אני נותן בגז ומנסה לדחוק במדריך שלפני. אלכסנדר סימס (Sims) הוא לא סתם מדריך; בשנה הבאה ינהג בקבוצת פורמולה E של ב.מ.וו, ועד אז יחלטר גם כמדריך מסלול לקבוצות עיתונאים מכל העולם.
לי היה מזל. שאר העיתונאים נסעו בשיירה ארוכה, ואני, בגלל איחור אופנתי, נותרתי יחיד כך שאלכסנדר נשאר רק בשבילי. הוא נוהג ב-M2 קומפטישן ואני בסדרה 3 החדשה, M340i, והיא גרמה לי להתרגז, בגללו. אלכסנדר לוקח מרווח בטחון גדול מזה שאני לוקח, בולם מוקדם מדי לפני הפניות, ואני נצמד אליו, משתדל למלא לו כמה שיותר את המראות, כדי שיבין את הרמז ויעלה קצב. אני תחרותי, הוא מדריך.
מיישרת קו, ויותר
בפארו, עיירת חוף פורטוגלית, הושק הדור השביעי של סדרה 3, המשפחתית הגדולה של מותג היוקרה הבווארי. קרוב לארבעים וחמש שנים חלפו מאז הגיחה סדרה 3 הראשונה לאוויר העולם (ב-1975), ובתקופה זו הייתה לאחד הדגמים החשובים ביותר של היצרן. כיום, אחראית סדרה 3 ל-20% מכלל המכירות של ב.מ.וו, וגרסת הקצה שלה, M3, הייתה מזמן לאייקון מוטורי, אמת מידה לכל הקטגוריה וגם מושא חלומות נגיש לחובבי ההגה; נגיש יחסית למכוניות-על, כמובן.
לאחר מצגת והסברים, אני ניגש למכונית שקיבלתי. הרכב נפתח לקראתי עם זיהוי המפתח החכם, אבל יש כבר חכם ממנו; הסמארטפון הגיע גם לכאן ועקף אותו בסיבוב. כן, את סדרה 3 החדשה אפשר לפתוח עם טלפון חכם; פעם התגאו בכך שאין צורך לשלוף את המפתח מהכיס, היום כבר לא צריך אותו.
העיצוב נקי יחסית, וניכר שב.מ.וו הקדישה לא מעט מחשבה לכל פרט. איכות החומרים לא פחות ממעולה וכך גם הגימור, אפילו בתא שבתחתית דיפון הדלת. בדגם החדש שני מסכים; האחד הוא צג המולטימדיה שצמח לממדים ראויים ומשתלב באופן הרמוני בחלקה העליון של הקונסולה המרכזית, והשני הוא לוח המחוונים. תקנית, לראשון מסך "8.8 ולשני מסך "5.7; אופציה במסגרת "Live Cockpit Plus" כוללת מסך מגע "10.25 ולוח מחוונים שגודלו "12.3.
מתחת למסך הגדול במרכז, מערכת השליטה בבקרת האקלים ומסך קטן המיועד רק לה הממוקם בין שני פתחי המיזוג. תפעול המערכת נעשה באמצעות לחצנים פיזיים, ויש לציין לחיוב את העובדה שלא הכל מופעל דרך הצג.
מד המהירות ומד סיבובי המנוע אינם מוצגים בתצורה הקלאסית, דהיינו מחוונים עגולים. במקום זאת, התצוגה מבוססת על שני חלקים של מתומן מאוד מוארך המופרדים זה מזה; בשטח הגדול שביניהם ניתן להציג מפת ניווט גדולה וברורה.
לסדרה 3 החדשה מערכת הפעלה קולית, כמו זו שפגשנו במרצדס A קלאס העכשווית. באמצעות 'שיחה' עם הממשק ניתן לתפעל מערכות כמו מיזוג אוויר, תחנות רדיו, תאורה או יעדים לניווט – אפשר לבקש מהמערכת למצוא מסעדה, מרכז קניות או את סוכנות אודי הקרובה. המערכת גם נענית לבקשה להקראת הודעות, כמו התרעה על לחץ אוויר נמוך למשל; במידה ויש הודעות הן יוקראו, אם אין – המערכת תכריז שאין הודעות. בכל מקרה, על מנת לעורר את המערכת יש לומר בקול 'היי ב.מ.וו' (אין צורך במבטא בריטי כאילו אתם לקראת פגישה עם המלכה; דיבור טבעי מספיק), ואפשר לשנות את נמען הפנייה – בלי הרבה מאמץ, המערכת תתרגל לענות לכם גם כשתגידו לה 'היי שושנה'.
