אני בטוח שלא מעט מנהלים בקבוצות הרכב הגדולות בעולם מסתכלים לכיוון קבוצת יונדאי הקוריאנית, ופולטים קללה עסיסית בשפה כזו או אחרת. אחרי הכל, בעוד הם משיקים תכניות חשמליות ומחושמלות דרך מכוניות תצוגה, ומצהירים שתוך שנתיים־שלוש הם כבר אוטוטו שם — הקונצרן הקוריאני שולח לזירה הסביבתית בזריזות דגם אחר דגם, לא עושה מכך רעש גדול ואפילו לא מאגד אותם בתת־מותג.
לפני שנתיים כבר
נהגתי ביונדאי איוניק חשמלית, שהגיעה קצת אחרי אחותה ההיברידית וקצת לפני הגרסה הנטענת. היום גם קיה כבר מציעה את שלוש הגרסאות — היברידי, נטען וחשמלי — לנירו ומוכרת באירופה גם
סול חשמלית. יונדאי מצידה שילבה בין
יונדאי קונה החדש והמאוד אופנתי לחשמל.
ולמרות כל השפע הזה, בקונצרן אפילו לא טוענים שזו לדעתם הטכנולוגיה החשובה ביותר, אבל עד שתאי דלק יהיו הטכנולוגיה המובילה, הם פשוט מייצרים. קצב הזרימה הקוריאני כה מהיר, עד שלהפתעתי גיליתי שהקונה החשמלי כבר נמכר בצרפת ושניתן להתרשם מנהיגה בו שם. כמובן שניצלתי את ההזדמנות.
מבררים
בניגוד לדגמים מחושמלים ייעודיים, הקונה החשמלי חולק בסיס עם גרסת הבנזין הרגילה והמוכרת, אך תוכנן מראש גם עבור גרסה חשמלית. לכן, ובניגוד לדגמים רבים שנעים על מנוע בעירה ומציעים אלטרנטיבה חשמלית, כאן מערך הסוללות אינו פוגע; אלה מפוזרות על רצפת תא הנוסעים, היכן שנכון שיהיו כדי לשמור על חלוקת משקל נכונה ולא לפגוע במרכז הכובד, וההשפעה על נפח תא המטען כמעט ולא מורגשת; לפי יונדאי, מדובר בירידה של 29 ליטר, ל־322 ליטר.
הדבר הראשון שמרשים בקונה הם הנתונים היבשים. הרכב, שמתייצב לשירותי ביום שמש בפרברי פריז, הוא בגרסה היקרה יותר, עם אנרגיה של 64 קילוואט־שעה (39.2 קווט"ש בזולה) — וביונדאי מבטיחים טווח מרשים של 482 ק"מ לפי תקן WLTP (בגרסה הבסיסית — 312 ק"מ). לפי הקוריאנים, בטעינה מהירה הנמשכת 54 דקות, ניתן לטעון את הסוללת ל־80% מהאנרגיה שלהן.
המנוע החשמלי מייצר 204 כ"ס מרשימים ו־40.3 קג"מ (136 כ"ס ואותו מומנט בזולה), ונתון ההאצה מעולה, 7.5 שניות ל־100 קמ"ש; המהירות המרבית, 167 קמ"ש, אינה מרשימה — ככה זה כשיש הילוך אחד — ועדיין סבירה לרכב חשמלי. המשקל העצמי, 1685 ק"ג, גדול ביותר מ־400 ק"ג ביחס לגרסת הבנזין הבסיסית, רק ב־235 ק"ג מכפול ההנעה המשווק כאן.
