הכתבה פורסמה במקור בגיליון 253 - מרץ 2007
דיכאון
זה שהאהבה עיוורת, לא אומר שצריך לנופף בחטוטרת, וזה שהאלפא 159 היא מכונית מעולה, לא אומר שצריך להתגרות בנו ולשווק אותה עם תיבה אוטומטית ומנוע דיזל. יש גבול. הרי אחד מעמודי התווך של כל אלפא היה מאז ומתמיד התיאבון לסל"ד ותו האגזוז הצרוד. איך יוכל האלפיסט המצוי להסתכל ליפהפייה החדשה בפנסים כשבמלאי בוכנותיה אותו סולר שמנוני ומאגזוזה נפלט אותו טרטור טורדני. ולא, אל תבלבלו אותו עם העובדות. אז מה אם האירופאים מאוד אוהבים דיזל והישראלים אוהבים אוטומט? זו לא סיבה להנחית את השעטנז האירואסייתי הזה כאן מול העיניים שלו. שלי.
והיא יפה, לעזאזל, כל כך יפה, ומהמבחן שביצענו לגרסת ה-2.2 אנחנו יודעים שהיא טובה. אז למה? אה... זה בעצם ברור. אלפא מציעה תיבה אוטומטית סטנדרטית, שהעם הנבחר אוהב כל כך, רק בדגמי הדיזל ובגירסת הבנזין הבכירה. לזו האחרונה יש מנוע 3.2 ל', הנעה כפולה ותג מחיר בהתאם, כך שגרסת הדיזל היא למעשה האלפא האוטומטית הזולה ביותר. אירוני, אבל זה מה יש. אך אל דאגה, השילוב דיזל-אוטומט לא אומר שמסתתרת כאן יחידת כוח נרפית ועצלה. הרי אלפא זו אלפא, גם בדיזל. מתחת למכסה המעוצב עושה בכורה ישראלית גלגולו האחרון של מנוע חמשת הצילנדרים, שהופיע עוד ב-156. זהו מנוע JTDM מוגדש טורבו, עם מסילה משותפת דור-שני והספק של לא פחות מ-200 כ"ס ב-4000 סל"ד ו-40.8 קג"מ ב-2000 סל"ד. גם התיבה רחוקה שנות אור מתיבות 4 ההילוכים העצלות של קודמותיה: זוהי ה-Q-Tronic החדשה, עם שישה יחסי העברה ותפעול ידני. שילוב בשרני.
ציפייה
פנים אל פנים אין הרבה יפות ממנה היום, וגם אם יש, הן לרוב יריבות מבית. ה-159 מושכת ומתריסה באופן שמעט מכוניות סדאן אחרות עושות. גם מבפנים הרושם לא שוכך ואיכות הייצור הולכת יד ביד עם העיצוב החושני כמעט. ה-159 מאוד מכוונת נהג, מציגה שדרת השעונים בקונסולה המופנית אליו (כמו שיריבתה הגרמנית נהגה לעשות ופסקה). התחושה מוצקה עד מאוד, האווירה יוקרתית ומשולבת בנגיעות אלפיסטיות בטוב טעם. גרסת הדיזל מוסיפה על האבזור הסטנדרטי המכובד של גרסאות הבסיס גם מושבים קדמיים חשמליים עם חימום. רכב המבחן צויד גם בריפודי עור וגג שמש (שפגע בצורה קיצונית – עד לכדי חוסר נוחות – במרווח הראש), אופציות בתשלום שיגרעו מחשבונכם כ-15,000 ש''ח נוספים.

