מה שמזכיר את הקטע של מנועי דיזל בהזרקה ישירה, או מסחריות קטנות, או דגמי פנאי קטנים וקומפקטיים (יש עוד, נעצור כאן); כאשר מגיע הזמן, ואלה הדברים הנכונים לעשות, כולם מיישרים קו.
כך גם במערכות הבטיחות המתקדמות והטמעתן במסחריות גדולות. חלקן טכנולוגי, אחרות קשורות לתכנון המרכב, הנוספת קשורה לצו האופנה ולחובות השיווק, העניין הזה של מערכות בטיחות מתקדמות חשוב הרבה יותר.
כי אם יש נהגים שעבורם מערכות כאלה חיוניות, אלה הם הנהגים המקצועיים, שגם נמצאים כל יום כל היום בכבישים, גם עובדים מעבר לנהיגה עצמה, וגם עוסקים בענייניים רבים תוך כדי נהיגה - שיחה עם המעסיק, לקוחות, ספקים, תיאום זמנים, עדכונים ועוד ועוד.
איווקו מחדשת
ראשית, יש לציין כי ל
איווקו, בניגוד ליצרניות אחרות בביזנס הזה, טווח משקל הנע מ-3 טון ועד 7.2 טון (ולא 5 טון), וההנעה אחורית או כפולה; אין קדמית.
בניגוד לדגמים החדשים הנ“ל (וגם מאן TGE, תאום לקרפטר), איווקו הציגה דור חדש במחצית 2016, כך שכל מה שהיא נזקקה לו עכשיו בהקשר הנ“ל - וגם על הדרך, שיפור עמדה ביחס ליורו 6d וגם מתיחת פנים לריענון - הוא רק חידוש הדגם, והחידוש מקיף.
כראוי למתיחת פנים, הפגושים, הפנסים והסבכה חדשים. וכן, יש גם חישוקים קלים חדשים. גם בפנים עבר הדיילי ריענון, עם מושבים חדשים, ריפוד עדכני ועוד כיו“ב.
בכל הקשור למבנה החיצוני - גרסאות הוואן הוארכו במספר ס“מ; הפגוש הוא בשלושה חלקים, לצמצום הוצאות האחזקה; הרכב צויד בתאורת לד ליום (תקנית) ומלאה (אופציה); בכולן צמיגים ירוקים חדשים.
בפנים, ההגה החדש נע סוף סוף בשני הצירים; הוא קטן מקודמו ובסיסו קטום, לתוספת מרווח לרגליים ויש לו פונקציות רבות; בלם חנייה חשמלי מחליף את הידית הרגילה - מפנה מקום (לתא אחסון), ולפי איווקו חוסך חמש שעות בחודש(!) בעבודה של איש שליחויות - עניין הזוכה לתשומת לב רבה מאוד (וראו השקה לדגמי פורד, בקטע המתייחס לטרנזיט); מערכת המולטימדיה שודרגה, וכוללת מסך “7, תאימות לאפל ולאנדרואיד ופיקוד קולי; לוח המחוונים מוקרן והוא עתיר תצוגות.
בתחום הטכני, נוספה מערכת דימום/התנעה; מערכת ההגה עצמה היא בתגבור חשמלי, עניין חשוב בהקשר מערכות הבטיחות; המנועים שודרגו עם מגדש טורבו גיאומטריה משתנה משופר (עם פיקוד חשמלי ללהבים החיצוניים; ברוב הגרסאות) ואלטרנטור משופר. למנוע ה-3.0 ליטר נוספה גרסת 210 כ“ס, ולפי איווקו, סך השינויים יוביל לחיסכון מצטבר של 10% בצריכת הדלק.
מערכות הבטיחות כוללות בלימת חירום אוטונומית בעיר (עד 50 קמ“ש), בלימת חירום למניעת התנגשות במהירות חנייה, בקרת שיוט אדפטיבית עם יכולת נסיעה אוטונומית חלקית בפקקים כבדים (מהירויות זחילה), תיקון סטייה מנתיב ומרכוז, ובנוסף בקרת יציבות המגיבה להשפעת רוחות צד.
עניין נוסף, שיש לו ערך רב באירופה, הוא מערך התמיכה של איווקו ובו עשרות רבות של דוברי כל השפות ביבשת. מערך זה מתקשר בין השאר בין הנהג, הרכב והמפעיל, כולל גם תוכנת ניווט ייעודית לחלוקה מיטבית של סחורה, והוא עושה זאת כמובן גם דרך המולטימדיה (בנוסף לסללורי, יישומים וכיו“ב). לאחר הצגת הדגם קפצנו לביקור, וזה מרשים מאוד.
