לצערי, אני חייב לשוב ולהקדיש את הטור לנושא כאוב - הקטל בכבישים. בניגוד למגמה בעולם המערבי, בישראל נרשמת בשנים האחרונות עלייה במספר ההרוגים. המצב כיום, בסוף השליש השני של 2016, חמור מאוד, והנתונים מצביעים על הרוג אחד ליום בממוצע.
הדרך המאוד לא–רצינית שבה הנבחרת אותה שלחנו לחוקק ולמשול, מתייחסת לנושא ופועלת בתחום, אינה מבטיחה שיפור - לא בעתיד הנראה לעין ולא בעתיד הרחוק יותר. ולא רק הממשל כושל.
התקשורת, זו שאמורה לשמור על המחוקקים והמושלים, גם היא נכשלת בטיפול בבעיה. לאחר הכותרות המתלהמות בעקבות תאונה קטלנית או הגרפיקה הבוטה על "גל תאונות" - לא נרשם דבר. הכרת החומר? תחקירים? טיפול עומק? לא בתחום הזה.
וזו לא רק התקשורת. גם העמותות - של אנשים טובים, המתכוונים רק לטוב, המנדבים מזמנם ומכספם כדי לסייע במלאכת הקודש של הפיכת הכבישים לבטוחים יותר - גם הן כושלות; לא מעמיקות, חוזרות על מנטרות של פתרונות שנכשלו, לא מצביעות על מכלול הבעיות ועל הדרכים להתמודד אתן. וכך, העמדות שלהן, שנועדו לשפר, במקרים לא מעטים רק מקלקלות.
לא אצטרף אליהם, לא למחוקקים מהקואליציה או מהאופוזיציה, לא לאמצעי התקשורת הפופוליסטים ולא לראשי העמותות השונות. לא אנסה בהינף מקלדת להביא בפניכם את פתרונות הקסם שיש לי ואין לאף אחד אחר.
לא אעשה זאת כי אין כאלו. למשל, אותם "מומחים", בעיקר מטעם עצמם, מסבירים לכם שהבעיה היא היעדר נוכחות של משטרת התנועה או מיעוט במצלמות מהירות - כאילו שהירידה עד 2012 הייתה בגלל נוכחות רבה של המשטרה, או שהשימוש במצלמות הוכח כתורם לבטיחות. כי גם כאן, בולטת העובדה כי כל הדיבורים על בטיחות מבוססים על מעט מדי נתונים וידע (אם בכלל), ועל יותר מדי תחושות בטן ו/או דקלום סיסמאות (וכאן יש הרבה).
צילום: מנהל
מה שאנסה לעשות בטור זה הוא להאיר בזרקור על הבעיות העיקריות בתחום הבטיחות בדרכים, ולא להציע בצמוד להן פתרונות.
את ההצעות לפתרונות נשתדל להביא בצורה מסודרת ומבוססת במהלך החודשים הקרובים. נעשה זאת גם במגזין וגם ברשת, באתר אוטו ובאתר מאקו, נהיה פוחים לתגובות ולהצעות של הקוראים, נראיין את האנשים העוסקים בנושא, נשאל אותם שאלות קשות וננסה לקבל תשובות והצעות לפעולה ולא הכרזות פופוליסטיות. אסור לתת לנושא לשקוע, להיעלם עד אחרי התאונה רבת הנפגעים הבאה. חלק מהנושאים המובאים כאן הם בעיות יסוד בתחום הבטיחות, נושאים אחרים מתייחסים לאופן הטיפול של המדינה בבטיחות. הנושאים אינם מובאים לפי סדר החשיבות.
הנתונים מצביעים כי הקבוצה הגדולה ביותר של נהגים, ובהפרש ענק מכל השאר - מעל גיל 25, רכב פרטי - מעורבת יחסית במספר הקטן ביותר של תאונות. הנתונים מצביעים גם על קבוצות מוגדרות של משתמשי דרך, סוגי רכב ומרכיבי תשתית הגורמים למספר הרוגים שהוא הרבה מעל ומעבר לחלקם היחסי. לכן יש להבין מה מרכיב את הבטיחות בדרכים, מה יוצר את הקטל ומתוך אלה איך ניתן למנוע אותו.
