באפריל האחרון קיבלנו תקציר של כל עונות השנה בטווח של ימים ספורים. יום חם וללא כל סימן לגשם, ובבוקר שלמחרת מבול. וזה בדיוק מה שקרה ביום הצילומים: מרצדס אחת שחורה, גשם שיורד ומלכלך אותה בלי הרף (כי היה אובך לפני כן), צבע שחור שרואים עליו כל גרגר ממרחק של קילומטר ותחנות שטיפה סגורות. רק אנשים הזויים, או כאלה שצריכים לצלם אוטו, שוטפים בגשם.
אבל כנראה שהמזל הולך עם
מרצדס GLC. הוא נראה טוב, העיצוב נכון וכאשר הגענו ללוקיישן הצילומים ביקב בבנימינה, מצאנו שטיפת–רכב שבדיוק נפתחה. השמש יצאה לבקר ואורי לא הפסיק לדבר על כך שהצביעה איכותית. אין מה להגיד, קצת מזל מעולם לא הזיק לאף אחד.
צילום: אורי שר ה–GLC, רכב פנאי על בסיס C–קלאס, החליף את ה–GLK. עיצוב הדגם החדש מעוגל, מעודן והרמוני מקודמו שעוצב ל"מופע שטח", עם זוויות חדות, חלונות גדולים וצדי רכב שטוחים. הרוחב נשאר, בסיס הגלגלים והאורך גדלו משמעותית ואילו הגובה ירד, וכך גם הפרופורציות החדשות שיפרו את ההופעה. גם אם במערכת היו כמה, אחד ליתר דיוק, שלא התחברו לעיצוב, כל השאר, כולל עוברים ושבים, אהבו את המראה החדש.
מלפנים מציג ה–GLC חזית מרצדס מאוד מזוהה ועכשווית עם השבכה הגדולה, והפנסים מזכירים שהוא מבוסס על ה–C–קלאס. במבט צד, החישוקים ("18) אינם נראים גדולים במיוחד ואינם בולטים מדי. חלקו האחורי הקמור של ה–GLC משתלב בעיצוב המעודן של הדגם וכולל פנסים כמו אלה שב–C–קופה. בהשוואה למתחרים, המידות קרובות מאוד - פרט לבסיס הגלגלים (287 ס"מ) בו יש ל–GLC יתרון נאה של 6 ס"מ על X3 ו–Q5, למשל.
ענייני פניםתא הנוסעים, כמצופה וכנדרש ממרצדס, מרשים מיד עם פתיחת הדלת. בחירת הצבעים לא הייתה לטעמם של כולם, עם חלקים בחום כהה ובשחור. עם זאת, הצבע השולט בתא בהיר ונעים לעין, ולדעתי שילוב הצבעים יפה. עיצוב הפנים מוכר ומזוהה; שלושה פתחי מיזוג במרכז ומעליהם מסך "7 שמתופעל על ידי חוגה ומשטח–מגע. התפעול נוח, וקל ללמוד אותו במהירות. בלוח המחוונים נמצא מסך נוסף בגודל "5.5.
צילום: אורי שר תא הנוסעים מאוד נעים לשהייה, עם שפע עור על המושבים, הדשבורד ובדלתות. רמת האבזור גבוהה כמצופה (ראו בוקסה) והחומרים איכותיים, ובמהלך הנסיעה לא נשמע אפילו ציוץ מיותר אחד. אם רוצים להיות קטנוניים, וזה מה שאנחנו, אז מתחת לעור הנאה בדשבורד, נמצא פלסטיק הנשמע קצת חלול למגע, ואפשר להסתנוור מהעץ והכפתורים הכסופים בין המושבים הקדמיים כאשר השמש חזקה. וכאן מסתיימות ההערות.
המרחב מלפנים מעולה בכל המדדים, כולל מרווח הראש ולמרות גג השמש הפנורמי. תנוחת הנהיגה נוחה מאוד והמושבים מציעים שפע אפשרויות כוונון. המושב האחורי נוח אבל הבסיס שלו קצר, ומרווחי הראש והברכיים טובים גם לגבוהים. שני פתחי מיזוג נמצאים בחלק האחורי של הקונסולה שבין המושבים הקדמיים. נפח תא המטען נאה (550 ליטר), אבל הכיסוי מגביל אותו, ובכל זאת הוא שימושי וטוב.
אבזור הבטיחות התקני כולל בלימה אוטונומית מ–250 ועד 7 קמ"ש. מי שירצה יותר יצטרך לבחור ברמת אבזור גבוהה יותר, הכוללת בקרת שיוט אדפטיבית וזיהוי רכב בשטח המת במראות, אבל ללא אזהרה על סטייה מנתיב. מוזר.
צילום: אורי שר ה–GLC מוצע בארץ עם שני מנועים מוגדשים: דיזל (2.2 ל', 170 כ"ס ו–40.8 קג"מ) ובנזין 2.0 ליטר המייצר 211 כ"ס ו–35.7 קג"מ, מ–1200 ועד 4000 סל"ד - והוא זה שהניע את רכב המבחן. נציין ששני המנועים משודכים לתיבה אוטומטית שיש לה לא פחות מתשעה הילוכים, וזו מעבירה את הכוח לארבעת הגלגלים.
