקלאסית המתבקשת. המחיר אינו
זול: 550 יורו יידרשו לטיול יומי, במסלול שהוכנס למכשיר ה-GPS הצמוד לכרכרה, כאשר
המדובר בנסיעה נטו של 6-7 שעות. חבילה של 3 ימים, למשל, תעלה סכום דומה ליום אך
במחיר כלולים חדרי מלון (3 לילות) כולל ארוחת בוקר. בשני המקרים כוללת ההשכרה הדרכה
קצרה אודות הניהוג והשליטה ברכב, בכלל זה במערכת הניווט הלווינית (GPS), בטרם יישלחו
האורחים המבקשים להפליג בזמן, אל
דרכם.
איך, כמה וכיצד?
נדלקתם? במייל הבא או בטלפון
המצ"ב תוכלו להתעדכן לגבי פרטים נוספים ומקומות בהם ניתן לשכור אגלנדר. החברה
נמצאת בתהליך התרחבות וקשירת קשרים עם בתי עסק ומלונות שונים, ולכן מומלץ
להתעדכן מראש. המחירים נעים סביב 550 יורו ליום, כאשר המחיר זהה לשני דגמי האגלנדר
המוצעים כיום (2 ועד 4 מושבים). בהיצע חבילות השכרה ומסלולים שונים, הנתפרים בהתאם
למלון ולאיזור בו מתבצעת שכירת הרכב. בין היתר מוצעים מסלולים העוברים אצל יצרני
כרכרות כמו פעם, בכפרים ובסדנאות
נידחות, בהן ניתן עדיין לצפות בשיטות עבודה וייצור העוברות מדור לדור ושלא השתנו
בהרבה זה שנים ארוכות.
דוא"ל: [email protected]
טל': +49 (0) 9243 92
4990 (גרמניה)
