חם. ברמה של אדים על משקפי השמש, עם טיפות של זיעה שזולגות לאורך כל הגב. ואם כבר יצאת מהבית בתל אביב, אז בדיזנגוף עמוס מדי. באבן גבירול רועש מדי ובבן גוריון יש יותר מדי צרפתים. חם. ואי אפשר לאכול כבד מדי או פלצני מדי, וגם חם מדי לקונספט מתחכם מדי. הילדים בחופש, ליד הים אין חניה ולשרונה מגיע רק מי שלא גר בה. רגע לפני שאני מחליט לחזור ולהתבצר בבית או בתוך מזגן כלשהו, הגיע נווה המדבר של הקיץ. ומי חשב שהוא יכול להתחבא דווקא במרכז הקהילתי שברחוב דב הוז.
קוראים למקום בייט (BITE), והוא שילוב של בית קפה ופיקניק עירוני. פעם זה היה מבנה נטוש של העירייה, היום, המבנה המשופץ והרחבה הגדולה והמחודשת מזמינים אותך להיכנס פנימה, לנשום קצת מזגן וליהנות מתקרות גבוהות, עיצוב צבעוני ותפריט קליל ושמח. כולל קרטיבים.
צילום: עידו אדן
אחרי כמה דקות במזגן, אני נזכר שהגעתי רעב. התפריט מציע מגוון של מנות — מרביולי, דרך עוף בורגר ועד לזניה ושווארמה הודו. כנראה שמישהו כאן אוהב איטלקי ובשר. יש גם מנות בריאות, עם עדשים, קינואה בורגול וכל מיני סלטים. אבל אנחנו לא כאן בשביל סלטים.
אחרי התלבטות קצרה על קציצות עוף ומוקפץ עם קארי, הלכתי על "שניצבורגר", פסטה ברוטב שמנת פטריות ובקבוק בירה באסטרס. שולחן העץ הארוך והכיסאות השחורים, יחד עם הקירות המעוצבים ואווירת הדיינר החמימה, היו תפאורה מושלמת לצ'יל אאוט שכולו מפלט מכל מה שלח בתל אביב.
צילום: עידו אדן
יוסי גורביץ', בעל המקום, הוא שועל מסעדנות ותיק, והוא צועד בין השולחנות ומברך את הסועדים. סביבו, צוות עובדים נמרץ מתפעל את ההזמנות מהדלפק, מהשולחנות בפנים ומקבוצה של מטורפים שיושבים בחוץ תחת שמשיות בחום והלחות האלה.
לפני שיוסי הספיק לשאול אם הכל בסדר, השניצבורגר שלי הגיע. הלחמנייה טרייה, השניצל עשוי בדיוק כמו שצריך, והרטבים והירקות משתלבים ולא מנסים לגנוב מהשניצל את הטעם. בזמן שמקומות אחרים מנסים להמם אותך, בייט נותן לחך ליטוף. וזה נחמד להרגיש בבייט כמו בבית. הפסטה הגיעה שניה, והיא הייתה חמימה, איכותית וביתית כמו כל שאר המקום הזה. יוסי הציע שאטעם גם מנת אורז מרעננת עם סלק, אשכוליות ופטרוזיליה — ואי אפשר לסרב לשילוב כזה. ככה שמצאתי את עצמי עם פסטה, שניצל ואורז על השולחן. וזה היה מעולה.
צילום: עידו אדן
אם אתם פחות בעניין של בירה בצהריים יש כאן גם מיצים טבעיים, מתפוזים ועד ג'ינג'ר ותפוח. יש גם פרעצל ודלפק שלם של מנות מזמינות שנראה כמו גרסה משודרגת של סטארבקס. אבל בואו נחזור רגע לשניצבורגר, שהגיע גם עם סלט ירוק קטן בצד ועשה לי את היום עם טעם איכותי ופשוט. זה כולה שניצל. והם מבינים את זה פה.
נכון, יש מקומות הרבה יותר מרהיבים לצאת אליהם בעיר. ובית קפה עם שאיפות של מסעדה זה לא ממש בילוי. אבל חם. וכל הסיפור הזה של מארחת, כיסאות בר, מנות מפונפנות ואנשים ששוכחים להוריד את הרגל מהגז, קצת פחות מתאים לטמפרטורות של יולי־אוגוסט. וכאן בבייט, אפשר להרים רגע את בלם החנייה, להישען לאחור ולתדלק איזה שניצבורגר שיוציא אותך לדרך עם חיוך.
צילום: עידו אדן