לימוד נהיגה והכשרה. שיטות לימוד הנהיגה בישראל רחוקות שנות אור מהשיטות המתקדמות הקיימות היום בעולם. חשוב לאמץ חלק מהן. יש למצוא דרכים להכשרה מעשית, תחום שאינו קיים.
חינוך. כולם מדברים על חשיבות החינוך במהלך שנות הלימודים, הרבה לא נעשה.
תשתית עירונית ובין עירונית. במקום בו טופלו תשתיות, ירד מספר התאונות וחומרתן באופן דרמטי.
סוגי רכב מועדים לתאונות. ישנם סוגי רכב - אופניים, אופנועים, משאיות - שההיפגעות בהם או יכולת הפגיעה שלהם באחרים גדולה באופן דרמטי מאשר חלקם היחסי. יש מה לעשות, דבר לא נעשה.
סוגי משתמשים מועדים לפגיעה. קשישים במגזר
היהודי, ילדים במגזר הערבי, הולכי רגל בכלל
ומחוץ לעיר בפרט.
סוגי נהגים מועדים למעורבות. נהגים צעירים, נהגי משאיות מותשים, רוכבים.
צילום: מנהל
חקר תאונות וחקירה לעומק. עובדה: כל "גל תאונות" מביא להפרחת הצהרות ומעלה סיסמאות מתלהמות ללא כל ביסוס עובדתי. הנתונים קיימים - ומחקר? מדוע ירד מספר התאונות עד 2012? מדוע עלה מאז? וגם: חקירה לעומק כדי להבין את הסיבה לתופעה חשובה מאוד; מה מקומו, למשל, של השימוש בסלולרי?
אכיפה אפקטיבית. אין תחליף לאכיפה יעילה המתמקדת במניעת התנהגות מסוכנת ומסכנת; "מארבי האלכוהול" המוצלחים הם דוגמה אחת. מנגד, חשוב שלא תעסוק במה שקל וגם לא יעיל. מצלמות מהירות הן דוגמה אחרת.
תחבורה ציבורית. תחבורה ציבורית יעילה תצמצם את מספר המכוניות על הכביש ותוריד חיכוך. תחבורה כזו בסוף שבוע תפחית את הנהיגה של צעירים לא מנוסים בכבישים, חלקם עייפים מאוד משבוע ויותר בצבא.
הפרדה בין המוץ לתבן. נהגים חצופים, נדחפים, כאלה שנוסעים בנתיב השמאלי משלושה - מכעיסים, מפריעים ויוצרים תחושה רעה. אבל: אלה האנשים שגורמים לתאונות? האם התכחשות לסיבות העיקריות לתאונות לפי המחקר - אובדן תשומת לב, שיקול שגוי - משרתת את שיפור הבטיחות?
אלה הנושאים העיקריים שעומדים בפני מי שמעונין, ברצינות, לטפל בהם כדי לעשות את הכביש למקום בטוח יותר עבור המשתמשים בו. כאמור, בחודשים הבאים ננסה לשאול, לראיין, לחקור ולענות על שאלות אלו ואחרות.
באתר אוטו תוכלו לקרוא את טורו, של המהנדס ד"ר משה בקר, אחד המומחים הגדולים בישראל בתחום הבטיחות בדרכים. בהמשך, ננסה להבין מה אומרים גופים כמו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, אגף התנועה במשטרת ישראל, נברר מה דעתו של יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת האחראית על תחום זה ונברר עם חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה אם יש הבדל ביניהם בהתייחסות לנושא זה, ומה דעתם צריך להיעשות. נתייחס גם לדרכה של אור ירוק, העמותה בהא הידיעה בנושא זה, וננסה למצוא מה יש לאקדמיה לומר.
ועד שכולנו נבין יותר, לא נשאר לנו אלא להתרכז בנהיגה ולא בסובב אותה, לנסות ולצפות את התנהגותו של הנהג האחר, לא להפתיע ולא להיות מופתעים.
צילום: מנהל
