קטגוריה: פנאי קטנים יוקרתיים
גרסה: 1.5 ליטר טורבו, אוט', "אורבן"
מתחרים בולטים: אודי Q2, ג'יפ רנגייד
מחיר גרסה נבחנת: 195,000 שקלים
המבחן התפרסם בגיליון 375
הדור השני של
מיני קאנטרימן הוא כבר רכב פנאי קומפקטי. כן, זו סתירה פנימית - "מיני" ו"רכב פנאי קומפקטי", אני יודע. אבל אין מה לעשות. הרי כשב.מ.וו החליטה לנצל את השם "מיני" שנפל בחיקה עם רכישת רובר כדי להציג מכונית קטנה חדשה, היא פשוט נתנה לדגם החדש את השם שבו כולם הכירו את המכונית המקורית - מיני. אולם עם ההצלחה (של הדגם הראשון) בא התיאבון (לדגמים נוספים), וכך החל להתרחב ההיצע של מיני, שהפך משם דגם למותג, שכלל דגמים פתוחים, מקוצרים, מוארכים ומוגבהים. וכך הגענו אל הקאנטרימן הנוכחי - "מיני" עם בסיס גלגלים של 267 ס"מ. רק 38 ס"מ פחות מאורכה הכולל של המיני המקורית!
צילום: מנהל
ובסיס הגלגלים גם מביא אותנו אל התהייה השנייה שנוגעת לקאנטרימן החדש - לאיזו קטגוריה הוא שייך? על פניו, בסיס הגלגלים ממקם אותו עמוק בתוך הטריטוריה של רכבי פנאי קומפקטיים (לספורטאז' ולטוסון בסיס גלגלים זהה). אבל האורך - 430 ס"מ - מתאים יותר לרכב פנאי קטן. אחד הארוכים שבקטנים, ללא ספק, ועדיין קצר יותר מכל הקומפקטיים. ממד הרוחב הרשמי - 182 ס"מ - דווקא מכובד ושייך לתחום הקומפקטי (וגדול מזה של קשקאי, לדוגמא), אך בישיבה בתוך הרכב התחושה היא של רכב צר יחסית, כזה שבו קל לחכך ידיים עם מי שבמושב הנוסע, וגם הברכיים מתחככות מדי פעם בדלת ובקונסולה המרכזית. וזה מה שהכריע מבחינתי את העניין. כי בסופו של דבר, מה שקובע עבורי הם לא הס"מ במפרט, אלא התחושה בתא הנוסעים. אז מבחינתי המיני קאנטרימן שייך לקטגורית רכבי הפנאי הקטנים, והקטגוריה הקומפקטית תחכה למיני עוד קצת...
בדרך לגןלמרות שמו, הקאנטרימן - הפתעה הפתעה! - לא באמת מיועד לכפר, מקסימום לכפר שמריהו. המראה שלו לא משדר ולו שמצוץ של סיקוס. למרות גובה כללי ומרווח גחון בתוך הטווח המקובל בקטגוריה (156 ס"מ ו–16.5 ס"מ, בהתאמה) הקאנטרימן לא נראה גבוה. צריך להחנות אותו ליד רכב "רגיל" כדי להיווכח שהוא באמת גבוה יותר, וגם אז עדיף לא לבחור פרייבט גבוה במיוחד. שהקאנטרימן לא יתבעס.
צילום: מנהל
אני מודה, לא "התחברתי" לעיצוב החיצוני של הקאנטרימן, למרות שבאופן כללי אני די מחבב את העיצוב של דגמי מיני. איכשהו, הרטרו עובד כאן פחות טוב. אולי משהו בפרופורציות של הרכב שנמתח ונופח כדי להתאים יותר לטעמם של הלקוחות האמריקאים. ועדיין, הקאנטרימן מזוהה מיידית כמיני, ובכפרים הנכונים, זה בהחלט תורם.
גם הפנים הוא מאוד "מיני", וגם פה זה עובד קצת פחות טוב מאשר במקור. אולי זה שפע השחור המשעמם שעוטף את האלמנטים המוכרים של מיני - המסך בתוך המסגרת העגולה ששולט בקונסולה המרכזית, ומתגי "תא הטייס" למערכות שונות - שמטה את הכף קצת מ"מגניב" לכיוון "גימיקי". אבל עם השורה התחתונה קשה להתווכח - מספר נערות צעירות, בדיוק בגיל הנכון לשפוט מה "נכון" לא התלהבו מעיצוב הפנים. לפחות ההקרנה של סמל "מיני" על הרצפה בלילה גררה קריאות התפעלות.
לגבי מרחב הפנים ציינתי כבר: החלל לנוסעים מספק, אבל לא יותר. לשלושה ילדים כבר מתחיל להיות צפוף במושב האחורי, וילד במושב ילדים יגיע בקלות אל גב המושב הקדמי. אבל ארבעה מבוגרים בגודל ממוצע יסתדרו בלי לחכך יותר מדי איברים ביותר מדי חלקי מרכב. איכות החומרים ורמת האבזור - אין מצב השהיה למגבים! ואבזור הבטיחות כולל רק בלימה אוטונומית - לא מתאימים לרמת המחיר בה מוצע הרכב.
צילום: מנהל
תא המטען בעל נפח רשמי של 450 ליטר, אבל נראה שמדובר בנתון מעט אופטימי. ועדיין, מדובר בנפח מכובד, שיספק בהחלט צרכים יומיומיים של משפחה ממוצעת. אחרון וגם חביב: קוטר הסיבוב קטן מהצפוי, ומקל על תמרונים עירוניים. כיף.