ה–GLC לא קל (1735 ק"ג), אבל המנוע הגמיש מזיז אותו בקלות רבה. היכולת גבוהה גם בעלייה חדה וממושכת. באופן משעשע, ההילוך התשיעי זמין רק מעל ל–100 קמ"ש, וגם אז לא תמיד; רק מדי פעם הצלחנו להגיע להילוך זה ב–100, ואז הסתובב לו המנוע על כ–1400 סל"ד נמוכים להפליא.
ל–GLC ארבעה מצבי ניהוג המשפיעים על ההגה ומערכת ההנעה (וגם על המיזוג...): חיסכון (לא ניסינו, הוא פוגע במזגן, יש גבול), נוחות, ספורט וספורט פלוס. מצב הנוחות עובד יפה (לא משפיע על המתלים), והתיבה, למרות שמדי פעם היא איטית בתגובה לקיק דאון, במרבית הזמן פועלת מצוין.
צילום: אורי שר מצב הספורט נחמד יותר למי שרוצה תגובות זריזות ממערכת ההנעה והוא עדיין נעים ליום יום. ספורט פלוס יתאים רק לנסיעה מהירה/קרבית, כי הוא מכויל להוציא את המיטב מהמנוע ואם אתם לא מעוניינים בכך, זה מעיק. אני אהבתי את החלוקה הזו, והיא נכונה והגיונית - ואם אתה לא מרוצה, סימן שבחרת במצב שלא מתאים לאופי הנהיגה שלך בפועל.
בשיוט ממוצע נרשמה צריכת דלק של 13 ק"מ/ל', ובימי המבחן המאומצים לא פעם, הממוצע הנאה עמד על 9 ק"מ/ל'.
בתנועה מתמדתה–GLC נוח ונעים בנסיעה מחוץ לעיר. נוחות הנסיעה טובה, הוא מרוסן היטב על גלי כביש ורק מעט שיבושים קטנים חודרים פנימה. פרט לרעשי רוח, הרכב שקט מאוד בנסיעה כזו. גם בעיר ה–GLC נוח רוב הזמן, אבל הוא מעט נוקשה על חלק מהשיבושים האופייניים שם. הצמיגים, בחתך לא קרבי של 235/60 על חישוקי "18, תורמים אף הם לנוחות הנסיעה הטובה של ה–GLC.
בכביש המפותל, מציע ה–GLC אחיזה טובה. ההגה לא מפריע ויחידת ההנעה שמחה לשתף פעולה במצב הספורט פלוס שלה, שמביא כאמור להקשחה מבורכת של ההגה. תפעול ידני של ההילוכים דרך הפקדים בהגה רק מוסיף. הכל עובד יפה כל עוד נוהגים יחסית עגול. מי שינהג מאוד מהר, ישמע הרבה יללות צמיגים, יחווה מתלים שהם מעט רכים לנהיגה כזו ויפגוש בהעברת הילוכים לא חלקה תמיד בספורט פלוס. ובכל מקרה, בנהיגה מהירה אך סבירה באופייה, ה–GLC ממש בסדר בכביש המפותל, גם כאשר הוא גלי ולא איכותי.
צילום: אורי שר גם בשטח ה–GLC נעים לנסיעה; הנוחות טובה ובפנים שורר שקט. רק שיבושים גדולים יגרמו לו לנוע בצורה מורגשת, וגם כאן, כל עוד לא מגזימים, הנוחות סבירה.
בקצהה–GLC הוא רכב פנאי טוב מאוד, ורושם שיפור נאה ביחס ל–GLK אותו החליף. תא הנוסעים נעים ומאובזר והמרחב מלפנים ומאחור מספק ביותר. יחידת ההנעה טובה והמתלים עובדים טוב במרבית הזמן. אבל הדבר החשוב מכל, ככל הנראה, וזה בהחלט נראה, היא העובדה שהוא משדר שילוב נכון של מסר פנאי מובהק עם מותג יוקרה סופר–מזוהה.
לסיכום, ל
מרצדס GLC יש הרבה יתרונות ואין לו מגרעות משמעותיות, אם בכלל. למעשה הסעיף היחידי שבו הוא לא מרשים, או מרשים יותר מדי, תלוי בנקודת המבט, הוא המחיר. כאשר רמת האבזור הבסיסית של ה–250 עולה 370,000 שקלים, ומחיר זו שנבחנה חוצה את קו 400,000 השקלים, ה–GLC הוא היקר ביותר בקטגוריה שלו (למעט האיווק האזוטרי) - והפער מגיע עד ל–80,000 שקלים מול גרסאות מקבילות אצל המתחרים הישירים. אבל אם המחיר לא מרתיע אתכם, אין ספק ששווה לכם לבדוק את ה–GLC; הוא אחד הטובים מסוגו.
צילום: אורי שר
