משפחתיות גדולות. הסגמנט הזה (קטגוריה D למדקדקים), שגם ככה לא ממש השתרש בארץ בשמו התקני, אלא נקרא "מכוניות מנהלים" מסיבות עתיקות יומין, נמצא במשבר כמה שנים. גם בישראל. בעבר, כאשר המפרט האופייני להן היה מרכיב במכרז של מנהל הרכב הממשלתי לדגמים עבור שכבת הניהול הבכירה בשירות המדינה, היה להם מעמד שיצר את השם. בנוסף, כל מיני הכרות כאלה ואחרו בהוצאות רכב, גרמו לכך שארגונים רבים רכשו משפחתית גדולה למנהליהם שלהם; פשוטי הארגון קיבלו משפחתית. רגילה.
אחר כך מעמדן הועם, והמכירות גלשו, אבל היו אלה רכבי הפנאי שכמעט וחיסלו את הסגמנט הזה – ולא רק בארץ אלא, עם כל הכבוד, בכל העולם (וזה מה שחשוב). אותה ירידה במכירות הובילה יצרניות רבות לחשב מסלול מחדש בכל הקשור למשפחתיות הגדולות שלהן. אחדות (פורד, למשל), החליטו לעזוב באופן כמעט מוחלט את הסגמנט; אחרות (פיג‘ו, לדוגמא), משנות נוסחה כדי לחזק את כוח המשיכה של הדגם שלהם; חלקן ממשיך באותו קו בו פעלו שנים — וסקודה היא אחת מהן. ויש לה יותר ממיליון סיבות טובות לעשות את זה.
סופרב במספרים
בהשקות רבות חושפים יצרנים רבים נתונים סטטיסטיים מעניינים, ובהקשר הנ"ל, הם מספרים את סיפורה של המכונית, ומאפשרים גם לדעת על ההבדלים בין
סקודה סופרב בעולם וזו בישראל.
דור ראשון של סופרב הוצג ב-2002 וממנו נמכרו 136,000 יחידות עד 2007; דור שני הוצג ב-2008 ועד 2015 ירדו 616,000 מכוניות כאלה מפס הייצור. למרות שהדור השני שווק בשנים בהן הפופולריות של רכבי הפנאי עלתה, המכירות של סופרב דווקא זינקו פלאים. הדור השלישי (2015) רשם ב-3.5 שנים יותר מ-500,000 מסירות וצפוי להתעלות בקלות על נתון המסירות של הדור הקודם – מ-22,000 מכוניות לשנה בדור א', ל-90,000 בשנה בדור ב' ועד ל-140,000 סופרבים לשנה בדור הנוכחי. בקיצור, בעוד רוב היצרניות חוות דעיכה בתחום זה, סקודה דווקא רושמת צמיחה מטאורית.
עוד נתונים מעניינים. 82% מהמסירות ברחבי העולם הן לציי רכב; עם זאת, יותר מ-68% מהן הן ברמות הגימור הגבוהות, שבדרך כלל מניבות יותר רווחים עבור היצרניות, וגם מפגינות כי הלקוחות מוכנים לשלם יותר. גרסאות הדיזל הן הפופולריות ביותר, עם כמעט 70% מהמכירות, וגרסת הסטיישן מובילה בפער קטן על הליפטבק עם 54%. איפה קונים הכי הרבה סופרבים? בסין, כמעט 44,000 יחידות נמסרו ב-2018 במדינת הענק הזו, בישראל פחות מ-2400 יחידות, אבל זה הספיק לה כדי להיות מובילת הסגמנט. ויתירה מזו: באופן יחסי, ישראל קונה הרבה יותר: פי שמונה(!) ביחס לאוכלוסייה, פי חמישה ברכישות רכב.
התרעננה לכבודנו
גם דגם מצליח חייב בעדכון של אמצע החיים, ובסקודה החליטו לשנות – וכיוון השינוי ברור מאוד; סקודה (ע"ע סקלה) מתקדמת ליצירת דגמים, ובכן, יותר מושכים ויותר מרשימים בהופעה.
