ההההה, חיחיחיחי, בוואהההה, אההההה, חיחיחיחי, בוואההה, אהההה, חיחיחיחי, בוואהההה, אהההה, חיחיחיחי, בוואההה.
צומת אחד בעמק
מעל הצחוק הבלתי־נשלט הזה התנוסס שפמו של נחצ'ה, בן מושב תלמי הירדן, ועל עוצמתו מספרים קשישי העמק ששיברה עציצים בתל גויאבה, מרחק עשרים דקות נסיעה בג'ון דיר עם פעימה אחת. "עם זה, עם זה" הוא השתדל להשתלט על הצחוק הפרוע, "עם זה הם רוצים להיכנס לשטח, כמו סיקס? אההההה, חיחיחיחי, בוואהההה".
"עם מה?" שאל יוסקה, חבר הקיבוץ גבעת בננה (איחוד), מנסה להרגיע את חברו מהמוסד החינוכי, "אני לא רואה כלום". "בטח שאתה לא רואה, כי הוא קטן, שמה מאחורי הרגב הגדול, אבל העירוני הזה אומר שהדבר הקטן הזה יכול לעשות שטח כמו ג'יפ סיקס" — וכאן קרס נחצ'ה לתוך צחוק שאיבד בלמים.
שנות השמונים, הדבר הקטן
הרעיון שהדבר הקטן הזה, רכב השטח הזעיר של סוזוקי, על מנועו הצנום ודל ההספק, יעשה שטח, ועוד כמו כלי מיתולוגי כמו הג'יפ של ג'יפ, היה באמת מופרך. הרעיון היה מופרך, הביצוע לא. עם מרכב קל וזוויות מהסוג הנכון, חצה הכלי הקטן הזה מסלעות אכזריות וגבר על מכשולים עוינים. בניגוד לאייקון אליו הושווה תמיד, הוא גם לא נהג להתקלקל לאחר מכן או להישבר תוך כדי. מין קטע יפני כזה.
העניין היפני
ביפן פורחת קטגוריה ייחודית לה, Kei car — מכוניות זעירות ממש, עם בסיס גלגלים של כ־220 ס"מ ומנוע בנפח 0.66 ליטר; הרכב הנכון לערים מאוד צפופות. כמעט כל הדגמים הם מכוניות נוסעים, אבל סוזוקי הציגה ב־1970 רכב שטח ננסי ממש, LJ10. דגם זה, מבוסס על HopeStar ON360 מ־1967 שקל כחצי טון והיה לו בין השאר מנוע דו־פעימתי 360 סמ"ק ו־25 כ"ס.
ב־1981 הוצג הדור השני, SJ30, וב־1984 ראתה אור גרסה משופרת — SJ413 שנקראה סמוראי וצוידה במנוע 1.3 ליטר. בתקופה זו החל יבוא סוזוקי לישראל, והרכב, שהוצע גם בגרסאות טנדר או עם גג ואחוריים מבזנט, החל להפגין נוכחות בישראל.
לא עברה שנה (עברו 16) ודור חדש הוצג ב־1997, שמו היה
סוזוקי ג'ימני, והוא הביא שיפורים רבים בהופעה ובמפרט הטכני. עם כהונתו, ירד עולם רכבי השטח האמיתי מגדולתו, המפרט והביצוע המיושנים של הרכב הקטן הזה בלטו יותר ויותר על רקע השינויים בעולם הרכב, וביטוי לכך ניתן כאשר יבואו לישראל הופסק בין 2011 ל־2015; פשוט לא היה לו ESP. אבל הוא חזר לכאן איתה. יכולת השטח הייתה מרשימה, השאר היה בסיסי להדהים.
דור ראשון של ג'ימני
דור רביעי
עם ג'ימני, בוודאי שמתם לב, סוזוקי לוקחת את הזמן, אבל בכל זאת הגיע זמן החלפה, ודור רביעי לרכב השטח הקטן הוכרז השנה — 21 שנים לאחר שהקודם יצא לדרכים.
והרי עיקר החדשות הטובות: הבסיס נשמר, כולל שלדת סולם, הנעה כפולה והילוך כוח; השלדה חדשה, חזקה וקלה מקודמתה; זוויות המרכב אפילו השתפרו במעט, תפעול ההנעה הכפולה חזר להיות כשהיה, המנוע חזק מקודמו; לא פחות חשוב: העיצוב שופר מאוד וסביבת הנהג נראית עדכנית; ראו תיבה לפירוט.
