במכתב שנשלח על-ידי המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שלמה למברגר, לראש אגף התנועה (את"ן) במשטרת ישראל, ניצב דורון ידיד, התירה הפרקליטות למשטרה להגיש כתבי אישום על עבירות מהירות בניגוד לחוק, המסתמכים על מדידת מצלמות אלה ולגבות קנסות בעקבות פסקי דין בעניין זה.
כזכור, קבע בית המשפט בעכו כי
אמינות מצלמות המהירות של פרויקט א'3 לא הוכחה – בנוסף לכך שהצהרות מכון התקנים בדבר בדיקת אמינותן התבררה כשקרית. בחודש יוני, עוד לפני מתן פסק הדין, ולאחר שעלה כי הבדיקות עליהן הצהיר מכון התקנים לא נערכו, הורתה הפרקליטות למשטרה להפסיק להגיש כתבי אישום המתבססים על מדידות מצלמות אלה ולהפסיק לגבות קנסות.
"נחה דעתנו"
כותב עו"ד למברגר, בין השאר: "כזכור, בעקבות סימני שאלה שהתעוררו בנוגע לפעולתה של מערכת מצלמות א' 3, הוחלט לערוך שורת בדיקות מעמיקות ומקיפות על מנת לבחון האם מהימנותה של המערכת משביעת רצון". לפי המשנה לפרקליט המדינה, "לאחר שהושלמו מלוא הבדיקות, הועבר לעיוננו דו"ח הטכניון בעניין מערכת א' 3, כמו גם תוצרי בדיקות נוספים. בהמשך לכך, הועברו שאלותינו והערותינו ביחס לדו"ח, וכל אלו נענו במלואן".
המסקנה: "לאור זאת, ועל בסיס הנוסח הסופי לדו"ח, נחה דעתנו כי מערכת א' 3 מהימנה לחלוטין, וכי ניתן לבסס על פעולתה דו"חות תנועה, ואף להוכיח את מהימנותה בבתי המשפט". התוצאה: "לפיכך, ניתן לשוב ולנהל דיוני הוכחות בהליכים המתבססים על דו"חות המערכת, וכן לשוב ולגבות תשלום בגין דו"חות מהירות שניתנו בהתבסס על המערכת".
מספר הערות
על חוסר הרלוונטיות של מערכת האכיפה הזו לעניין הבטיחות בדרכים – החל מהמעמד המופרך שקיבלה המהירות מעבר לחוק ביחס להשפעתה על הבטיחות, בעולם בכלל ובארץ בפרט (כאן, באיחור של 15 שנים), דרך ה
עובדה שבישראל אין באמת בעיית בטיחות בגלל מהירות כזאת ועד לעובדה ש
האכיפה נעשית במקומות חסרי השפעה על הבטיחות – כתבתנו רבות. גם הבאנו את דברי המדינה שציין כי האכיפה נעשית באופן חסר פשר וערך.
עם זאת, ולמרות מה שנכתב על-ידי פרקליטות המדינה, ולאור הצל שהוטל על אמינות המערכת, גם תוצרי הבדיקה של הטכניון ראויים לעיון ולבחינה – ולא על-ידי הגוף שהזמין אותם.
האם העובדה שהטכניון, מוסד מכובד ביותר, חתום על חוות הדעת החיובית הזאת ביחס לאמינות המערכת, היא שתאפשר את קבלת תוצאות האכיפה שלה ללא עוררין? לא נתפלא אם יקום מישהו וידרוש כי בית המשפט יכריע בדבר קבלת הדוחות של א'3 כבסיס יחיד להרשעה בדין.