אבל האמת היא שכל אלו (וגם הטעינה האלחוטית לסמאטרפון ולאינטרנט האלחוטי) מתגמדים ביחס לקרם דה לה קרם של ההמצאות – חנייה אוטומטית, כולל נסיעה אוטונומית של עד חמישים מטרים לאחור! כלומר, לא רק שהמערכת יודעת לזהות חנייה פנויה ולהחנות לבדה את הרכב, אלא שהיא גם 'יודעת' לחזור כאשר מקום חנייה התפנה.
בעיקר דיזל
תנוחת הנהיגה, לאחר הכוונון ובזכות טווח התנועה של גלגל ההגה, מעולה. שדה הראייה בעייתי לעיתים, "תודות" לקורות A עבות. פרק יד ימין מונח אחר כבוד על משענת היד שבין המושבים – צריך לומר שמדובר במשענת נהדרת, גדולה ובעלת דיפון נעים, עם תא אחסון גדול מתחתיה. כפתור ההתנעה ממוקם במקום נגיש מזה שבדגם הקודם, כך גם מיקומו של מתג מערכת הדימום/התנעה, והכפתור השולט בגג השמש (שהוגדל ב-10 ס"מ).
זו גרסת הדיזל 320d; כוח יש: 190 כ"ס ו-40.8 קג"מ ב-1750 סל"ד, אבל המנוע הזה יותר יעיל מאשר מלהיב. יש מספיק כוח בסל"ד נמוך, אבל האוויר נגמר די מהר. בכל אופן, ניתן לפתח קצב ממש טוב, והמכונית מאיצה בקלילות בכל מצב של נהיגה רגילה. בידוד הרעשים מוצלח, בעיקר מבפנים; מבחוץ פחות. תוך כדי נהיגה אני מגלה את אחת מתצוגות העילית הטובות שפגשתי – רחבה וברורה, וזו כוללת מהירות, ניווט וזיהוי תמרורים.
ההמשך מביא אותנו לכבישים המפותלים שבהרים – צרים עם פיתולים הדוקים יחסית. בורר מצבי הנהיגה עובר אחר כבוד למצב 'ספורט', ותיבת ההילוכים, המנוע וההיגוי נכנסים למוד קרב; אין מתלים אדפטיביים. המכונית נענית להפניות ההגה כמעט בחיוך, וההיגוי מהיר וחד יחסית, יותר ממה שציפיתי. משקל המכונית מורגש, למרות שהוא נמוך בכ-50 קילוגרמים ביחס לדור הקודם. גם הגודל מורגש; זו מכונית עם מידות של סדרה 5 מלפני שני עשורים. במגבלות, הרחוקות יש לומר, נמצא תת היגוי קל, עדין, ונשלט.
טפטוף החל והרגשתי צורך להוריד קצב; בכביש שכזה אין הרבה מקום לטעויות, ובחלקו אין אפילו מעקה בטיחות לתהום. הזדקנתי, פעם זה לא היה שיקול בכלל. אני עוצר בצד, מתקרר מעט עם מזג האוויר ועובר למושב האחורי. טרום ההשקה לקחתי סדרה 3 לריענון הזיכרון, ואיתה לקחתי את המשפחה לסיבוב – והם חייכו פחות משחשבתי; מבנה מסעד המושב, בחלקים הקרובים לדלתות, פונה בזווית כלפי פנים ופוגם מאוד בתנוחת הישיבה של שני הנוסעים בצדדים, כאשר באמצע יושב נוסע שלישי. אז גם כאן, בדור החדש, המצב דומה, אבל אם מסתפקים בשני נוסעים, יגלה הצמד מאחור שיש לו מרחב יותר מראוי, מרווחי הרגליים והראש שם מצוינים, ביניהם משענת יד נוחה ולשניהם בקרת מיזוג משלהם.
בעיקר בנזין
לאחר ארוחת הצהריים מגיעה תורו של מנוע הבנזין. לגרסה זו, 330i, מנוע 2.0 ליטר מוגדש המייצר 258 כ"ס ו-40.8 קג"מ, והיא מצוידת כאן בחבילה 'M' – פגושים שונים, פריטי עיצוב ובעיקר: מתלים נוקשים יותר ומרכז כובד נמוך יותר, חישוקי "19 וצמיגים בחתך צמיגים נמוך ורחב (255 מאחור, 225 לפנים).
