בשעת אחר צהריים מאוחרת קיבלתי טלפון אשר הודיע לי חגיגית שמחר אשתתף בג'ימקנה של פרו דרייב. העורך ידע שהוא לא צריך לשאול... ליגת הג'ימקנה, המכונה the challenge, מופקת על ידי פרו-דרייב בחסות קרסו, יבואנית רנו, במטרה לאפשר לכמה שיותר נהגים לטעום טעם תחרות, ואולי לשים אותם על הנתיב הנכון להשתתפות במרוצים. או כמו שניסח זאת ראם סמואל, אושיה מוטורית מוכרת ואיש חביב מאוד – "אני את חלומות הנהיגה שלי הגשמתי, ועכשיו ברצוני להגשימם לאחרים".
פרפרים בבטן ליוו אותי מהרגע שהשכמתי בשישי בבוקר עד שהגעתי למסלול בו נערך האירוע. וההתרגשות רק התעצמה כשהגעתי למסלול וראיתי את ראשוני המתמודדים מתאמנים על המסלול בצווחות צמיגים. האדרנלין כבר החל לפעפע בוורידים והרצון להתיישב מאחורי ההגה וללחוץ על הגז (והברקס! לא לשכוח את הברקס!) היה עז.
צילום: מנהל
אחרי תידרוך קצר על פסילות, ניקוד, קונוסים שמהם צריך להיזהר וקו עצירה בסיום המסלול, אשר חלילה לנו מלעצור מילימטר לפניו או מילימטר אחריו, הגיע הזמן להתחיל.
אבל לפני הדבר האמיתי, קודם מקצי היכרות ואימון, שלושה כאלו, ב
קליאו 1.2 ל' טורבו אוטומטיות. אבל אנחנו מתפעלים את התיבה באופן ידני, כמובן – הילוך ראשון, או מקסימום שני. זו ג'ימקנה, לא מירוץ WRC...
המדריך, טל, מסביר שכדאי לרסן את האדרנלין ולנצל את מקצי האימון להכרת המסלול, לנסוע לבד כדי לזכור ולהפנים את קוי הפניה הנכונים – מה שיאפשר לי להיות מהירה יותר בהקפות האמת. ולמרות זאת, האדרנלין החל לזרום כבר באימון – מה יקרה במקצים המדודים?
צילום: מנהל
בדיוק מה שחשבתי – שיטפון אדרנלין. אבל אסור להיסחף איתו, הרי יחד עם המטרה לקבוע זמן טוב ככל האפשר, אסור לפגוע בקונוסים או לפספס את קו העצירה. וכאן, מול השעון, אין תירוצים – רק מספרים. מהיר או איטי, בספרות ברורות וחד משמעיות. המטרה היא זמן של 28 שניות, שנחשב מעולה למסלול הזה. אבל מדובר באתגר אמיתי, וממש לא קל לביצוע. בתחרות בה השתתפתי, הזמן הטוב ביותר עמד על קצת יותר מ-30 שניות. ואני? אני קצת יותר. אבל אני מבטיחה לכם שהייתי בהחלט לא רעה – ורחוקה מלהיות אחרונה.
חצי דקה של תחרות, בסך הכל, הספיקה כדי "להדליק" את כולנו. כולם נתנו את כל מה שיש להם, כולם התרגשו. כולם באו לנצח. אומרים שיש כאלו שמדברים הרבה ועושים מעט, וכאלו שמדברים מעט ועושים הרבה. אני לא מהמדברים, אני מהחולמים. חולמת שיום אחד אזכה לרכוס את חליפת המירוצים בעוד הקהל קורא בשמי.
נכון, חלום רטוב, אבל היי! מותר לבחורה לחלום!
ויש גם מי שיעזור להגשים....
צילום: מנהל