ויש גם חדשות רעות. בזמן ההשקה פורסמו הציונים במבחן הבטיחות של יורו NCAP וסוזוקי ג'ימני קיבל 3 כוכבים בלבד. בשעה שציון מבחן הריסוק לילדים טוב (84%), הרי הציון למבוגרים אינו כזה (73%), ובנוסף לציון ירוד בהגנה על הולכי רגל (52%), גם הציון על מערכות בטיחות אינו כמקובל היום (50%).
תנועה מנהלתית
וכמו שמקובל לומר אצלנו בעדה, במציאות הוא נראה עוד יותר יפה. העיצוב המזוות יצר ג'ימני רב נוכחות, שבכה קדמית עם לא מעט השראה מג'יפ המקורי וחלק אחורי שפרט לגודלו מדבר עם מרצדס G, והגלגל החלופי שנשאר משמר מסר שטח מובהק. הצבעים החדשים מוסיפים, והמופע הירוק־זרחני מושך למרחקים.
ממושב ימין, בדרך מהמלון אל אתר השטח — עניין לא טריוויאלי בגרמניה, שבה רוב "השטח" המיוער ציבורי ולכן אסור בתנועת רכב — אפשר היה להתרשם מסביבת הנהג, ובהשוואה לקודמת היא מאוד הרשימה.
העיצוב עצמו עדכני, ענייני, מתקדם; ברגי אלן, למרות שהם לא באמת, מוסיפים להופעה והנדסת האנוש נהירה וברורה. משטחי הפלסטיק דקים, והתחושה שהם מעניקים אינה חורגת ממגבלות עולם המחירים של הרכב.
לאחר אי אלה עשרות קילומטרים עברתי למושב הנהג. תנוחת הנהיגה הבסיסית טובה, אבל הביצוע טוב הרבה פחות; המושב רך מדי, המסעד לא ממש נוח והבסיס מאחור שוקע במקצת; לא ניתן לכוון אותו לגובה, ההגה לא נע לפנים/אחור וחסר גם מדרך לרגל שמאל.
כבר ממושב ימין אפשר היה להתרשם משינוי כביר: נוחות הנסיעה השתפרה, מאוד, וכושר הטיפול במהמורות, טלאים, פסי הרעדה ושאר מציקים סידר נוחות נסיעה טובה במפתיע. גם רמת השקט טובה משמעותית, ולמרות אוושת רוח באוטובאן (ובכלל מעל 100 קמ"ש) וניתן היה לנהל שיחה נינוחה גם ב־120 קמ"ש, מבלי שהרוח ו/או המנוע יציקו.
המנוע עצמו חזק מקודמו, והדבר מורגש, והג'ימני עבר את ה־140 קמ"ש, בואכה 150 קמ"ש. אבל, הביצועים ממש לא משהו, וחסרונו של הילוך שישי הורגש שוב ושוב. בנוסף, פעולת הבורר לא מזהירה; הוא לא מדויק ושילוב ההילוכים אינו קליל ומקליק כמקובל כיום. המצמד דווקא בסדר, אבל תחושה ברורה יותר הייתה מתקבלת בברכה; כאן יצוין כי בהשקה לא נכחה הגרסה האוטומטית.
בכבישים המתפתלים יחסית עלה כי היכולת הדינמית של הג'ימני טובה מאשר בדגם הקודם, הרבה בגלל המתלים המשופרים, אבל הגה ארוך מאוד (3.75 סיבובים מנעילה לנעילה), בסיס גלגלים מאוד קצר וגובה לא נמוך, מזכירים כי למעטפת חוקים משלה.
התקדמות מבצעית
כרגיל, לפני הירידה לשטח נערך תדריך, הכללים הובהרו, יצאנו אט, ושילבנו להנעה כפולה עם ההגעה לשביל. כרגיל, השטח לא היה מהסוג המאתגר כלל, ולא רק ג'ימני, אלא כל רכב פנאי סביר עם הנעה כפולה היה עושה את כולו; כזה עם הנעה קדמית היה מסתדר עם 95% ממנו, אולי יותר.
