קשה לדעת איזה אוויר נשמו בבית הסקוטי בו גדל איאן קלום, האחראי לעיצוב ב
יגואר, אך השפעת משפחתו על עולם הרכב עצומה. אחיו הצעיר, מורי, עקב אחריו ואחרי שהיה המעצב הראשי במאזדה מונה לסגן נשיא האחראי לעיצוב בפורד העולמית.
דרך רבת שנים
איאן קאלום, כיום בן 64, החל את הקריירה בפורד עוד ב־1979, ושם היה שותף לדגמים כמו RS2000 או אסקורט קוזוורת'. ב־1990 עבר לקבוצת TWR שנתנה בין היתר שירותי עיצוב ותכנון ליצרנים שונים, ודרכה היה אחראי לעיצוב של מספר דגמים מיתולוגיים, בראשם DB7 שהגדירה מחדש את העיצוב של אסטון מרטין ווונאקיש המקורית. ב־1999, אחרי מותו המפתיע של ג'ף לוסון, הגיעה הקריאה מיגואר, אז בבעלות פורד. נדמה שקלום חיכה לשיחה זו מ־1968, אז היה בן 14 כאשר שלח איורים לביל היינס, המעצב של יגואר.
המשימה שלקח קאלום על עצמו הייתה להיפרד מהעיצוב הנוסטלגי שאפיין את יגואר באותן שנים וליצור דגמים מודרניים בהופעתם.
"מאז שהגעתי ביצענו שינוי מעיצוב מסורתי לחדש" הוא פותח, "ואני רוצה לקדם זאת מהר לרמה הבאה. העיקרון שלנו לא ישתנה: העיצוב צריך להיות מרגש ודרמטי, וצריך לפעמים לשבור חוקים כדי ליישם זאת.
"הבאתי את החברה למקום שרציתי. יש לנו צוות מעצבים צעיר עם יכולת לקחת את המותג קדימה, גם אם לא נראה בעתיד קפיצות כה גדולות בעיצוב כמו שעשינו לעומת 1999. אנחנו עובדים על דגמי העתיד, אבל כעת צריך לבטא דרך העיצוב את הצד הטכנולוגי".
מה הופך בימינו מכונית ליגואר בעיצובה?
"הרעיון הוא לקחת תפיסה רגילה בעיקרה וליצור ממנה משהו מלהיב ומגרה למראה, משהו שיש בו תחושת ביצועים, כזה שיגרום לכך שאנשים יסתכלו על המכונית ויחשבו 'איזה כיף לנהג'. אפילו ב
יגואר XE, שהוא רכב רגיל, הפרופיל גורם לאנשים להתלהב ולחשוב שהוא נוסע טוב ומהר"
אתה מדבר לא פעם על תחושה שמחקים אתכם. כיצד זה מוצא ביטוי?
"העיצוב שלנו כרגע נכון למותג, ואני לא מרגיש שמחקים אותנו בפרטים. כשאני מדבר על 'חיקוי', אני מתייחס לרצון ליצור מכונית סדאן ספורטיבית; הדבר הזה היה תמיד חלק ממה שמגדיר יגואר, וכעת כל המתחרים עושים מכוניות קופה עם ארבע דלתות; הם מעתיקים את הפילוסופיה. אם תחשוב על מכוניות כמו CLS או 4 גראן־קופה — התפיסה שם היא ממש יגואר".
לאורך השנים דחיתם כניסה לתחום הפנאי. האם לא איחרתם בכניסה לזירה?
"היו לנו דברים חשובים יותר לעשות. היה צריך לייצב מבחר וליצור בסיס טוב למכוניות, לא הייתה לנו מכונית ספורט וביגואר זה חשוב יותר. זה סיפור של קדימויות וכאשר היה לנו מבחר מלא של מכוניות סדאן היה נכון להתפתח לכיוון הזה".
השאלה היא מה חשוב יותר: ש"נהיה" F-פייס או F-טייפ? עבורי זה תמיד F-טייפ.
מבחינתנו היה חשוב לארגן את הכיוון של המותג ולהביא את יגואר למאה ה־21 באופן נכון ועם בסיס טוב. ברור שנמשיך לעשות קרוסאוברים כי השוק הולך לשם. אבל הממוצע בעולם הוא של 50% לסדאן והיא תמיד תראה מהירה יותר".
האם תהיה יורשת ל־XJ?
"כן, ניצור מחליפה. תהיה לנו מכונית דגל. אני לא יכול לומר יותר אבל נראה לפחות עוד דור אחד של
יגואר XJ שתהיה יפה, מהירה ובגודל הנכון".
ומה עם מכונית אקזוטית שתמיד חלמת לעשות?
"אני מאוד מאוכזב מכך שלא עשינו את C-X75 (בתמונה הראשית, מכונית תצוגה אקזוטית היברידית שנחשפה בפריז 2010 והייתה אמורה להגיע לייצור בשיתוף קבוצת המירוצים וויליאמס; א.ש), היא כמעט בת עשר ועדיין נראית נהדר. אני חושב שאנחנו צריכים מכונית כזו. אבל אין כעת תכנית לכך".
המתחרים הולכים גם לכיוון קטן יותר. האם מכונית כמו "מיני" יכולה להתאים ליגואר?
"תמיד אהבתי מכוניות קטנות. אבל הצד העסקי של מכונית כזו אינו מבריק עבור מותג כמו שלנו. בגלל המחיר הצד הכלכלי של מכוניות קטנות רגיש לכמויות שמיוצרות על אותו בסיס ואנחנו לא במצב של אודי או ב.מ.וו מבחינה זו.
"אתה רואה יותר שיתופים בין מותגים בפיתוח מכונית כזו כי קטן עדיין נתפס כלא יקר. צריך לבנות 300,000 יחידות על פלטפורמה כזו, וזה בערך סך כל המכירות שלנו".
לתפיסתך, מכונית חשמלית צריכה להיות שונה בעיצובה?
"מכונית חשמלית אינה צריכה להיות שונה במכוון, רק אם התפיסה והחבילה מכתיבה זאת. זה צריך להיות טבעי.
יגואר I־פייס נראה שונה משאר המבחר שלנו, כי החבילה שלה שונה ומיקום המנועים שונה".
כשהגעת ליגואר ברחת מהמראה הנוסטלגי. האם היית רוצה לחזור ולשלב נוסטלגיה במכוניות?
"אנחנו בונים היום מחדש מכוניות ישנות ללקוחות, אבל הדבר לא ישפיע על עיצוב דגמים חדשים. תמיד תראה השפעות מהעבר, כמו שני הקווים על מכסה המנוע או שני הפנסים וקו מותן או שניים שבאים ונעלמים. כל אלה נמצאים ב־XJ המקורית שתמיד מספקת השראה עבורי. היא יפה, ארוכה, נמוכה וזורמת ואלו הדברים שאני רוצה בכל יגואר. מכוניות שיראו נהדר ויהיו מושכות כל חייהן".
