בקיץ 2005 החלטנו, מספר חברים, לנפוש בעיר הדרומית, אליה נגיע בנסיעה כמובן. אני, אורן ואפי בסיטרואן ZX וולקן, ומוטי ואיציק באלפא סוד קופה. משייטים ומגיעים לירידות של כביש 25 בואכה צומת הערבה. עד לכאן הכל טוב.
השעה היא ארבע לפנות בוקר. אני דוהר מטה, האלפא עושה זאת בקצב אטי יותר תודות לנהג שקול יותר. שלישי־רביעי־בלימה, שני־שלישי־בלימה, כך בקצב מהיר אנו יורדים מטה אל עבר הצומת. אורן, לצדי, צוחק על זה שאני מגזים עם העברות ההילוכים, אפי מאחור מחייך ברוגע. הוא בוטח בי יותר ממה שאני בוטח בעצמי. בשלב מסוים אני עוקף משאית בתצורה ארוכה עד ארוכה מאוד, שנהגה צופר לי בהתרסה, ובצדק.
כביש נהדר. אני דרוך ביחס לבלמים, שכן הם אינם מוצלחים במיוחד בדגם הזה. שניות ספורות לאחר מכן ואני שומע צליל מתכתי דקיק מתא המנוע, כזה שמעיד שמשהו השתחרר שם — ואני מבין שיש בעיה. גם אפי ואורן מבינים. אני לא לוקח סיכון, מנסה לשלב להילוך נמוך ובולם בחוזקה בכדי לאבד כמה שיותר מהירות. אין הילוכים. זאת אומרת, בורר ההילוכים לא ממש עושה משהו. אתה יכול לסובב אותו במעגלים.
אני אומר לאורן שתכף נעצור בצד ונחבר את השטנגה שקפצה. בעיה מוכרת במכוניות צרפתיות מאותן השנים. שטנגה זהו מוט ברזל השייך למנגנון העברת ההילוכים, יש שלושה כאלה והם מקשרים בין תיבת ההילוכים למוט ההילוכים. שלוש שניות לאחר מכן, אנחנו שומעים צליל מתכתי דקיק שפוגע באספלט. נפלה השטנגה. אנחנו גם שומעים את צפירות המשאית ההיא שעקפנו מקודם. היא הגיעה אלינו, היא קרובה מאוד ולא אוכל לעצור לאסוף את השטנגה. לבסוף המשאית עוקפת אותנו לקול צפירה זועמת נוספת. עברנו מרחק גדול מדי ממקום נפילת השטנגה. בינתיים צולחים ניסיונותיי לשלב להילוך, ואני בודק לפי מד סיבובי המנוע איזה הילוך זה. אבוי, זהו הרביעי וזה לא יעיל לקבלת בלימת מנוע ראויה בירידות האלה. האלפא כבר חוברת אלינו, ואנחנו מסמנים לחברים שנעצור בתחנת הדלק שבצומת.
מפה לשם, איציק יניע את האלפא וייקח את צוות הסיטרואן מעלה אל הכביש המפותל ואנו נבצע סריקה בחיפוש אחר השטנגה הנכספת, כשמוטי בזמן הזה ינסה למצוא מוט ברזל ולחבר אותו איכשהו במקום אותה שטנגה. אנו עולים מעלה ומסתלבטים על זה שבסוף האלפא השברירית היא זו ששרדה ולא הסיטרואן המודרנית יותר. אורן בשול הימני של הכביש, אני בשמאלי ואפי במרכז הכביש, כמו שלמדנו בצבא, עושים סריקה מטה עד לרמת הבדל. את השטנגה נמצא ויהי מה. יורדים מטה ויורדים מטה ואין זכר לשטנגה. אני מוצא קלטת של דנה ברגר ואנחנו מאושרים כי בטייפ של הסיטרואן אין שום קלטת ובחבל ארץ הדרומי הזה הרדיו לא מוכן לשתף אתנו פעולה. עכשיו תהיה לנו מוזיקה.
יורדים עוד. ויורדים עוד. ויורדים. ואין זכר לשטנגה. ככה כמעט שעה וחצי. אנו כבר רואים את תחנת הדלק אי שם למטה. ואז אפי צועק "מצאתי! מצאתי!" אני ואורן מחייכים האחד ושני, רואים איך אנחנו משייטים דרומה על עבר העיר הדרומית. ואז רואים את אפי מניף מוט ברזל שקרוב יותר בגודלו לעמוד חשמל מאשר לשטנגה באורך 13 ס"מ. אנו מבינים את הטעות. אפי לא איש של מכוניות, מה לו ולשטנגות.
חצי מיואשים וחצי צוחקים יורדים מטה. לעלות אין סיכוי כבר. התעייפנו ותכף האור עולה ובכביש הזה תהיה תנועה ערה של מכוניות. ממשיכים לצעוד ותחנת הדלק נמצאת מאיתנו כ־150 מטר קו אווירי. כ־400 מטר לפי תוואי הכביש. אורן אומר שיש ירידה תלולה אבל זה שטויות ואפשר לצעוד דוך אל התחנה. אני מבקש ממנו להסתכל על הירידה לפני שמבצעים צעד שכזה ואז מבין שזה מאוחר מדי. הוא כבר רץ מטה ולפי המרחק בו נעצר בישורת, אני מבין את הטעות. אני גם מבין שאין ברירה, וצועק לאפי שיתקשר כבר לאמבולנס. אני יורד מטה. מה יורד, רץ. ממש רץ. פחות מזה אתגלגל. מנסה לעצור עצמי בישורת ולא ממש מצליח, חולף את אורן בריצה והוא מתגלגל מצחוק. אפי מצידו עומד מעלה, לא מוכן לרדת. לא עזרו ניסיונות השכנוע. התקשר לאיציק שיאסוף אותו עם האלפא. אני אומר לאורן שאנחנו כנראה הדבילים היחידים שצעדו כאן, רק בכדי לגלות שניות ספורות לאחר מכן עקבות אדם ממש באותו תוואי דרך לתחנה.
הבשורה הטובה הגיעה ממוטי. הוא כבר התקין מוט ברזל עם אזיקונים, כך שיכולנו להיכנס לאוטו ולהמשיך בנסיעה. אורן ביקש לנהוג קצת. מוטי הזהיר אותו שלא משנה מה קורה — שלא יכניס להילוך אחורי!! בסניף ארומה שבצומת עין יהב עצרנו לשתות שוקו של בוקר. מגיע לנו, במיוחד אחרי לילה שכזה. אני אומר לאורן שיחנה כבר עם הפנים החוצה, שכן אסור להכניס להילוך אחורי. הוא מהנהן בחיוב ולוקח קו רחב מדי ואז בנונשלנטיות מכניס להילוך אחורי...
[email protected] 
