כבר מזמן לא התלהבתי מהצגת רכב כמו שהתלהבתי עם הצגתו של אודי e־טרון בסן פרנסיסקו. ושימו לב למילה "הצגה"; לא נהגנו, לא נוהגנו, ואת האוטו ראינו בערך רבע שעה — וגם זה בנוכחות קהל עצום, אחרי יום עמוס אירועים וטיסה שערכה למעלה מ־15 שעות!
האמת, שהטיסה הישירה לסן פרנסיסקו ארכה פחות, רוחות טובות דחפו את המטוס הגדול קדימה כך שהגיע לפני השעה המתוכננת (6 בבוקר שם). אבל, באמריקה כמו באמריקה, דלפקי ההגירה נפתחים רק בשש, עוד קצת זמן התארגנות, ועד אז הקהל נותר במטוס. כך שהעובדה שהמטוס הקדים לא תרמה לנו מאומה, ואם תיקחו בחשבון שמרגע העלייה למטוס ועד להמראה חלפו להם עוד 45 דקות, הרי ששהינו במטוס הזה כמעט 16 שעות.
אבל אני לא מקטר, הטיסה חלפה מהר, הסרטים שהוצגו על המסכים עשו את תפקידם והרדימו אותי לחלק ארוך מהטיסה ו...
אבל הנה האודי החשמלית הראשונה, והנה הסיבה שבגללה כל כך התלהבתי ממנה. הייתי בהרבה השקות בחיי, גם בכזו שכללה נהיגה במכונית חשמלית (ב.מ.וו i3 ספורט, במסגרת השקת M5). אז למה דווקא ההצגה הסטטית הפעימה אותי?
מכיוון שהתחושה שלי היא ש־e-טרון — והמכונית הדומות הנוספות שהושקו או הוצגו בימים אלו ממש — ישנה את עולם הרכב. חשתי שהוצגה מכונית שיכולה להוות חלופה טובה ונכונה לרכב עם מנוע בעירה פנימית, וזה ריגש אותי. ריגש וגם העציב, כי תקופת המנוע החשמלי שכבר עומדת בפתח, עומדת לסיים את תקופת מנוע הבעירה הפנימית. מנוע עמו אני מנהל רומן החל מגיל 16 בערך, אחרי שחבר שלי ואני פירקנו והרכבנו בהצלחה מנוע של זקס מוטור...
אודי השקיעה כסף ומאמץ רב בהפקה הזו — השקת דגם ירוק דווקא בארה"ב, המקום בו פורסמה מעורבותה בדיזלגייט. הגיעו לשם מאות עיתונאים מכל קצות תבל, דילרים מכל ארצות הברית, עשרות מנהלים, מהנדסים, אנשי שיווק ויח"צ. הזמן שלא "בוזבז" על נהיגה, נוצל היטב להסברי עומק על מערכות המכונית השונות, על השימוש, היתרונות ועל העתיד של המכונית החשמלית באודי.
על כל אלה תוכלו לקרוא בכתבה שתפורסם בהמשך, ואוסיף רק שההצגה עצמה הייתה מרשימה וכללה הצגת רחפנים שיצרו בשמי סן פרנסיסקו את סמל ארבעת הטבעות של אודי. אם זה נשמע לכם מוכר מטקס הדלקת המשואות האחרון, אז נכון, אנחנו עשינו את זה קודם.
_________________________________
במסגרת המבחן שעשה אלי שאולי לסטינגר, הלא היא הקיה החזקה ביותר, המרשימה והמלהיבה ביותר שהגיעה לישראל, אני מוסיף גם התייחסות שלי, לאחר שחוויתי אותה, ביותר ממובן אחד, בהשקתה המקומית. לצערי ולצערכם, כנראה שלא נראה רבות ממנה. אנשים יהססו להשקיע בסטינגר, שמחיר הגרסה הזולה ביותר שלה הוא כמו של שני ספורטאז' מאותו יצרן...
הקיה הזו הושקה על מסלול המירוץ החדש והטוב בישראל — מסלול מוטורסיטי בשדה תימן, שגם הוא חדשה באמת טובה. זה מסלול מהיר למירוצי מכוניות, סלול היטב, ניתן להתחרות בו, לעקוף וגם ליהנות בגדול. אורכו מעל 2 ק"מ, רוחבו מתאים למרוצים והוא כולל מגוון פניות מהירות, איטיות ומאתגרות וגם אזורי מילוט לנהג המתלהב ו... שוגה.
