החיים מזמנים לנו לעיתים הפתעות, כמו למשל האפשרות לדגום דגם חדש וחשוב ביותר של
פולקסווגן – הדור השישי ל
פולו. מדובר במכונית שזכתה לפופולאריות גדולה בעולם, וגם אצלנו זכתה להצלחה נאה, והיתה בחירה פופולארית כמכונית שנייה בשכונות היוקרה.
אחרי האיביזה, גם הדור השישי לפולו עובר להתבסס על הגרסה הקטנה של פלטפורמת ה-MQB המודולארית של הקבוצה. זה מתבטא במידות שצמחו: עם 405 ס"מ הפולו ארוכה מבעבר ב-8 ס"מ ורחבה ב-6 ס"מ (175 ס"מ), והיא אחת הגדולות בקטגוריה. אבל הנתון המשמעותי ביותר הוא כנראה הגדלת בסיס הגלגלים ב-9 ס"מ ל-256 ס"מ, כמו באיביזה. היא גם נמוכה במעט מבעבר ותא המטען גדל משמעותית ל-351 ל'.
צילום: מנהל כשאני מתקרב אל הפולו יחד עם המלווה שלי מטעם פולקסווגן, אני חושב ברגע הראשון שאולי חלה טעות. "לא ייתכן" אני מסנן בשקט "זו פולו או גולף?". זה לא קשור דווקא לדמיון המשפחתי המקובל בקבוצה, אלא לכך שהיא נראית פשוט גדולה. כי גם אם במבט מלפנים המכונית מזכירה את הגולף, היא שונה במובן חיובי. היא נראית מודרנית ודינאמית יותר. איפה זה שם אותה ביחס לפולו היוצאת? במקום הרבה יותר טוב. היא נראית גדולה יותר משמעותית ובייחוד רחבה מהדור היוצא, שנראה צר וגבוה. עם קווי דופן מודגשים וחזית מחודדת, היא נראית לא רק יותר מודרנית אלא גם יותר חסונה. לפחות בהיכרות קצרה זו היא נראית לי נאה מרוב הדורות הקודמים. אמנם המראה המוצלח ממשיך לדבר בשפת פולקסווגן אבל עושה זאת באופן הרבה יותר מוצלח מבעבר.
פתיחת הדלת מזכירה מיד שאנו במכונית של הקונצרן. פרטים רבים מוכרים מהאיביזה החדשה, למשל צג המולטימדיה החדש שגדל (לעומת הפולו היוצאת הוא עלה למעלה והחליף מקום עם פתחי האוורור) ובקרת האקלים. המחוונים החדשים נראים מכובדים וסביבת הנהג נותנת תחושה נעימה. הפס לרוחב הדשבורד, כמו חלקים נוספים, יכולים ללבוש צבע לטובת תחושה צעירה, אבל במכונית ההדגמה נבחר דווקא הגוון האפור. בסופו של דבר, סביבת הנהג צפויה אבל נותנת תחושה נעימה ביחס למקובל בליגת הסופרמיני. זאת גם אם דיפון הפלסטיק מעט פשוט בדפנות.
מבחינה בטיחותית יש במכונית ההדגמה התרעה ותיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית וניתן יהיה לקבל גם ניטור שטחים מתים.
ברמת האבזור 'הייליין' של רכב ההדגמה יש מושבים ספורטיביים למראה עם שילוב עור. זה נראה טוב ותנוחת הנהיגה נוחה. מלפנים היא רחבה משמעותית מקודמתה וזה המצב גם מאחור, כאשר שם מצטרף מרחב ברכיים משופר לעומת הדור הקודם וטוב באופן כללי.
צילום: מנהל כמו באיביזה, גם הפולו נשענת בתחום הבנזין בעיקר על מנוע ה-1.0 ל' החדש, שמשודך לתיבות ידניות (חמישה או שישה הילוכים) או דו-מצמדית עם שבעה הילוכים. הוא מוצע בגרסות 65 ו-75 כ"ס ((ידניות) ועם מגדש ואפשרות ל-DSG, עם 95 ו-115 כ"ס (השנייה תגיע לשווקים בזמן הקרוב). מעל מוצעות גרסת ה-1.5 ל' 150 כ"ס שפגשנו באיביזה וה-GTI, שלה מנוע 2.0 ל' שמייצר 200 כ"ס (בשתיהן ניתן לקבל DSG). בגרסה בה אני נוהג מייצר מנוע ה-1.0 ל' 95 כ"ס אבל הוא זריז ונמרץ מספיק כדי להשתלב בתנועה הגרמנית המהירה בלי בעיה (ההאצה ל-100 קמ"ש תארך 10.8 ש'). התיבה לא מאוד חלקה ומכניסה לעיתים את המנוע למצברים שקצת קשה לו להתמודד עימם – כלומר לסל"ד נמוך מדי ביחס לעומס – ובתנאי זחילה תגובת המצערת מושהית. מצד שני יש למנוע צליל נחמד – כרגיל במשולשי הצילינדר של הקבוצה.
על כבישי גרמניה הסלולים היטב נוחות הנסיעה טובה למדי, למרות חישוקי ה-"17 המוגזמים שנעל רכב ההדגמה. ההגה מעט קל מדי – יש ברכב המבחן אפשרות בחירה במצבי ניהוג, אך התפריט בגרמנית ואין לי זמן לפשפש כדי לגלות איך משנים אותו.
צילום: מנהל מבחינות רבות ה
פולו החדשה לא מפתיעה, אלא עוקבת בדיוק אחרי המסלול שהתוותה ההיסטוריה של הדגם – שיפורים שמרניים ואופי בשל.
כמובן שבנסיעה כה קצרה ועל כבישים שונים מאוד משלנו קשה מאוד לגבש דעה של ממש על הרכב, אבל המפגש הקצר בהחלט השאיר רושם חיובי – וטעם של עוד.
