דווקא אז, כשצלם הווידאו לצדי, דחקתי את המכונית למגבלות האחיזה שלה. הכביש הצר ללא השול, צמוד למעקה הבטיחות, ואני במהירות שאין משאירה מקום לטעות. הוא לא אהב את זה, אבל הוא בריטי, מנומס ולא אמר מילה.
בלימה מאוחרת תוך הורדת הילוכים דרך הפקד השמאלי מאחורי גלגל ההגה. הבלמים האלה מדהימים והורדת המהירות מבוצעת בקלילות, ובזה הרגע הורדנו כמאה קמ"ש בכלום מרחק. הישבן קיפץ מעט הצידה כי בכל זאת, המון מהירות ירדה ואנחנו בעיקול ימינה. אני לא בטוח אם אני מתרשם יותר לטובה מיכולת התאוטה או דווקא לשלילה מאופיי המחורבן שגורם לי להגיע לקצה דווקא בכביש ציבורי, וזה עוד אחרי שנציגי היבואן ביקשו שנשתדל לא להפוך את האוטו. או למעוך אותו.
VIDEO
האצה ליניארית והדיפרנציאל האלקטרוני מחלק את הכוח היורד אל הצמיגים המאוד רחבים מאחור. ההיגוי חד, לא באמת מעביר מידע, אבל זו לא כזו קטסטרופה; במהירות ובכביש בהם אני נמצא, גם אם יספר על תת ההיגוי שמגיע, זה יהיה מאוחר מדי. ההתנהגות מאוזנת מאוד, ממש מאוזנת, והאחיזה סופר גבוהה. המהנדסים דאגו להתקין את תיבת ההילוכים ליד הסרן האחורי לטובת חלוקת משקל מושלמת. הנהג ממוקם בדיוק במרכז המכונית ואני ממש מרגיש כחלק מהמכונה.
זו הפעם הראשונה שאני באמת מחייך בנהיגה כאן. מכוניות חזקות לא חסר, אבל כאלה שמבצעות אין הרבה, בטח לא כאלה שמבצעות נהדר. למעשה, למעט הצלם שהסדיר נשימה לאחר שהיה בטוח כי הגיע זמנו להחזיר מפתחות, אני חושב שכולם חייכו. זאת אומרת, אני, האגו שלי והמכונית.
אוהד אלגוב, לאחר שהרים את המושב מספיק
המטרה: פורשה 911
אסטון מרטין, הרכב הצמוד של ג'יימס בונד, הסוכן החשאי הכל יכול. היבואן הזמין אותנו לגרמניה, למרכז AMR (ר"ת אסטון מרטין רייסינג) שבנורבורגרינג, כדי להכיר את הדור החדש של דגם הספורט של החברה – ונטאג'. הדגם הקודם החזיק תריסר שנים, פי שניים מהמקובל בעולם הרכב.
ונטאג' היא המכונית הקטנה בהיצע אסטון מרטין – רכב ספורט טהור ששם גם את פורשה 911, מובילת הקטגוריה, על הכוונות שבין הפנסים; ולהעניק פייט אמיתי ל-911 זה לא משהו של מה בכך. הפורשה הזאת מיוצרת 55 שנים, ולמרות התכנון הבסיסי הקלוקל, ובגלל ששייפו אותה עוד ועוד כל כך הרבה שנים, התקבל משהו שהוא לא פחות ממעולה. והיא גם אמת המידה, והכי מצליחה – אז פלא שהבריטים מכוונים אליה?
אז מה עושים בכדי לנסות ולהכות את אותה פורשה? הפלטפורמה היא זאת שבאחות הגדולה, DB11, ומנוע חזק יש במלאי, פרי שיתוף הפעולה בין אסטון מרטין ובין מרצדס; הראשונה קיבלה מהאחרונה מנועים ורכיבים מכניים – האחרונה קיבלה 5% ממניות הראשונה.
