בישראל, בממוצע, נהרג אדם אחד בכל יום. בארה"ב נהרגים 90 בני אדם בכל יום, ואילו בהודו נהרגים ב־24 שעות כ־400 בני אדם, 17 אנשים כל שעה.
אז למה נזעקו כל אמצעי התקשורת כדי לבקש התייחסות לתאונה קטלנית אחת בארה"ב? הסיבה היא שהתאונה הזאת נגרמה על ידי מכונית שלא הייתה נהוגה על בידי אנוש, או במילים אחרות, מכונית אוטונומית.
עם כל הצער על מות האישה, צריך לנתח את התאונה, להסיק מסקנות, לתקן את הליקויים ולהמשיך בניסיונות שיובילו למכוניות אוטונומיות בטוחות מכל מכונית שנעה היום על הכבישים.
כמובן שאיני מעורב בחקירה, ולא יודע עליה דבר או חצי דבר, אבל ברור לי שמדובר בבעיית מכונה ולא בטעות אנוש. משהו ב"ראייה" של המכונית לא עבד כשורה; היא לא זיהתה בזמן את האישה החוצה את הכביש ליד אופניה. יתכן ומערכת הראייה שלה לא הייתה טובה דיה, יתכן והייתה תקולה. מכונה אינה בן אדם, היא לא קיבלה שיחת טלפון, או סובבה את ראשה לאחור לראות מדוע התינוק בוכה, היא לא הסתכלה על מסך המולטימדיה ולא נרדמה. היא לא תוכננה נכון או שהתקלקלה; צריך לבדוק את הסיבה ולתקן את התקלה.
אך, כפי שכבר כתבתי, חייבים להמשיך ולפתח את המכונית ללא נהג, בדיוק בגלל אותן בעיות מובנות שיש לכל נהג ונהג. מכונית אוטונומית אמורה להיות בטוחה יותר, הרבה יותר.
חלק מהסיבות כבר צוינו לעיל. למכונה אין בעיות ריכוז, היא לא סובלת מעייפות, לא שותה אלכוהול ולא עושה סמים. בנוסף, נהג טוב ומרוכז מגיב לאדם שחוצה כביש תוך כשלושת רבעי השנייה; זמן התגובה של נהג ממוצע שאינו מרוכז כל כולו בנהיגה, עולה לשנייה. מכונית הנוסעת במהירות חוקית של 50 קמ"ש בעיר, גומעת כ־14 מטר בכל שנייה.
כלומר, אם האדם הנוהג הבחין בדמות חוצה לפניו במרחק של 13 מטרים ממנו, הוא יפגע בה עוד לפני שהתחיל להזיז את רגלו מדוושת התאוצה; דהיינו, מהירות הפגיעה תעמוד על 50 קמ"ש! לזמן התגובה צריך להוסיף את הזמן בו הרגל נעה מדוושת התאוצה אל דוושת הבלם והזמן הנדרש ללחיצה על דוושת הבלם.
וכל אלה לפני שהמכונית החלה להאט עד לעצירה מוחלטת. למחשב שמקבל אות על אדם הנמצא לפני הרכב, זמן תגובה מהיר בהרבה מאשר לאדם; התגובה של המחשב כמעט מידית ונמדדת באלפיות השנייה, לא בעשיריות השנייה. לכן, אם המכונה זיהתה את הדמות, היא תבלום כמעט מיד ותעשה זו בעוצמה מלאה; הפעלת המערכת, מעבר לזמן התגובה, גם היא קצרה באופן משמעותי. ולכן, גם אם הדמות קרובה מדי ותתרחש תאונה, הדבר יקרה במהירות פחותה בהרבה והנזק מהפגיעה יהיה נמוך יותר.
הטכנולוגיה גורמת למוות אך גם מצילה חיים. ככה זה בכל התחומים, גם בתאונות דרכים. איש לא חושב להפסיק לייצר חשמל כי תחנות הכוח מזהמות את האוויר, ואיש לא חושב לאסור על תנועת מכוניות כי המכוניות הורגות. לכן, אסור לעצור את פיתוח המכונית שיודעת לנהוג בלי התערבותו של הנהג. בסופו של דבר היא תציל הרבה יותר חיים מאשר אלה שהיא תקפד אותם.
במהלך החודש הקודם, התקיים בארץ ראלי מופלא של 75 מכוניות אספנות. 65 הגיעו מחוץ לארץ. חלק מהמכוניות היו כה מיוחדות עד שטובי המוזיאונים בעולם היו מתגאים להציג אותן לראווה. וכאן הן לא באו לתצוגה, כאן הן נסעו — ועוד איך שנסעו. בימי החמסין הקשים ביותר הן דהרו לאורך ים המלח במהירויות גבוהות, כשליד ההגה נהגים ונהגות, רובם צעירים, שנסעו חשופים לשמש הלוהטת וחיוך גדול על שפתיהם.
עשר מכוניות מרצדס SL 300, חלקן עם כנפי שחף, מספר גבוה של מכוניות אלפא רומיאו, שהיבואנית שלה נתנה את החסות המרכזית לאירוע - הוותיקה ביניהן נולדה בשנת 1933 וקיבלה את הסימול שהיה לאגדי 6C — לנצ'יה אוראליה, רולס רויס, בנטלי פתוחה, מקבץ מרשים של מכוניות בשם אוסקה ועוד ועוד. תאווה לעיניים.
את הכתבה המלאה על המסע המופלא תקראו בגיליון החודש הבא. אני אוסיף רק מילים חמות על הארגון. ביקרתי באירועים כאלו בעולם, וזה שכאן לא נפל מאף אחד מהם, זו לא רק דעתי, אלא גם חוות הדעת הכללית של המשתתפים, ביניהם שועי עולם.
במיוחד ציינו כולם לשבח את המכונאים ממוסך אוטו איטליה. בעלי המוסך סגרו אותו לעשרת ימי הראלי, אספו את כל צוותם ועבדו ימים כלילות כדי שהמכוניות תצלחנה את ימי החמסין, תטפסנה את העליות מים המלח בואך ירושלים ומטבריה לרמת הגולן. הזכרתי רק אותם, אך כל זה לא בא להפחית ממלאכתם של האופנוענים המתנדבים, הצלמים, חברת הארגון ושני חובבי ואספני הרכב הישראלים, שטרחו על האירוע הזה במשך שנתיים תמימות. כן ירבו.
אסיים במשפט שאמר לי אחד מהמשתתפים, אמריקאי חייכן ונעים סבר "איזו ארץ מדהימה יש לכם, מהים האדום ועד הים של הגליל, מבקעת ים המלח ועד להר החרמון — וכל זה בקליפת אגוז".
כנראה שגם המטרה הזו, הצגת ישראל במלוא תפארתה, הייתה אחת ממטרות המארגנים של המסע.
חג פסח שמח!
[email protected]