הכתבה פורסמה במקור בגיליון אוטו 251 - ינואר 2007

כמעט תמיד כשמציגים רכב חדש, טוען היצרן לתכונה מופלאה כזו או אחרת. לאופי "אנרגטי" או עיצוב "מנהיגותי", כאשר במקביל מוצגים סרטוני תדמית מושקעים של המכונית שוטפת כביש מפותל על שפת צוק נישא מעל לים, ונוהגים בה אנשים יפים וצחורי שיניים שחייהם נעשו מושלמים, בין לילה, עם הרכישה של מכוניתם החדשה. גם למיקרה (מבטאים "מייקרה") הוצמדה תדמית – צימוד חיוני בקו המוצרים של ניסאן – וצימוד חשוב לא פחות גם לנו, הצרכנים. והמיקרה, על פי ניסאן, היא מכונית "עירונית". אחת הנגזרות של טענה כזו תהיה חוסר רצון בולט (לכאורה) לצאת מחוץ לעיר – מחוץ לתחום שבו היא מרגישה בנוח. אבל תדמית לחוד ומציאות לחוד.קיצור תולדות הזמן
המיקרה הגיעה לאירופה בתחילת שנות ה-90', יותר מעשור לאחר שהוצגה ביפן תחת השם מארץ', כמתחרה להונדה סיטי ומחליפת הצ'רי הבאה בימים (שעוד הספיקה לשאת את סמל 'דטסון' על השבכה). השינוי המהותי בדגם חל בשנת 2000, עם מתיחת פנים עמוקה והצגת מנועים מרובי שסתומים. זה קרה שנה אחת בלבד לאחר האיחוד בין רנו לניסאן, מוכיח את החשיבות הרבה של הדגם לנוכחות של היצרן בשוק האירופאי. בשנת 2003 הוצגה באירופה המיקרה הנוכחית, וקצת יותר משנה לאחר מתיחת-הפנים-של-אמצע-החיים (ביולי 2005) היא הגיעה סופסוף גם אלינו, להיות הנציגה הראשונה של ניסאן בסגמנט החשוב ועתיר נפח המכירות. הגרסה הישראלית, שהחדרתה לישראל לוותה בקמפיין עירוני מובהק וחביב (כולל צילומי נגיחות חניה וקבלת דו"חות חניה), שיווק מסיבי לחברות השכרה ותערוכת עיצוב מיקרות ברוח תל-אביב, מצוידת במנוע 1.4 ל' 16 שסתומים המפיק 88 כ"ס ו-13 קג"מ. למנוע משודכת תיבת הילוכים אוטומטית עם ארבעה יחסי העברה. אבזור הבטיחות מסתפק בשתי כריות אוויר (כרית הנוסע ניתנת לניתוק לטובת מושב תינוק), ABS, מגבר בלימת חירום (EBA), עוגני איזופיקס וזהו. רשימה קצרה למדי עבור כלי רכב מיבואן הבונה מוניטין בטיחות. גם רשימת אבזור הנוחות אינה מרשימה וכוללת מרימי חלונות אחוריים וחישני חניה בהתקנה מקומית, היעדר מערכת סטריאו תקנית וכוונון מראות ידני.

על הנגלה והנסתר
את מה שהמיקרה כן מציעה אי-אפשר למצוא ברשימת האבזור. עיצוב שונה ושובה, המשדר שמחת חיים, כיף ומה לא. אומנם לא כולם חיבבו את העיצוב – רבים שפגשנו אהבו את המראה בעוד אחרים חשבו שהיא ממש מכוערת, עניין של טעם – אך ככל שתאריכו להביט בניסאן הקטנה ותצליחו לפענח את העיצוב הייחודי, תגלו עד כמה הוא מורכב ומתוחכם.
אחד הפלוסים הגדולים של המרכב הזה הוא חלל הפנים הגדול. למרות שאינו רחב במיוחד, מצליחים בסיס הגלגלים הממוצע (243 ס"מ) והגג הגבוה לפנות מקום מספק לשני נוסעים בוגרים מאחור, אשר לא יתלוננו על מחסור במקום לרגליים או לראש. בנוסף, הגישה למושב האחורי נעשית דרך דלתות נדיבות יחסית ומפתנים רחבים.
תא הנוסעים מנסה – ללא הצלחה – להיות נחמד כמו עיצוב המרכב. אולם צרכים פרקטיים הכתיבו קוקפיט שעוצב על ידי רואה חשבון. מתחכם מבלי להיות באמת חכם. הוסיפו לזאת שימוש בחומרים זולים למראה ומגע יחד עם איכות הרכבה בריטית – האוטו מיוצר בסאנדרלנד, אנגליה – ותקבלו פנים יותר מקרקש מאשר מושך. למושבים בסיס קצר וחסר תמיכה אך משענת עמוקה ונעימה מאוד. גם המושב האחורי נדיב ונוח לאורך זמן (למרות שנראה שאינו מחובר די הצורך). תא המטען צר-אך-עמוק ומספק 251 ל' של חלל.