כניעה
מהשנייה הראשונה שיצאת את החניון שבין קירותיו הדהד צליל בערת הסולר, מתחילה עבודת השכנוע של ה-159 דיזל. מאותו רגע גם לא תשמע כבר את הטרטור הטרקטורי למעט בסרק, כי בשביל להפוך אותך לשלה היא מבודדת אותך ביעילות הזו מהעולם סביב. היא עושה את זה באמצעות בידוד מצוין מרעשי כביש, מנוע ורוח. גם השיבושים החדים והקשים שלמדת להכיר בדרך נבלעים על ידה, לא ברכות מתנדנת אלה בפעולת בולם מוצקה ומרוסנת, כזו שאינה מעלימה את החבטות אבל מעגלת היטב את פינותיהן. אין תחליף לכיול מתלים נכון וגם על הכביש המהיר, על גלים שיקרות ונחשבות ממנה איבדו את גלגליהן לדעת, שומרת האלפא על פאסון וממשיכה הלאה. לתחושה המוצקה והאיכותית הזו חובר כאן מנוע גמיש ועוצמתי שמתאים לאופי של ה-159 הרבה יותר ממה שנדמה בהתחלה. הוא מייצר כוח יעיל כבר מסל"ד נמוך-נמוך, מתגבר ב-2000 סל"ד וממשיך לדחוף עם לחץ המגדש עד 4500 סל"ד. התיבה משתפת עימו פעולה ביעילות מופתית, מעניקה עצמאות מלאה במצב הידני ופועלת בחלקות ראויה לציון רוב הזמן. התאוצות מרשימות למדי אף הן, אך אין לצפות כאן, למרות ההספק הגבוה ונתון המומנט המשכנע, לפסגות עונג בנזיניות. יש דחיפה חזקה והחלטית, מאוד ליניארית ומאוד מכובדת. ודווקא העוצמה הזאת מחדדת את מה שאמרנו כבר במפגש הקודם – השלדה הזאת יכולה לטפל בעוד הרבה-הרבה כוח. את עומסי הפנייה המוגברים היא פוטרת בשאט נפש, על פני כל סוגי הכבישים, מקבלת בזרועות פתוחות את המהירות שיודע לייצר המנוע הזה. התוצר הוא שיוט מהיר מאוד ונינוח מאוד. בכביש המפותל, כור מחצבתה של כל אלפא אמיתית, ממשיכה ה-159 למשוך אותך אל תוך הקסם שלה. ההגה מרשים, מדויק, מהיר ומשקלו מצוין. כוון אותו לתוך הפניה המועדפת עליך ותגלה שהיא שומרת על הקו המותווה בהחלטיות, אגב מהירות פניה גבוהה וניטראליות כמעט מוחלטת, גם תחת עומס. גם בפניות איטיות יותר וחלקות יותר חוזר הריטואל על עצמו. לשבחים היא זוכה גם בכל מה שקשור להתנהגותה בפניות משובשות, סופגת את גלי הכביש ונשארת נטועה בקו. אומנם המנוע הכבד יותר מלפנים והקג"מים הנשלחים אל הגלגלים הקדמיים אינם בלתי מורגשים, ומתבטאים בהרחבות קו בסוויפרים מהירים בפניות איטיות וחלקות, אך זה בהחלט סביר בהתחשב במנוע ובהנעה. כאשר דוחפים לקצה או דורשים זאת במפגיע, היא גם תיענה לדרישה לנענע בישבנה (אבל ממש קצת). או אז תיתקלו בבקרת היציבות (אלא אם כן ניתקתם אותה מראש), אשר מפגינה פעולה עדינה וטבעית, גורמת לך להרגיש כאילו שאתה תיקנת את היגוי היתר ולא היא. הבלמים עצמם ליניאריים למדי עם עמידות טובה בעומס גבוה, אך היו יכולים להפגין קצת יותר מחץ בתחילת מהלך הדוושה.

הבנה
310 אלף שקלים*. זהו מחירה של ה-159JTDM , האלפא האוטומטית היותר-זולה בהיצע. מחיר המציב אותה עמוק בטווח של שלושת הגרמניות הבכירות. אולם מי שירצה גרסת דיזל מהמתחרות הגרמניות יגלה כי הן לא עומדות באותה המסגרת של האלפא – או שהן יקרות יותר או שהן חלשות יותר. גם גרסאות הבנזין הגרמניות המקבילות במחירן לא עומדות ברף הביצועים והאבזור שמציבה האלפא. אולם כוחות סוס, ריפודי עור ושקלים הם לא הסיפור כאן. הסיפור הוא שאלפא, דיזל ואוטומט הולכים ביחד, והולכים ביחד טוב. הצליל והאופי אולי אינם אלפיסטיים קלאסיים, אבל כל השאר בהחלט עונה על הציפיות – והרבה יותר מכך. מבחן השוואתי בין נציגות הקבוצה פשוט מתבקש. התוצאות שלו עלולות להפתיע אותכם. אותנו כבר לא.

* המחיר נכון למועד פרסום הכתבה במקור