קדם תחילת עונה
אלא שאין פותחים עונה לפני שלומדים מה אירע לקראתה. ובכן, נהגים עזבו, אחרים חזרו ויש שנשארו במקומם. נתחיל במי שהתחיל את הבלגן, הלא הוא האלוף המכהן סבסטיאן אוג'ייה. לאחר שהסתבר לאלוף הראלי שש פעמים רצופות – ארבע פעמים עם פולקסווגן, פעמיים אחרונות עם פורד – כי לא יזכה לאותם תנאים שזכה להם בשנתיים האחרונות מ-M-Sport, החליט לעזוב את הקבוצה לאחר שנתיים של הצלחות ולחזור לקבוצה בה התחיל את דרכו ב-2008, סיטרואן.
לאחר שעזב, נותר חלל ענק שמנהל M-Sport, מלקולם ווילסון, ידע שלא יוכל למלא. לכן נשארה הקבוצה עם מה שיש, ואלפין אוונס יוביל אותה ב-2019, הזדמנות להוכיח שהוא קרוץ מחומר של אלופים. אל הוולשי החביב יצטרף הפיני טימו סונינן, במה שתהיה העונה המלאה הראשונה שלו. לאחר שהפגין בעונה שעברה יכולת גבוהה, העונה יצטרך לשפר את יכולתו וגם להפגין עקביות. לשניהם, בשלב זה רק בשני המירוצים הראשונים, יחבור פוטנס טידמנד, שם פחות מוכר בקטגורייה הבכירה. טידמנד התחרה עד כה ב-WRC2, קטגוריה פחות בכירה, שם עשה חיל עם פאביה R5. וכך, לאחר שנתיים של ניצחונות ואליפויות, תחזור העונה M-Sport למצב בו הייתה לפני שאוג'ייה הגיע אליה ב-2017.
לאחר שאוג'ייה הגיע לסיטרואן החליטה הקבוצה (עם אולטימטום של אוג'ייה או בלעדיו), לא לתת לסבסטיאן לואב – אלוף העולם תשע פעמים ברציפות (2004-2012) – את מושב הנהג השלישי בקבוצה. אלא שמהלך זה הביא את אבו דאבי, המממנת הראשית של הקבוצה, להפסיק את הזרמת הכספים לקבוצה הצרפתית. ובלי מימון כזה, סיטרואן יכולה להריץ ברצינות רק שתי מכוניות. סיטרואן הימרה על הנהג הכי צעיר ומבטיח שהייתה יכולה למצוא, וכך צוות אספקה לאפי הפיני, לאחר שתי עונות עם טויוטה, בקבוצה הצרפתית.
טויוטה נאלצה למצוא נהג מהיר ומנוסה במקום לאפי, והבחירה נפלה על כריס מיק, שהביא נווט חדש, סבסטיאן מרשל (הנווט לשעבר של פאדון); בסוף 2015 הציעה לו טויוטה להצטרף אליה, גם לטובת פיתוח היאריס ומיק סירב אז. עם שלושה נהגים מנוסים, אוט טאנאק, מאטי טאוולה ומיק, נראה כי טויוטה, כזכור אלופת היצרנים, תהיה הקבוצה לנצח ב-2019.
וכאשר לסיטרואן שני נהגים, ב-M-Sport נהגים חסרי ניסיון (יחסית), נותרה קבוצה אחת שיכולה לקחת מטויוטה את הכתר, יונדאי. לואב יתחרה עם i20 Coupe WRC שישה מירוצים, כפול מאשר ב-2018, קרוב למחצית המירוצים בעונה. בעונה זו ינהגו עבור יונדאי גם ת'יירי נוייביל, שאולי השנה יזכה סוף סוף בגביע המיוחל, אנדראס מיקלסן, שלאחר 2018 אומללה למדי יצטרך להראות את שוויו האמיתי, ודני סורדו שיחלוק מושב עם לואב, בשמונה המירוצים האחרים.
מספר נהגים לא יתחרו בעונה זו; מאדס אוסטברג וקרייג ברין מסיטרואן, היידן פאדון מיונדאי, הסוחב פציעה, מתכנן חזרה ב-2020.
אנשים, תקנון ושינויים
שינויים היו גם בין מנהלי הקבוצות, וכאשר מדובר במסגרות כאלה – קטנות, מלחיצות, תובעניות, אינטנסיביות, אינטימיות; מחייבות הבנה בכלים, במסלולים, באנשים; כאלה עם שליטה עצמית וניהול קר רוח תחת משברים, כישורים פיננסיים, יחסי עבודה מעולים עם היצרנים והמדיה (שכחתי משהו?) – ברור שהמנהל הוא דמות שאין ערוך לחשיבותה.
מלקולם ווילסון, מנכ"ל M-Sport ומייסדה (1979; נהג ראלי שעל שמו ה-M), החליט להעביר את תפקידו לריצ'רד מילנר, עד כה יד ימינו, ולהתרכז בתחום העסקי. ביונדאי החליטו שלאחר חמש עונות הגיע הזמן להחליף מנהל, ואנדראה אדאמו האיטלקי החליף את מישל ננדן (לשעבר מנהל פיג'ו ספורט).
בנוסף, נעשו שינויים לקראת העונה גם בתקנות ובלוח המירוצים. ראשית, השנה התווספה קטגוריית WRC2 Pro - קטגוריה ברמה נמוכה יותר אך עם אליפות של יצרנים ונהגים כמו ב-WRC, ובניגוד ל-WRC2 שנשארה פתוחה למתחרים פרטיים. ימי המבחן צומצמו, מ-55 ל-42 בשנה, זאת על מנת לצמצם את עלויות האחזקה הגבוהות של האליפות. מעבר לכך, בעקבות המעבר למספרי נהג קבועים בפורמולה 1, החליטה FIA גם על מספרי נהג קבועים בראלי המוצמדים למכונית. שינוי משמעותי נעשה עם הוספת ראלי צ'ילי, מירוץ חדש לחלוטין (מזה עשור), ליצירת סך כולל של 14 מירוצים.
וכחימום, סרטון הכנה של לואב, הפעם ולראשונה במדי יונדאי
אליפות הראלי העולמית, עונת 2019 – מירוצים ותאריכים
24-27.1 ראלי מונטה-קרלו (אספלט מכוסה בקרח ושלג)
14-17.2 ראלי שבדיה (שלג)
8-10.3 ראלי מקסיקו (עפר)
29-31.3 ראלי קורסיקה/צרפת (אספלט)
26-28.4 ראלי ארגנטינה (עפר)
10-12.5 ראלי צ'ילה (עפר)
31.5-2.6 ראלי פורטוגל (עפר)
14-16.6ראלי איטליה/סרדיניה (עפר)
1-4.8 ראלי פינלנד (עפר)
23-25.8ראלי גרמניה (אספלט)
13-15.9 ראלי טורקיה (עפר)
4-6.10 ראלי בריטניה-ווילס (עפר-בוץ)
25-27.10 ראלי קטלוניה/ספרד (עפר ואספלט)
15-17.11 ראלי אוסטרליה (עפר)