הכתבה המלאה פורסמה במקור בגיליון 257 - יוני-יולי 2007
חייבים להעריך את הוולוו הזאת, בייחוד כשנזכרים איפה נמצאה וולוו לפני שני עשורים. חייבים לזכור את התמורה שחלה שם במהלך התקופה הזו, זו שלקחה את החברה מייצור ומכירת בטיחות לעיצוב סגנון חיים. ניתן לשים במדויק את האצבע היכן החל השינוי הזה - 1992 , אז נטשו בוולוו את ההנעה האחורית ויחידות הכוח המיושנות, עברו לפלטפורמה מודרנית והציגו את מנוע חמשת הצילינדרים, תצורה שמשמשת אותם עד היום. ה-S80 הזאת היא הביטוי האחרון למהפך הזה, ספינת הדגל ופסגת היכולת הנוכחית של וולוו גם יחד.
משרד התשתיות
את ה-S80 סקרנו ארוכות גם בכבישים זרים בכתבת ההשקה ובנהיגה על כבישים מוכרים עד כאב בגרסת ה-3.2 ל'. כמו בפעמים ההן, גם גרסת ה-V8 שנחתה בחניון המערכת הותירה רושם רב. בזמן שהפכה רחבה יותר וגבוהה יותר (ובעלת בסיס גלגלים ארוך יותר) נותר אורכו של הדור השני של ה-S80 כשהיה, יוצר בכך פרופורציות שקולות והרמוניות יותר. העיצוב לא צועד בכיוון המצועצע (ב.מ.וו) או הכבד (מרצדס) ולא לזה שמשלב בין השניים (אודי), ומושך קו אחד ארוך ואלגנטי מהשבכה הקדמית ועד לקטימה החדה שלו בזנב. היא פשוטה במובן המתוחכם, אלגנטית עם רמז עדין לאתלטיות שמסתתרת תחת מכסה. עוד רמז כוחני מסתתר בסוליות אותן היא נועלת, רביעיית פירלי P-Zero Rosso בגודל 245/40 על חישוק בקוטר "18 – נשמע מבטיח. בפנים, קשה להיזכר בתזכורות הכוחניות, כי מהר מאוד נשאבים לרוגע שמשדר הקוקפיט הסקנדינבי. הגוונים רכים ונעימים, והקווים משוכים בעדינות לא מופרעת. השימוש הנדיב בעור ובעץ משרה מעין רוגע – כאילו היתה זו ספת פסיכולוג (נוחה מאוד, אגב). אפילו מספר נגיעות פלסטיק שהוגנבו אל התא הזה מסגמנט נמוך יותר, לא מצליחים להוציא אותך מהדעת בגן הזן הזה.
את זה אמור לעשות המנוע. אותו V8 בנפח 4.4 ל' שפותח בשיתוף עם ימאהה, והצליח להריץ את שני הטונות של ה-XC90 ביעילות רבה (הוא הועבר ל-S80 ללא שינוי, וכאן עליו להתמודד עם משקל נמוך בהרבה). תפוקתו, 315 כ"ס ב-5950 סל"ד ו-44.9 קג"מ ב-3950 סל"ד, מרמזת על חיבה לסל"ד גבוה, אבל עקומת המומנט מוכיחה שכמעט 80% ממנו מושגים כבר ב-2000 סל"ד. הכוח עובר לארבעת הגלגלים דרך תיבה אוטומטית בת שישה יחסי העברה עם אפשרות לשליטה ידנית, ומשם באמצעות מצמד האלדקס (המעביר את הכוח גם לגלגלים האחוריים לפי צורך). וולוו לא מספרים על שינויים במתלים בגרסה זו, אך מערכת הבלימה זכתה לדיסקים מוגדלים מלפנים (336 מ"מ) שכמו אלו שמאחור, מאווררים ונתמכים ב-ABS ו-EBD (עד כאן הסקירה הטכנית, שובו אלינו אחרי הפרסומות).

עם כיסא
על האספלט העירוני השבור מתקשה הוולוו לשמור על השלווה. מהמורות חדות עוברות אל תוך התא ושברי רוחב חדים מכניעים את אמצעי השיכוך ומגיעים ישר לישבן, מלווים ברעשי מתלים. מחוץ לעיר המצב משתפר (למרות שפסי רוחב עדיין מרעידים את שלוות הנוסעים) וכביש גלי יבלע בין גלגלי הוולוו בנינוחות עד למהירות 140 קמ"ש לערך. מכל שאר הבחינות השיוט בוולוו נעים, הבידוד מצוין, המנוע סובב ב-1900 סל"ד שקטים ב-100 קמ"ש ורק רעשי כביש קלים (עם רגישות מובנת של הסוליות הרחבות לשינויי בחספוס האספלט) יחדרו אל התא.