שחור ומחוספס
בעיר המיקרה זריזה למדי. היא תזנק בהחלטיות מהרמזור, אבל תייצר שאון רב במעמס או סל"ד מנוע גבוה. תיבת ההילוכים מדלגת בזריזות מהילוך להילוך ומשתלבת באופן חלק ומדויק מאוד, כזה שנדיר למצוא במכונית מסגמנט כזה. להגה החשמלי משקל קליל והוא מהיר מאוד, אבל הגברתו אינה לינארית ומשתנה תוך כדי הפניה. בתחום העירוני מסייע מאוד קוטר הסיבוב הזעיר במפתיע – 9.2 מ' (ברוורס זה עוד יותר מרשים). גם את מבחן הנוחות העירונית היא צלחה באופן חיובי מהצפוי, עם ספיגה טובה ב-30 קמ"ש ומצוינת ב-60. במהירות איטית יותר עובר די הרבה מפני הכביש לתא הנוסעים, בעיקר שיבושים קטנים, אשר גורמים לתנודות לא נעימות. כשעולה המהירות משתפרת מאוד איכות הבידוד של המתלים והם מצליחים לשכך מהמורות באופן מרשים, אולם בכל שלב יודיעו לכם הדיפונים שמישהו שכח להוסיף עוד ניט אחד כדי שיהיו מהודקים לגמרי. רמת הקרקוש של תא הנוסעים בהחלט יוצאת דופן לרעה.
מחוץ לעיר תשייט המיקרה ב-100 קמ"ש על 2500 סל"ד נמוכים, אך היא תרגיש בנוח גם עם 20 עד 30 קמ"ש מהר יותר ועוד 500 סל"ד על השעון. שאון מערכת ההנעה הופך למטריד רק מעל 3500 סל"ד ואליו נוספת יבבה מהתמסורת וקולות דחיסה מוגזמים ממערכת המיזוג, אך בסך הכולל המיקרה מספקת איכות נסיעה נאה ורעשי רעשי הרוח מינימליים.
כשגוברת המהירות הולך ההגה ומתקשח לרמה מגוחכת ממש. זה מפריע כל-כך עד שבקטע הנהיגה הדינאמי ההיגוי גרם לי לאבד אמון ביכולת של המכונית לקחת פניות, כולל כאלה שאני כבר מכיר באופן אינטימי. התחושה היא של חוסר רצון לצאת ממרכוז שהופך, באחת, לחצי הפניה לאחר שהשכנוע האנטומי שלי עובד. וזה לא רק פוגם בביטחון ובהנאה, אלא גם פוגע אנושות בדיוק ההפניה. פעם אחר פעם מצאתי עצמי מקדים אייפקס ולא מצליח להפיק התנהגות עקבית, עניין המפריע ומציק במיוחד בהתחשב בעובדה שהתשדורת מהשלדה, תגובות הישבן המדודות לעזיבת דוושה ופעולת המתלים דווקא מספקים כר דינאמי חיובי מאוד. עם הגה אחר אפשר היה להפיק ממנה הרבה יותר.

הארה
תמרון הרוורס לצורך צילומי תא הנוסעים היה האירוע המכונן של המיקרה במבחן. בתוך החלל הקטן של החניון הצלחתי לסובב את המכונית ב-180 מעלות ולהמשיך – בתנועה אחת שוטפת – לחלל שמלגזה היתה מתקשה לתמרן לתוכו. כחצי שעה מאוחר יותר, חזר על עצמו הסיפור, הפעם ברחוב עמוס וצפוף אנשים בחופשת חנוכה. מרשים, ולמיקרה יש עוד ארסנל תכונות עירוניות ובינעירוניות חיובי לא פחות – מרחב רב באריזה צנועה, נוחות טובה וביצועים נאים. אולם, במחיר של 110 אלף ש''ח ועם אבזור בטיחות ונוחות לוקה בחסר, תא נוסעים דל והיגוי מציק, פשוט קשה להצדיק את רכישתה בסביבה של מתחרות מאובזרות ועליזות יותר לנהיגה.