אני מברך את מנהלי קיה בישראל על שהעזו להביא את המכונית הזו לכאן, וגם על האומץ להציג מכונית כזו על המסלול הנהדר בשדה תימן לכל אורכו, ללא הגבלות, ללא קיצור הישורות ועם מספיק זמן הקפות. צריך אומץ להיות הראשונים לעשות השקה כזו על מסלול כזה. שאפו!
_________________________________
אני מוצא לחובה להתייחס לתכנית החדשה, העוסקת בתחלואי התחבורה בישראל ומנסה להביא להורדת לחץ התנועה מהכבישים, בעיקר בשעות השיא, פרי עבודתה של וועדת מומחים מהטכניון שבראשה עמד פרופסור מנואל טרכטנברג.
על פי התוכנית, ואני בספק אם תאומץ, יוסרו לחלוטין המיסים מהרכב ומהדלק ויבוטלו האגרות, ובמקומם יושתו "מיסי שימוש" ברכב. רכב שינוע בכבישים עמוסים יותר, בשעות עמוסות יותר ועם מספר פחות של נוסעים — ישלם (הרבה) יותר מס מרכב שיסע פחות, בשעות עמוסות פחות ועם מספר נוסעים גבוה יותר.
התוכנית מנסה לעודד שימוש מפוזר יותר ברכב לאורך היממה, הימנעות מנסיעה ברכב פרטי כשהדבר אפשרי, והגברת השימוש ב"שרינג" — שיתוף של מספר נוסעים בנסיעה אחת. לכאורה התוכנית נראית נכונה, אבל אליה והרבה קוצים בה.
1. הורדת המיסוי על המכוניות והדלק, תביא לבום לא־נורמלי ברכישת מכוניות, גם אם השינוי יהיה הדרגתי. 2. כבר היום משתדלים אנשים שלא להיכנס לפקקים של שעות תחילת העבודה בבוקר, אבל אין להם ברירה; אי אפשר לדרוש מאדם שלא יגיע לעבודתו בזמן כשאין לו אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית מהירה ומצוינת. 3. ולגבי השיתוף, לדעתי זה נראה טוב על הנייר, אפשרי במציאות אבל קשה לי להאמין שזה יהיה תהליך משנה מציאות, שיקטין לפי התוכנית את מספר המכוניות בשעות העומס בבקרים ביותר מ־20%. 4. חיישן בכל מכונית המדווח מתי, איפה, מה מספר הנוסעים שנסעו בכל מכונית ומכונית בישראל? רק לי זה נראה קצת בדיוני??
אז, לפני שמגיעים לפתרונות כל כך מהפכניים, כדאי אולי שממשלת ישראל תוציא את כל הכסף שמכניסים לה הנהגים, כדי לייצר כאן תחבורה ציבורית 24 שעות ביום, 7 ימים בשבוע, 364 ימים בשנה (נכון, בלי יום כיפור). לדעתי, כשזה יקרה, יקל על הפרופסורים להציע פתרונות מעשיים ופשוטים יותר מזה המוצע עכשיו.
ולא ניתן לסיים טור זה מבלי להתייחס לאופניים החשמליים, שעליהם נהרגו כבר, עם כתיבת הטור הזה, 15 אנשים השנה. אני פשוט לא רוצה לחזור על מה שכולם יודעים, כולל כולכם הקוראים. בתוך עמנו אתם ואני חיים, גם אנחנו רואים את ההשתוללות של רוכבי הכלים האלו בכבישים. ככה זה שנותנים לנערים צעירים לעלות על הכביש, ללא הדרכה, רישוי או בדיקת יכולת.
למה שלא ישתוללו, אם איש אינו מונע מהם לעשות זאת? למה שיפחדו, אם אין שוטר או פקח שמפחיד אותם? ואיפה ינועו אם אין די כבישים ייעודיים עבורם? הרי מהמדרכות הורידו אותם, אבל הוריהם הסכימו וקנו להם כלים שכאלו.
[email protected] 