אבל הדפו את הדוושה לכיוון קיר האש וכל אלו ייעלמו מראשכם, כי המנוע הזה הוא פנינה אמיתית. חזק, ליניארי ועם עוצמה מוחצת במעלה הסל"ד, כאשר הצליל המגרגר – שחודר לתא הנוסעים מעל ל-3000 סל"ד – גורם לך להיכנס למוד הנכון. התאוצות, למרות מה שיאמר כאן בהמשך, מצוינות. זינוק מעמידה מתגבר על השתהות קטנה של ממיר המומנט ומטיס אותה קדימה (ללא צל של איבוד אחיזה). תאוצות הביניים מעלות גיחוך ממערכת ההנעה הזו ומגלמות – גם – בטיחות אקטיבית גבוהה. רק התיבה מעיבה במעט על החגיגה. בניגוד למה שהכרנו בגרסאות אחרות של היצרן, השליטה במצב ידני אינה מלאה וזו מעלה הילוכים וחותכת לפני הקו האדום. חלוקת יחסי ההעברה אינה אידיאלית אף היא: בעוד שההילוך הראשון והשני מחולקים היטב, השלישי והרביעי מרגישים ארוכים למדי ואילו החמישי והשישי הם הילוכי שיוט נטו. ושלא תחשבו שהוולוו לא מצליחה להתמודד איתם – אבל עם יחסי העברה אחרים היא היתה רצה מהר ומרשים אפילו יותר (ההבדל בין מצוין לבן !@#$!, אם תרצו).
מעבר לכך, פעולת התיבה טובה, גם אם לא תמיד זריזה וחלקה. אבל יכולת בקו הישר – גם אם היא רבה וטובה – לא תספיק כאן, וכאשר הכביש מתעקל ומתפתל – ה-S80 פחות במיטבה. כל עוד הכביש סלול היטב ומצייר קשתות במהירות בינונית או גבוהה, הוולוו מבצעת היטב. בפניות הדוקות יותר, יגלה החרטום נטייה (לעיתים חריפה) לתת היגוי. ניסיונות לקיזוזו ישלחו את הזנב החטוב מחוץ לסיבוב ואת האף פנימה, אך מערכת בקרת היציבות הבלתי נתיקה תחזיר את הסורר לנתיבו. אך כאשר הכביש המפותל משלב בתוכו כפלים ושברים – מאבדת הוולוו את שלוותה לחלוטין. במצבים אלו מתגלה קושי בשיכוך הכיווץ וזה מתבטא בטלטלות. בכבישים כאלו – גם בקו ישר – משפיעות תנודות המתלה על ההיגוי ופוגמות ביציבות הכיוונית של המכונית. אלא שההגה, מצידו, דווקא מנסה להרגיע אותך – ההפניה הראשונית שלו קהה, ולמרות שהוא מדויק למדי ובמצבו ה"קשה" (מתוך שלושת מצבי הבחירה האלקטרו-הידראוליים) משקלו טוב, הוא אינו פטור מביקורת על התנגדות מלאכותית ושתיקה מופתית. את החבילה הדינאמית הפושרת משלימים בלמים הדרגתיים אך חסרי רגש, שמתחזקים אך רק בסוף מהלכם. עוד יצוין, כי את הנסיעה הנמרצת סיימה הוולוו עם צריכת דלק של 4.8 ק"מ/ל'.

בלי תיק
ה-S80 ניצבת מול מתחרות מנוסות, טובות, קרות וחסרות רחמים בקטגורית הסאלון. מול מכוניות כמו מרצדס E קלאס, ב.מ.וו סדרה 5 ואודי A6 אין מקום לטעויות, וה-S80 לא חפה משכאלה. מבחינת יחידת ההנעה, היכולת הטכנולוגית (והבטיחותית), העיצוב והתחושה הייחודית של תא הנוסעים – היא ניצבת באותה ליגה אקסקלוסיבית. אולם בכל מה שקשור ליכולת הדינאמית ויחסי העבודה בין המתלים לאספלט, היא לא מצליחה לעמוד באותו רף גבוה שסומן על ידי מובילות הקבוצה.
וולוו בכיוון הנכון. היא זקוקה לעוד קפיצה קטנה (נמוכה משמעותית מזו שעשתה ב-1992, למשל), בכדי להישיר מבט אל הטובות ביותר. כרגע היא קרובה, קרובה מאוד אפילו – אבל עדיין לא שם.