סקודה סופרב הקודמת, לטעמי, נראית טוב – מכובדת ואלגנטית; הצללית של סופרב החדשה נראית בערך אותו דבר (מתיחת פנים וכל זה), אבל היא יותר אלגנטית, עדכנית ומכוונת יותר גבוה.
לשבכה נוכחות מוגברת בזכות שבירת הקווים האנכיים שלה. יחידות התאורה, כאן בלד-מטריקס, צרות יותר, עכשוויות מאוד ומעניקות מעין נופך של יוקרה. גם מערך הפנסים התחתון והפגושים עברו טיפול דומה, ובתי המראות בולטים יותר.
גם מאחור הוחלפו יחידות התאורה, אבל השינוי הבולט ביותר נוגע לסמל, נכון יותר להיעדרו. במקום סמל במרכז וכיתוב סקודה מצטנע למטה משמאל, מופיע הכיתוב ŠKODA באותיות קידוש כרום גדולות מאוד במרכז הרכב מאחור, ושם הדגם מחליף אותו, ובאות גדולה יותר. טריק זה, שהובא מסין שם לא הכירו את המותג, מאפשר לשם המותג להפגין נוכחות רבה, לא מעט גאווה (כן, זה מחלחל גם ללקוחות) והתוצאה ייחודית.
גם בסביבת הנהג השינויים אינם גדולים, וגם בה אלה שנעשו מעניקים לדגם המחודש מופע מכובד עוד יותר; תוספת קלה של עיטורי כרום, תאורת אווירה, וגם אופציות לגימור מהודר עוד יותר, כמו דיפון אלקנטרה בגג. עוד נוספו: תא גדול יותר לטלפון הסלולרי עם טעינה אלחוטית, כניסה ללא מפתח מכל הדלתות (עד כה רק בקדמיות) – ובעיקר: לוח מחוונים דיגיטלי חדש בחלק מהגרסאות. זהו, בערך.
וזה מספיק. תא הנוסעים של סופרב הוא מקום שמאוד נעים לשהות בו; החומרים רכים ונעימים, מלמעלה ועד למטה, ההרכבה הדוקה, וגם אם העיצוב אינו מיוחד, הנהג נהנה ממבנה פונקציונלי ומהנדסת אנוש מצוינת, ויכול לחוש כי סביבת הנהג איכותית ומושקעת.
מעבר לנראה. והיברידי
בתחום הבטיחות סופרב היא ראשונה בסקודה המצוידת בתאורת לד-מטריקס שצוינה קודם, מערכת הניטור לשטח מת מכסה כעת 70 מטרים, הרבה יותר מאשר 20 המטרים עד כה, ובקרת השיוט האדפטיבית יודעת לצפות את התנהגות המכונית מלפנים על-ידי זיהוי תמרורים.
עם מתיחת הפנים רעננה סקודה גם את היצע המנועים – רובם מוכרים, כולם מוגדשים – שעברו עדכונים לטובת שיפור נתוני פליטת המזהמים. היצע הבנזין מתחיל במנוע ה-1.5 ליטר המוכר (150 כ“ס); מנוע ה-2.0 ליטר 190 כ"ס, המשרת גם את אוקטביה, מחליף את ה-1.8 ליטר 180 כ“ס; גרסת ה-220 כ“ס הוסרה מההיצע בשלב זה; בראש ההיצע נמצא עדיין מנוע 2.0 ליטר המפיק 272 כ“ס. התיבה, לפי הגרסה, ידנית 6 הילוכים, ולכל הגרסאות תיבה דו-מצמדית עם 7 הילוכים, כאופציה או תקנית. ההנעה בכולן קדמית, למעט הגרסה הבכירה המצוידת תקנית בהנעה כפולה. בגזרת הדיזל מנועים מעודכנים – 1.6 ליטר 120 כ"ס, ו-2.0 ליטר בהספק של 150 כ"ס או 190 כ"ס. כידוע, סקודה החלה לשווק את הסופרב לשוק המוניות בישראל באוקטובר 2018.
