נזכיר שהסיגנט הוצגה בסוף העשור שעבר ושווקה לזמן קצר במיוחד, עם מכירות גרועות. היא נולדה כדי לסייע לאסטון מרטין לעמוד בתקני זיהום מחמירים, כך שממוצע הזיהום הכולל של דגמיה ירד. לצורך כך הבריטים הסתייעו בטויוטה, והסיגנט הייתה למעשה iQ זהה מכנית ומאופרת קלות. תג מחיר גבוה מאוד וביצועים פושרים חיסלו כל סיכוי להצלחה.
אז אחרי שהפכה לסוג של בדיחה בתעשיית הרכב, הסיגנט חזרה לגודווד כדי לזכות בקצת מחילה. ואיזו דרך לעשות את זה, מאשר להצטייד במנוע V8 חזק (ומזהם למרבה האירוניה) ובביצועים פנטסטיים.
מכונית המיני הזעירה - אורכה רק 370 ס"מ ובסיס הגלגלים שלה באורך 202 ס"מ - עברה שינויים מקיפים, כולל מפסק סרנים רחב מאוד ובתי גלגלים ענקיים, שמגדילים את הרוחב ל-192 ס"מ, גדול ב-24 ס"מ מהדגם המקורי (168).
מתחת למכסה המנוע תמצאו יחידת V8 בנפח 4.7 ליטר, עם 430 כ"ס - יותר מפי 4 מהמנוע המקורי (98 כ"ס). המומנט במכונית המשופרת - 50 קג"מ, פי 4 בדיוק (12.5). לכן גם מה הפלא שהביצועים הפכו מפושרים למרשימים: 4.2 שניות מעמידה ל-97 קמ"ש (60 מייל לשעה) והמהירות המרבית עומדת על 274 קמ"ש - 104 יותר מבדגם המקורי.
ואם כל זה לא מספיק, מהנדסי אסטון מרטין אף הסבו את הסיגנט V8 להנעה אחורית במקום קדמית, כאשר הכוח עובר בסיוע תיבת שבעה הילוכים רובוטית במקום הרציפה של טויוטה במקור. השינוי הזה הצריך, בין היתר, את ביטול המושבים האחוריים - כנראה לא הפסד גדול בהתחשב בגודלם הצנוע גם במקור.
היצרנית הבריטית לא מפרסמת כמה עלתה ההסבה, שבוצעה על-ידי מחלקת השיפורים הרשמית של אסטון מרטין, קיו (Q), לבקשת לקוח הרפתקני (ועשיר) במיוחד. הסיגנט V8 אגב, למקרה שתהיתם, מורשית לתנועה בכביש ציבורי.