בדרך לצימררכב המבחן היה בגרסת הבסיס: 195,000 שקלים, 1.5 ליטר טורבו, 136 כ"ס והנעה קדמית. אומנם נתון ההספק לא נשמע מרשים במיוחד - פחות ממאה כ"ס לטון, לפני נוסעים ומטען - אבל כמקובל אצל ב.מ.וו, הביצועים במציאות טובים יותר מהצפוי. תיבת הילוכים (6 הילוכים) מחולקת היטב וזריזה בתגובתה, ויחד עם מומנט שמגיע מוקדם מחפה בהצלחה על המחסור בסוסים. המנוע הזה אולי לא מספק "ביצועים" - אך הביצועים מספקים בהחלט, ואפשר לצאת בביטחון לעקיפות גם בעליה ועם רכב עמוס. רק השתהות–טורבו, המורגשת ביציאה מהמקום, פוגמת בתוצאה הכללית. ועוד דבר אחרון - אם לא תציצו מתחת למכסה המנוע (או בטבלה בסוף הכתבה) כנראה שלא תנחשו שמדובר במנוע עם שלושה צילינדרים. חסרונו של הצילינדר הרביעי אינו מורגש לא באופן הפעולה החלק של המנוע ולא בצליל. ואגב צליל - בידוד הרעשים, ובעיקר רעשי הכביש, לא מבריק, כך שנסיעה בין עירונית ארוכה יכולה לעייף את האוזן.
נוחות הנסיעה, תחום בו מיני לא מצטיינת באופן מסורתי (וזה מתחיל עוד בדגם המקורי), דווקא זוכה לציון סביר פלוס. הקאנטרימן אומנם לא מצליח "לגהץ" או "להחליק" את רוב סוגי השיבושים, אבל בדרך כלל גם לא יאבד את עשתונותיו במפגש עם מפגעי אספלט. הוא לא יטלטל או ינער את הנוסעים, וגם לא יבעט בהם, גם במפגש עם רצף מהמורות. אבל כל זה נכון לאספלט. על שבילים, גם שבילים מפולסים (בעצם, עם שפת הפגוש הנמוכה ששלוחה קדימה - בעיקר שבילים מפולסים, עם עדיפות ל"אך ורק"), הנוחות לא מבריקה והרכב רוטט ומווברץ ללא הרף. אם היה לכם ספק כלשהו, סלקו אותו - זה לא הרכב הנכון למי שחפץ לצאת מדי פעם לטיול רכוב בטבע.
צילום: מנהל
הילדים בבריכהבחירה נכונה של צימר כוללת לא רק תשומת לב לגודל הג'קוזי והיצע המסעדות באזור אלא גם תשומת לב לכבישי הנהיגה באזור. כאלו שאפשר לברוח אליהם לשעה כשהילדים מול הטלוויזיה. וכן, אני יודע שזה רשמית רכב פנאי, אבל זה באופן לא פחות רשמי מיני - מותג שחלק ניכר מתדמיתו נשען על יכולת דינמית מהנה.
ובכן, בהקשר הזה אני שמח לציין שהקאנטרימן הוא יותר "מיני" מ"פנאי". השלדה לא סתם משנה כיוון בקלילות - נראה שהיא ממש נהנית לעשות את זה. וככל שהכביש צר ומפותל יותר, כך הקאנטרימן זורח יותר. גם בכבישים מהירים יותר אפשר ליהנות איתו הרבה יותר ממה שציפיתי שיהיה אפשר עם רכב פנאי עם הספק של 136 כ"ס. למרבה הצער ההגה לא מיישר קו עם השלדה מבחינת היכולת לענג - אבל גם לא מקלקל את המסיבה. וגם זה סוג של הישג בימינו. הבלמים גילו עמידות בינונית, אולם אובדן היכולת מגיע בהדרגה ובצורה מורגשת, שמאפשרת לנהג (העירני) להוריד קצב בזמן. ואגב בלימה, בבלימות חזקות הזנב יכול לגלות סימני עצבנות, אם כי לא כמו במיני הרגילה - בסיס הגלגלים הארוך יותר עוזר כנראה.
בשורה התחתונה - נשארתי עם חשק לקחת את גרסת קופר S למבחן, ואולי אחכה שתגיע ארצה ג'ון קופר וורקס שאך הוצגה.
מן הכפר אל העירהדור השני של הקאנטרימן הוא צעד הגיוני קדימה מבחינת המותג והדגם - גדול יותר, מרווח יותר, פרקטי יותר ועדיין עם העיצוב המזוהה של מיני, בחוץ ובפנים. הוא מציע נוחות סבירה, יכול לספק הנאה בכביש המפותל וביצועים מפתיעים לטובה. אבל נראה שהוא מפספס קצת, לפחות בגרסה הזו, בסעיף העליזות שהיא אחד מאבני היסוד של המותג.
דלק מוטורס - תנו לנו בבקשה תחושה קצת יותר עליזה בתא הנוסעים, ובאותה הזדמנות גם קצת יותר אבזור בתמורה לכסף, ואז
מיני קאנטרימן יהיה מתמודד לא רע בכלל בקטגוריה המתהווה של רכבי–פנאי–קטנים–פרמיום.
צילום: מנהל