זה אותו מנוע המוכר מגרסאות AMG הבכירות – V8 כפול-מגדשים בנפח 4.0 ליטר – וכאן הוא מפיק 503 כ"ס ו-69.8 קג"מ. כתוצאה של תכנון נכון, הם מחמיאים לעצמם, המנוע ממוקם יותר לאחור ומספיק נמוך, כך שלא צריך עוקה יבשה ואפשר להשתמש ברטובה – אגן שמן רגיל, כמו בטויוטה קורולה, למשל. איש עם גישה שלילית יאמר כי ייתכן שהסיבה האמיתית לכך היא שאין מקום בתא המנוע למיכל שמן חיצוני.
חלוקת המשקל מושלמת – דהיינו 50:50 – בין היתר תודות למיקום תיבת ההילוכים האוטומטית בצמוד לסרן האחורי. התיבה, אגב, אינה זו של מרצדס, אלא ZF עם שמונה הילוכים. הדיפרנציאל כעת אלקטרוני ולא מכני, מכיוון שהוא נעים יותר בשימוש יומיומי, ולטענת אנשי אסטון עדיין מספק נעילה טובה דיה כשצריך. ברור מאליו, חובה לציין: ההנעה אחורית.
השלדה עשויה פלדה ואלומיניום, ואם תרצו תוספות מסיבי פחמן – רק תבקשו (עם ספרות כרטיס האשראי). ויש גם מחזיקי כוסות, כי אסטון מצפה למכור לא מעט לשוק האמריקאי, וזה לא אני שהתחיל עם הסטיגמות, הם אמרו.
המציאות
הוונטאג' שלקחתי הייתה בצבע לבן. נגיעות קרבון פה ושם, ודיפיוזרים בחזית ומאחור שקשה להתעלם מהם, אולי כי הם צבועים בצהוב זרחני. השבכה המפורסמת ירדה מטה והייתה ללוע ענק שמאיים לבלוע כל מה שיעמוד בדרכו. ישבן המכונית מזדקר מעלה ותוחמת אותו יחידת התאורה האחורית – והוא לא פחות מיצירת אמנות.
פתחתי את הדלת, התיישבתי – ואז הרמתי את המושב כדי להצליח לראות משהו בחוץ. המהנדסים דאגו להתקין נמוך את המושבים, והתוצאה היא תנוחת נהיגה נמוכה-נכונה לאלה המצוידים בגובה הרלוונטי; אני נאלצתי להגביה לא מעט את המושב.
בכל מקרה, הייתי מעדיף דשבורד וקו חלונות נמוכים יותר. כך אולי מרגישים מוגנים יותר, אבל בחייאת, תנו לראות את האייפקס; קורות עבות לא עוזרות. המושבים נאים למראה ונוחים לישיבה והתמיכה הצדית טובה אך לא מעבר, זה מורגש יותר כאשר נמצאים בצד הנוסע, בייחוד כאשר נוהגים בכבישים מפותלים כמו שצריך לנהוג בהם.
בינתיים אני מתרשם מסביבת הנהג פחות – מעט מבולגנת, מעט מתאמצת ופחות אלגנטית. גם מחזיקי הכוסות לא הרשימו. אני רוצה לראות את הפרצוף של האמריקאים כשהם מנסים להניח שם איזו פחית או בקבוק. אבל מחזיקי הכוסות מתגמדים לעומת משהו שימושי משמעותי – תא המטען; הוא נמצא מאחור, באזור המוכר, ונפחו מרשים – כ-350 ליטר. שתי מזוודות טיסה הונחו והיה מקום מעל, די מרשים למכונית ספורט.
הכביש לח ואני לא ממהר לדחוק את המכונית. עושה עימה היכרות אטית, רגועה. מעלה את הקצב אט-אט. יש כאן צמיגים שפותחו בייחוד למכונית זו על-ידי פירלי, והגומי במידות נדיבות – 255 מ"מ מלפנים ו-295 מאחור. כשיש הרבה גומי, יש הרבה אחיזה. וכשיש הרבה אחיזה, לרוב איבוד האחיזה קורה בפתאומיות. המתלים אדפטיביים מבית בילשטיין, ויש להם שלושה מצבי נהיגה לבחירה – 'ספורט', 'ספורט פלוס' ו'מסלול'. הספורט הוא הרך; ברוב המכוניות הוא יתואר כ'קומפורט', אבל כאן זה אסטון מרטין. חוץ מזה, מצב 'ספורט' הרגוע מכולם לא ממש נוח, כך שנראה שבחירת השם נכונה.