נפגשים
כאשר אני פוגש בקונה בחניה קצת קשה להתלהב. השינויים ביחס לקונה הרגיל, שלטעמי נראה מצוין, אינם גדולים ומתמקדים, כרגיל, בחזית עם שבכה אטומה, כמקובל בכלים חשמליים — הן לשיפור מקדם הגרר וגם כי אין צורך באוורור רב. גם תאורת הלד ליום שונה, ופגוש חדש הוסיף 1.5 ס"מ לאורך (ל־418 ס"מ). אבל איכשהו, כמו בהרבה דגמים חשמליים, השבכה האטומה הזו פוגעת במראה המקורי של רכב, הופכת את ההופעה למעט צמחונית וקצת לוקה בעתידנות של שנות השבעים. כמובן, לקונה גם חישוקים יותר אווירודינמיים.
סביבת הנהג ללא שינוי כמעט, אבל המחוונים כמובן "חשמליים", וכמו באיוניק משנים גוונים ותצוגה בהתאם למצבים. יש גם תצוגה עילית שאינה נוחה לתפעול. כמו בקונה הרגיל, חלק ממשטחי הפלסטיק קשיחים ולא מספיק איכותיים לתחושה. תנוחת הנהיגה נוחה למדי, המרחב מאחור טוב — ובכלל, בתא הנוסעים לא מורגשת הקרבה כלשהי עבור המעבר לחשמל.
כמו באיוניק החשמלית, גם כאן בקונסולה שבין המושבים, החליפו את בורר ההילוכים הרגיל בלחצני הפעלה. הלחצנים הכסופים מסודרים בצורת צלב; P ו־N באמצע D משמאל ו־R מימין — נראה יותר מודרני וקל למדי לתפעול. לחיצה על D ואנחנו מוכנים ליציאה.
יוצאים
כשהרגל דוחקת במצערת, התגובה בשבריר השנייה הראשון אינה מיידית — אבל מעט אחרי כן מתגלה רכב מאוד מאוד מהיר שמאיץ היטב, ולפחות באזורי הפרברים יוצר תחושה שהוא מאוד זריז; כן, הקצב של הקונה הזה מאוד מפתיע.
הקונה מאפשר שלושה מצבי ניהוג — 'חסכוני', 'רגיל' ו'ספורט'. במצב 'רגיל' נראה שמשקל ההגה קל מדי והוא אינו מספיק מדויק. ההיגוי מקבל משקל נכון יותר במצב 'ספורט' שאחראי גם לתגובה נמרצת יותר ללחיצה על המצערת; למעשה, כאשר חוזרים למצב 'רגיל' התחושה היא שכאילו הרגל הורדה מהמצערת. מה שמביא אותנו לפקדי השליטה שמאחורי ההגה, שברכב רגיל משמשים לתפעול ההילוכים. כאן, וכמו באיוניק, מדובר בשלוש דרגות עצמה לבלימת מנוע שמופעלים מידית ההילוכים; כלומר, ניתן להגיע לעיתים למצב של נהיגה עם המצערת בלבד ללא שימוש בבלם. התחושה שהבלמים מעניקים, כרגיל ברכב כזה, קצת מלאכותית.
בתנועה רגילה הרכב מעודן ושקט, והתחושה היא שהוא נוח מהדגם הרגיל — גם אם פה ושם שיבוש גדול חדר את מערך המתלים באופן קצת בוטה. הרכב מייצר רעש מסוים כדי שהולכי הרגל ישימו לב אליו, וזה יוצר מעין פרדוקס, מכיוון שהרעש מבטל את אחד היתרונות של ההנעה החשמלית שאמורה להביא שקט לרחוב ולנהג. כרגיל, בהיעדר רעש מנוע בכלים כאלה, גם רחש הצמיגים מורגש למדי.
נהיה בקשר
טעימה ראשונית בקונה הנטען מגלה שזהו רכב זריז ונעים שלא מקריב משהו מהשימושיות של הדגם הרגיל. אחד מסימני השאלה, כרגיל ברכב חשמלי, מתייחס למחיר. בצרפת הדגם שבחנתי יקר בכ־30% מאשר
יונדאי קונה 1.6 ליטר כפול־הנעה ומצויד. מה יהיה פער המחיר אצלנו, קשה לדעת; ואנחנו הרי מחכים עדיין לאיוניק החשמלית.
