קטגוריה: משפחתיות קומפקטיות
גרסה: 1.4 ליטר טורבו, תיבה רובוטית דו-מצמדית (7 היל'), האצ'בק וסטיישן
מתחרות בולטות: מאזדה 3, פולקסווגן גולף, פיג'ו 308, קיה סיד
מועד התחלת השיווק בישראל: סוף השנה
כשהוצגה לראשונה,
יונדאי i30 ב-2007, זו הייתה אחת המכוניות החשובות ליונדאי ישראל, ובשנותיה הראשונות הצליחה למלא אצל היבואן את מקום הסדאן שחסרה לו במבחר. אבל כאשר הוצג הדור השלישי לפני שנה בפריס, נמצאה יונדאי ישראל במצב שונה לגמרי: מצד אחד כבר הייתה לה בהיצע סדאן קלאסית ומבוססת (האלנטרה), ובדרך נמצאה איוניק ההיברידית שנהנית מהקלות מס. לכן ברור מדוע לא "בער" ליבואן להביא את ה-i30 ארצה, והוא יכול היה להמתין למחיר נוח יותר. כנראה שעכשיו הוא הצליח לקבל את המחיר המתאים, וה-i30 נמצאת בדרך לארץ.
צילום: מנהל
לכן כאשר מזדמנת לי האפשרות לטעימה קצרה בגרמניה משתי גרסאות מרכב של הרכב (רגיל וסטיישן), עם המנוע והתיבה שיגיעו לארץ – אני לא מהסס. אחרי הכל יונדאי הוא המותג הנמכר בארץ, כך של-i30 יש סיכוי טוב להימכר במספרים גדולים.
ה-i30 החדשה נשענת על רצפת הדגם הקודם - ובהתאם, המידות לא השתנו מהותית לעומת הדור היוצא. בסיס הגלגלים נותר באורך 265 ס"מ, האורך צמח ל- 434 ס"מ לעומת 430 ס"מ, ממד הרוחב עלה מעט (ב-1.5 ס"מ עם 179.5 ס"מ) וממד הגובה פחת (145.5 ס"מ לעומת 147 ס"מ). למרות זאת, ביונדאי מבטיחים שינוי גדול שמצדיק את הגדרתו כדגם חדש. הם מספרים על הקשחת המרכב, שיפור העידון והנוחות וגם על חטיבות כח חדשות.
נפגשים
בגלל חשיבות התחום הקומפקטי/משפחתי באירופה, רוב היצרנים בוחרים לנציגתם בקטגוריה בעיצוב שמרני – וכך גם יונדאי, למרות שבפירמידת העיצוב שלה נמצא פיטר שרייר המוערך. ה-i30 החדשה אינה מעיזה או מושכת במיוחד למראה. הקוריאנים מתגאים בחזית החדשה עם שבכת "המפל" – אני פחות מתלהב. ובכל זאת היא נראית עדכנית מקודמתה והתוספות החיצוניות הספורטיביות בגרסה שבחנתי תורמות למראה (בייחוד מאחור).
גרסת ה'טורינג' (סטיישן) שניצבת ליד ההאצ'בק בחניה, נראית טוב יותר. אולי בזכות תוספת של 24 ס"מ לאורך, ואולי כי קווי שמשת הצד האחורית וקורה C מביאים מראה יותר ספורטיבי.
צילום: מנהל השינוי הבולט בתא הנוסעים הוא צג מולטימדיה שניצב, כמו בדגמים החדשים של הקונצרן (ראינו זאת בקיה), מעל הדשבורד ולא בתוכו. במבט ראשון הוא אינו נראה מאוד מודרני, אך אין לי זמן להתעמק בו מעבר לזיהוי כי מצלמת הרברס איכותית. למרות שסביבת הנהג שונה מהותית משל הדור הקודם, התחושה היא עדיין מאוד "יונדאי". שילוב של עיצוב מחוונים אופייני, בקרת אקלים המוכרת מהאיוניק והפקדים על ההגה. יש לזה צדדים חיוביים – הנדסת האנוש טובה וכך גם תנוחת הנהיגה – ופחות טובים – הפנים קצת אפרורי ולא הכי מושך. איכות החומרים וההרכבה טובים מבעבר, ועדיין יש מקום לשיפור, ביחוד בדלתות שעוטות פלסטיק קשיח.
גרסת ההאצ'בק היתה ברמת אבזור גבוהה (סטייל) בה נעשה ניסיון להחיות את הפנים עם שילוב גווני אפור. התוצאה פחות קודרת מבסטיישן אך מעט...אפרורית. מאחור המרחב נאות ויש יציאת מיזוג. תא המטען בסטיישן גדול ונוח משמעותית מזה של ההאצ'בק, עם נפח של 602 ל', אך גם להאצ'בק אין מה להתבייש עם נפח של 395 ליטרים.
צילום: מנהל
הגרסה החשובה לארץ מצוידת במנוע ה-1.4 ליטר טורבו החדש של יונדאי, שמייצר 140 כ"ס ו-24.7 קג"מ (ב-1500 סל"ד) ומשודך לתיבה רובוטית דו-מצמדית עם שבעה הילוכים (בדומה לזו שהותקנה בדגם היוצא, בשנותיו האחרונות). המהירות המרבית היא 205 קמ"ש וההאצה ל-100 קמ"ש תארך 9.2 ש' (203 קמ"ש ו-9.5 ש', בהתאמה, בסטיישן). בהחלט נתונים טובים לתחום.
בהתנעה מתגלה מנוע שקט ומעודן. בתנועה עדינה, כמו יציאה מחניה, התגובה מעט מהוססת - אבל ללא רעידות שמאפיינות תיבות דו-מצמדיות. בהמשך, המנוע מייצר ביצועים טובים למדי. התחושה אולי לא שרירית כמו שציפיתי לאור הנתונים, אבל הוא מאיץ יפה, באופן רגוע ולא מאומץ, ועל האוטובאן מאפשר המנוע צבירת מהירות בקצב נאה. התיבה פעלתנית, ואצה לשנות הילוכים (יש גם שליטה מההגה), אבל ההחלפות נעימות והיא דוחקת את המנוע לסל"ד נמוך מדי.
צילום: מנהל
ביונדאי טוענים לשיפור במכללי השלדה ולפחות כאן בגרמניה נראה שהרכב יותר מעודן ובשל. משהו בפעולת המתלים טוב ונכון יותר מאשר בדור הקודם, ולמרות חישוקי "17, כאן בגרמניה ההאצ'בק נוחה למדי (הסטיישן הייתה קצת פחות נוחה, ויותר רועשת). גם ההגה, שהינו מהיר מבעבר, מציע משקל ותחושות נכונים יותר.
סיכום ההתרשמות הראשונית
זו כמובן רק טעימה ראשונה, אבל
יונדאי i30 מייצרת רושם כי המשפחתית הקומפקטית של יונדאי עשתה צעד משמעותי קדימה, במיוחד מבחינת יחידת ההנעה, אבל לא רק. וגם אם מבחינות רבות נראה שהיא אינה פורצת דרך בקטגוריה, היא בהחלט תחרותית יותר מקודמתה – בעיקר אם תאובזר נכון.
צילום: מנהל