הדרך הקצרה להתרשמות
המסלול היה קצר ולא ממש מאתגר. 70 ק“מ הלוך וחזור, וכאשר יש שותף נוסף לנסיעה, המשמעות היא תל אביב-חדרה.
כן, אז גם כאן מכהן אותו מושב Isri בו פגשנו בקרפטר ובספרינטר, וגם כאן הוא טוב באותה מידה. המצטרף מטעם איווקו היה מדריך קשיש מדנמרק (בן 77) שעוד בתחילת הסבנטיז הוביל מטענים בלוב של קדאפי; “אז“ הוא מציין, “הוא היה נורמלי יותר ודי אהבו אותו“.
אז כן, עם 210 כ“ס אין לוואן עמוס במקצת (חצי טון) כל בעיה לנוע במהירות גבוהה, ואז לטפס לממש גבוהה (150-160 קמ“ש). התיבה האוטומטית (ZF, שמונה הילוכים) ממש טובה, בכל מה שקשור לתגובות, פעולה חלק וכיו“ב - והיא לא ממש מוצלחת בתפעולה. כלומר, כאשר עוברים למצב ידני - אין בעיה; הבעיה נוצרת כאשר חוזרים משם לאוטומטי - ואז צריך לעבור דרך מצב סרק. זה עבד לא מדהים עם השקת הדגם, זה לא מוצלח גם עכשיו.
בתא הנהג התפתח דיון, והמלווה שלנו טען שזה בסדר. דיווחנו לו על תיבות ששם זה לא עובד כך (כולן למעשה), והוא אמר שזו פעם ראשונה שהוא שומע על כך. ציינתי בפניו שתמיד יש פעם ראשונה - והוא הפליג למחוזות אחרים (גיל 18 וכזה).
הכביש הישר הסתיים עם הכניסה לעיירה ממנה היינו צריכים לחזור, ומכיוון שהעבודה מחייבת, ולא נסענו לשחק אלא כדי לעשות עבודה רצינית, בדקנו את התנהלות הרכב בעקומה; כבישים מעוקלים ותוואי הררי לא היו בנמצא. ב-130 קמ“ש זה היה ממש בסדר, וכך גם ההגה החשמלי. וכן, אפשרויות הכוונון החדשות של גלגל ההגה, המבנה והממדים שלו טובים בהרבה - ואלה אפשרו מבט בלתי מופרע ללוח המחוונים. זה מצידו כאמור עתיר תצוגה, ובמעט שניסיתי, זה עבד בסדר. גם מסך מערכת המולטימדיה נראה מוצלח (למרות שאינו ענק).
הכבישים לא ממש סיפקו מידע רב מדי ביחס לנוחות הנסיעה, אבל בעיירה היו כמה רחובות שתקציב האחזקה לא הגיעה אליהם. ככל שאפשר להתרשם מהמעט הזה,
איווקו דיילי הוא רכב נוח (עם מטען לפחות). כן ניסינו את מערכות הבטיחות, כלומר עד-כדי נהיגה ללא ידיים; זה עבד כנדרש, גם במהירויות גבוהות.
גשם יורד
כאשר חזרנו החל לטפטף, ועד הפגישה עם איב לה קומט (ראו מסגרת), אפשר היה לסכם. מתיחת הפנים שביצעה איווקו בדיילי מוצלחת מאוד מכיוון שבעיקר הוסיפה מערכות בטיחות חשובות ומתקדמות, שדרגה גם במערך הטכני וטיפלה בהרבה עניינים קטנים-אך-חשובים (כיוון ההגה בשני הצירים, בלם חנייה חשמלי); וחבל רק שאיווקו לא ניצלה את ההזדמנות לשנות את תפעול התיבה.
בנהיגה ניתן היה להתרשם, בצמצום רב, ממנוע רב-און, מהתנהלות מנומסת ומנוחות נסיעה טובה, וגם המערכות הנ“ל, ככל שאתגרנו אותן, פרעו את שטר מחויבותן לבטיחות. הדגם המחודש של איווקו יגיע לישראל בתחילת 2020. בשלב זה לא ידוע מה מן האבזור יגיע, מה ממנו יהיה תקני וגם המחירים לא נקבעו.
