בבוקר יום העצמאות נסעתי, כמו לא מעט מתושבי המרכז, מערבה ברחוב קיבוץ גלויות לכיוון הים, כדי לראות את המפגן הצבאי באוויר וקצת גם את זה שבים.
 
על המפגן עצמו אין לי הרבה מה להגיד. לטעמי זה היה שיעמומון שנמתח כמו מסטיק לעוס. כאשר בשלב מסוים עבר מעל מטוס של אל על, צחקו בעלי הדירה בה ישבנו וממנה צפינו במפגן, ותהו מדוע כאשר הוא עובר מעליה מאוחר בלילה, הוא מרעיש הרבה יותר מאשר במפגן...
 
מה שעניין אותי דווקא היו אותם אנשים שנסעו לחוף הים על מנת לראות את המפגן. אלו הצטופפו בתחנות האוטובוס לאורך קיבוץ גלויות, וכמו שעושים בכל העולם אנשים שאינם מהשכבות המבוססות, חיכו לאוטובוס. האוטובוסים אכן הגיעו והסיעו אותם במחיר שווה לכל נפש — משפחות גדולות, עם הילדים והסבתא הגיעו ביום החופש שלהם לשפת הים.
 
כמה פשוט, כמה נכון — וכמה שזה לא קורה בימי חופש שהם שבת. בשבתות אין בשכונות אלו שירות אוטובוסים, ותושבי אותן שכונות — ואציין כי חלקם אנשים דתיים — נשארים כלואים בשכונותיהם, בלי יכולת להשתמש בתחבורה ציבורית זולה.

כביש המערכת / גיליון 387

 
ושלא יגידו לכם שיש מוניות "שירות" זולות. מוניות אלו אינן שירות מסודר הפועל בשעות קבועות וידועות מראש. שירות ציבורי צריך להיות מוסדר ומסודר, אחרת תועלתו נמוכה. ואיזו חוצפה היא שכל אזרחי ישראל ממנים את הרכבת הקלה — ומיעוטם יקבע שרובם לא יוכלו להשתמש בה במשך כמעט יום וחצי בשבוע? ושלא תטעו; אני בעד חופש בשבת, אני בעד חנויות סגורות, שקט, ומעט ככל האפשר רעש של אוטובוסים. אבל, אני נגד הגזירה שאוסרת על תחבורה ציבורית, ברמה מצומצמת, בשבת!
 
לא רק שגזירה זו כולאת אנשים במקום מגוריהם, מונעת מסבים לפגוש בנכדיהם, מונעת אנשים לנוח כמו שהם בוחרים ביום המנוחה שלהם (בשפת הים, למשל), אלא פוגעת גם בבטיחות. לא מעט מהמכוניות הישנות והמסוכנות ביותר על הכביש נמצאות בידיהם של האנשים הגרים בפריפריה ובאזורי מצוקה, והם מחזיקים בהן רק משום שאינם יכולים להסתדר בלי תחבורה ציבורית בשבת. מכוניות ישנות הן סכנה, צפיפות בכבישים היא סכנה, ילדים המשחקים בכביש במקום בפארקים המיועדים לכך, זו סכנה. אני מודיע בזאת שבבחירות הבאות לא אצביע בעד מפלגה שבמצעה אין הבטחה לאפשר תחבורה ציבורית בשבת; אני מציע שתעשו כמוני — ובא לציון גואל.
 
בעודי כותב את הטור, שאל אותי אחד מעובדי אוטו שהציץ מעל לכתפי, מי ינהג את האוטובוסים האלו בשבת. "מצאת פתרון לפליטי או מסתנני אריתריאה" עניתי, "כך נפתור שתי בעיות במכה אחת"... 

כביש המערכת / גיליון 387

  
יש מכוניות שנועדו להרשים, יש שנועדו להעביר בנוחות ובמינימום עלות אנשים מנקודה א לנקודה ב. יש מכוניות שנועדו להחדיר בדמם של הנוהגים בהם אדרנלין, ויש כאלו שנועדו בשביל כיף. רובן של אלו שנועדו לכיף, הן מכוניות יקרות שאינן מתאימות לאנשים שאינם אמידים עד אמידים מאוד.

והנה נהגתי במכונית שהיא קטנה, פרקטית ומהנה לנהיגה. סוזוקי סוויפט ספורט היא מכונית כזאת, וההשערה שלי היא שהיא תגיע לארץ במחיר מאוד מעניין. לצערי, היא מיוצרת עם תיבה ידנית בלבד; נכון שתיבה כזו היא אחד הרכיבים שמייצרים את הכיף, אך בארצנו היא תגביל מאוד את מספר הרוכשים של מכונית כזו, חבל. 
 
[email protected]