בשני דברים הרגשתי מהר מאוד. הראשון הוא שהנוחות נפגמה, והיא על גבול 'לא כדאי להשקיע בחבילה הזאת', והשני שיש פחות מומנט בטורים הנמוכים, וזה יוצר תחושה שהמכונית כבדה יותר. עם זאת, ככל שדחקתי את המכונה הזאת, הבנתי עד כמה המנוע הזה עושה למכונית טוב, לנו, לכולם. הריצה הזאת בסל"ד, זה בדיוק מה שהיה חסר לפני. הבנתי גם עד כמה השלדה גדולה על המנוע הזה, וגם חוויתי באיזה נועם מצאתי את עצמי משייט במהירות כפולה מזו המותרת בכביש בין-עירוני.
הרוגע גורם לי למעט שעמום, הזדמנות טובה לבדיקה של מערכת ההפעלה הקולית. באחת הפעמים ביקשתי שתפעיל עיסוי, בעיקר כי לא בדקתי אם ישנה אפשרות כזאת ברמת הגימור שקיבלתי; עצלן. המערכת הקולית מלמלה משהו, והפעילה את הניווט, בדיוק כאשר הייתי צריך לרדת מכביש מהיר. למוד ניסיון מהמרצדס הקטנה, פשוט צעקתי CANCEL והיא החזירה את מסך הניווט הנכון; ייתכן והסתבכה, ייתכן וניסתה למצוא מכון מסג'.
בחזרה למסלול
בעיירת החוף המנומנמת הזו, שוכן גם מסלול מירוצים – פורטימאו, מה שמחזיר אותנו לתחילת הכתבה. המכונה בה נהגתי שם, ביום השני להשקה, הייתה ב.מ.וו M340i xDrive. כבר ציינתי שיש לה 374 כ"ס, הנעה כפולה וכעת אוסיף כי המתלים אדפטיביים, מפשק הסרן הקדמי צמח ב-43 מ"מ, זה האחורי ב-21 מ"מ וחלוקת המשקל היא 50:50. המסלול מדהים, רחב מאוד, הפניות זורמות, יש עליות ויש ירידות, ורק חסר קהל, וקצת מכוניות מירוץ; מסלול זה משמש למבחנים בפורמולה 1.
את בקרת האחיזה התבקשתי שלא לנתק, וזו הייתה בקשה מפורטת, מודגשת, ולמרות שזה המקום המושלם לבטל אותה, לא ביטלתי. אלכסנדר סימס קובע את הקצב, ואני מנסה לדחוק בו להגביר. הוא עושה זאת, רק בהדרגתיות ולא מספיק.
אני מתרשם שסדרה 3 הזאת מאוזנת באופן נהדר; אין כמעט זווית גלגול, הבלימה מעולה, גם בעוצמה וגם בתחושה, התאוצה מרשימה – אם-כי על מסלול כזה הייתי שמח לעוד איזה 200 סוסים – האחיזה גבוהה מאוד, היכולת הדינמית מרשימה מאוד, והתחושה היא שהמכונית בטוחה מאשר קודמותיה. וכן, ניתן פחות לשחק איתה – כי ככה עשו אותה, וגם כי הממדים גדלו.
קפיצת מדרגה
סדרה 3 הזאת מבצעת נהדר. הבלימה מעולה, התאוצה מרשימה והאחיזה - פשוט ואוו. אבל ההתנהגות פחות מופרעת. למה אבל, שהרי "פחות מופרעת" אמור להיות משהו חיובי? אבל סדרה 3 זו מכונית לנהג, אם פעם הייתה מעט שובבה, הדור החדש שלה מבוית יותר. מנגד, זה לא מפתיע, שכן בכל דור חדש של סדרה 3, ב.מ.וו עושים אותה רגועה יותר.
הדור החדש איכותי מקודמו, אולי האיכותי בקטגוריה, והוא גם דיגיטלי מבעבר, וגם זה צפוי. בשלב זה הוא גם היחיד בסגמנט שלו שמציע תפעול קולי לחיים קלים יותר – רק אל תבקשו עיסוי כאשר אתם נעזרים בניווט.