על בלמים ויחידת כוח
בין עיקול לעיקול אני מתרשם מהאחיזה הגבוהה ומהבלימה המצוינת. יש כאן צלחות בלימה עצומות – 400 מ"מ מלפנים ו-360 מ"מ מאחור. להשוואה, קוטר הקדמיות זהה לזה בלה פרארי ובמקלארן P1, וקוטר האחוריות קטן רק ב-20 מ"מ מאלה של הצמד הנ"ל.
ועדיין לא דיברתי על המנוע ועל תיבת ההילוכים. מנוע AMG בתוך אסטון מרטין, זה פחות סקסי מאשר מנוע מפיתוח עצמי, איך שלא נהפוך את זה, אבל זה מנוע מדהים עם המון כוח. שיא המומנט מתחיל ב-2000 סל"ד ונשמר כך עד ל-5000, וזו רצועה ארוכה. המכונית הזו מאיצה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 3.6 שניות, והיא בהחלט מעניקה את התחושה שהמספרים נכונים.
המון כוח מסל"ד נמוך – והמכונית דוחפת ודוחפת ועוד דוחפת קדימה. בכבישים בין כפרים טסה הרכבת, ויש לה לוגו של אסטון מרטין בחזית, המהירות תלת-ספרתית והספרה הראשונה 2. המהירות המרבית המוצהרת, אגב, היא 314 קמ"ש. זו אינה מכונית GT, זו מכונית ספורט אמיתית, אבל היא יחסית נעימה. יחסית. ואפשר לדבר בנועם וזה לא מובן מאליו.
תיבת ההילוכים נהדרת, ותמיד אהבתי את ה-ZF הזו. שמונה הילוכים, העברות מהירות, ויש מעט דרמה בהחלפת ההילוכים כשסיבובי המנוע בשיאם. מעין מכה עדינה. קטנה. כזו שמזכירה לי שאני במכונית ספורט, כזו שלא תגרום למכונית לצאת מאיזון.
כך מעיקול לעיקול, אני מקבל ביטחון. ככל שחולף הזמן אני אוהב את המכונה הזאת וסולח לה על רוב מגרעותיה. איך היא בהיבט הדינמי? כבר קראתם בפתיח. לצערי היו אלה עיקולים הדוקים ובחלקם בינוניים בלבד, עם מכונית ברוחב 1.95 מטר, בכביש ללא שוליים ובלי מקום לטעות. היה עדיף לו היינו עורכים עליה סיבוב במסלול שנמצא תחת המלון בו לנו.
איך תרצה את התה שלך?
אני לא אוהב את סדרת סרטי ג'יימס בונד. אני חי"רניק, וכל הדמיון המפותח הזה לא ממש מדבר אלי – טילים שמשוגרים מהרכב, וכל מיני פנטזיות שנחמדות לילדים עד גיל מצוות. חוץ מזה, אם כבר נכנסנו לדיון שרק אני משתתף בו, תיאלצו להסכים עמי שג'ון רמבו חזק משמעותית מכל סוכן חשאי.
הוונטאג' אינה מושלמת; עיצוב הפנים לא הרשים, שדה הראייה לא משהו, נוחות הנסיעה בכבישים גרמניים סבירה מינוס, וזה במצב הבולמים הרך ביותר וההיגוי לא מושלם. מצד שני, היא פרקטית מאוד ונעימה מאוד לשיוט ביחס לרכב ספורט טהור; מצאנו עצמנו משייטים ב-200 קמ"ש בכבישים צרים בין כפרים ועיירות ציוריות.
והכי חשוב זה איך שהיא עושה את הדברים החשובים, באמת: אחיזת הכביש מדהימה, ההתנהגות מעולה, הביצועים נהדרים, ואני עוד מחפש מילה בכדי לתאר את הבלימה הפסיכית. הוסיפו לזה את העיצוב החיצוני האלוהי הזה, וקיבלתם, ובכן, מוצר בהחלט ראוי.
האסטון מרטין הזאת תגיע לישראל באוגוסט ותג המחיר כ-1,300,000 שקלים, כך אבי משולם, מנהל המותג בישראל. 