בכל אופן, את המעט המאתגר במעט, עשה הגי'מני בקלות, כולל טיפוס בזווית מעט פחות שגרתית, או מעבר הכרחי בבוץ, לתפארת הצילום. המנוע היה סביר באותו מעלה, וקל היה למנן כוח שם. במעט שהיה, אפשר היה להתרשם (חיובית) ממהלך המתלים ופעולת בקרת המשיכה. כאמור, רמת האתגר שהעמידה הנסיעה בשטח הייתה נמוכה ביחס למקובל בארץ, בשימוש ברכבי שטח כאלה. המתלים הסתדרו היטב עם שינויי גובה בקרקע שנעברו במהירות איטית, קצת פחות טוב במעבר על אבנים שתולות או קוליסים בקצב גבוה.
ערב של חנייה
סוזוקי ג'ימני החדש הוא רכב שטח חביב ביותר בהופעתו החיצונית וסביבת הנהג שלו חיננית ביותר. ביחס לדגם הקודם, הוא שופר משמעותית בתחומי נוחות הנסיעה ואיכותה, וגם הביצועים והיכולת הדינמית טובים מאשר בג'ימני הפורש.
הביצועים עדיין לא שם, התיבה הידנית גם היא לא כנדרש, המרחב מאחור מצומצם ביותר, תא המטען הזעיר התכווץ, ומעל לכל בולט ציון הבטיחות בכלל.
אבל, סוזוקי ג'ימני יכול להעניק חווית נהיגה בשטח, להביא את בעליו למקומות שרכב אחר ייכשל בכך, וגם לתפקד כרכב עירוני יעיל ביותר בזכות ממדיו הזעירים.
הדגם יגיע לישראל ברבע הראשון של 2019, ואז יתפרסם מחירו; זה יהיה יקר מזה של הדגם הפורש, אבל כל עוד ההפרש יהיה קטן, עבור יחידים וזוגות הוא יכול להיות אופציה מעניינת, הן לשימוש יום־יומי, הן כרכב טיולים לסופ"ש, גם עמק מאוד בשטח.
_________________________________
שינויים וחידושים
שלדה, מרכב, מכלולים, שטח. השלדה החדשה חזקה מקודמתה פי 1.5 ועם זאת קלה יותר; בסיס הגלגלים, 225 ס"מ, ללא שינוי, המרכב קצר ב־5 ס"מ (ל־364 ס"מ), רחב ב־4.5 ס"מ (ל־164.5 ס"מ) וגובהו כמעט זהה (172 ס"מ). נפח תא המטען הוא 85 ליטר, 28 ליטר פחות מאשר בדגם הקודם, אך השטחת המושבים תייצר נפח הטענה של 377 ליטר, 53 ליטר יותר מאשר קודם. גם לדגם החדש שני סרנים חיים, אך המפשק שלהם גדול יותר, מכלולי המתלים חדשים והמוט המייצב מלפנים עבה יותר. מרווח הגחון הוא 21 ס"מ, 2 ס"מ מאשר קודם וזוויות הגישה והנטישה המעולות השתפרו עוד יותר (ב־3 מעלות) ל־37 ול־49 מעלות בהתאמה.
מנוע, הילוכים, הנעה. מנוע בנזין 1.5 ליטר אטמוספרי חדש מחליף את ה־1.3 המיושן, ומייצר 102 כ"ס ו־13.2 קג"מ (תוספת של 17 כ"ס ו־2.1 קג"מ). התיבה, כמקודם, ידנית 5 הילוכים או אוטומטית 4 הילוכים. בתיבת ההעברה — נשלטת על־ידי בורר ידני, כמו בג'פים של פעם — מצבי הנעה 2x4 (אחורית), 4x4 מהיר (רק לשטח) ו־4x4 איטי.
סביבת נהג, מערכות, בטיחות. לג'ימני החדש בקרת אקלים, לוח מחוונים עם מחשב דרך, בקרת שיוט, מסך מגע מגע "7 המתממשק לאפל קארפליי ולאנרואיד אוטו, ונוסף אפילו חימום למושבים הקדמיים. לדגם החדש 6 כריות אוויר (4 יותר) והמערך העדכני כולל בלימה אוטונומית, זיהוי שלטי מהירות, התרעה על סטייה מנתיב והתייחסות לערנות נהג.