סקודה הכריזה גם על גרסה חדשה לגמרי ושונה מאלה המוכרות – ולפי רוח התקופה: היברידית/נטענת-רשת המכונה "iV", וזו מבוססת על מנוע 1.4 ליטר 156 כ"ס ו-25.5 קג"מ, מנוע חשמלי 116 כ"ס ו-33.6 קג"מ, לתוצר משולב של 218 כ"ס ו-40.8 קג"מ; הטווח החשמלי 55 ק"מ (WLTP), ולסוללה 37 אמפר/שעה ו-13 ק"ו/שעה. גרסה זו לא נכחה בהשקה, וייצורה יחל בחודש ספטמבר.
יש כרמים באוסטריה
מסלול ההשקה לקח אותנו למסע בין-כרמים בדרום אוסטריה; ואני הייתי בטוח שהקולינריה האוסטרית מסתכמת בשניצל, שטרודל וזאכר טורס. מסתבר שהם גם יודעים לייצר יין (לעומת זאת, קפה – לא).
בתוואי זה סופרב עושה עבודה נהדרת. סביבת הנהג, כבר אמרתי, נעימה מאוד לשהייה, ואוסיף שהיא מרווחת מאוד (ולא אתחיל לדבר על המרחב מאחור או תא המטען הסופר-נדיבים). התלונה העיקרית נוגעת לתנוחת הנהיגה – גבוהה מדי לטעמי, גם במצב הנמוך ביותר של המושב, וההגה הסתיר לי כל הזמן חלק מלוח המחוונים.
מעבר לאכלוס הישבן, סופרב עושה עבודה טובה בשינוע שלו, הודות לרמת עידון גבוהה. למעט שברים חדים, המכונית סיננה היטב את פגעי האספלט האוסטרי (כבישים, מסתבר, הם לא יודעים לתחזק). בקיצור, סופרב הוא מקום שמאוד נעים לשהות בו כאשר מכסים מרחקים קטנים כגדולים.
התחלתי לנהוג בגרסה הבכירה דווקא: 272 כ“ס, הנעה כפולה; סיבוב ראשון במהדורת ’ספורטליין‘ הנאה, מונמכת (15 מ“מ) ומוקשחת, סיבוב שני בגרסת K&L המהודרת (המונמכת ב-10 מ“מ ביחס לסופרב רגילה). מערכת ההנעה מעבירה את הכוח ביעילות מרשימה לכביש, מייצרת תאוצה החלטית, אבל היא יותר יעילה ממרגשת. במהירויות נמוכות הרושם המתקבל שהיא פחות חזקה ממה שהיא באמת, אך ככל שהמהירות עולה, הסוסים מתחילים לצהול בעוצמה רבה יותר ולשעוט מהר יותר. ה‘ספורטליין' מעט יותר נוקשה, ועדיין שתיהן היו מאוד נעימות כמעט בכל תוואי.
המעבר לגרסת ה-190 כ“ס בעלת ההנעה הקדמית הפתיע. למרות הנחיתות בהספק, בזכות יתרון קל במשקל (110 ק“ג פחות) וההנעה השונה, הרושם שהתקבל הוא כי גרסה זו קלילה וזריזה יותר, לפחות במהירויות נמוכות יותר. התלונה היחידה שהצלחתי לגבש לגבי יחידת ההנעה הזו נוגעת לתיבה – היא פועלת באופן חלק, אבל הדבר בא על חשבון הזריזות: היא ממש לא ממהרת להוריד הילוך. על גרסת ה-1.5 ליטר 150 כ"ס לא נהגתי, ואמתין למפגש איתה בארץ.
אותן דרכים בין-כרמים סיפקו לנו גם מספר קטעים מפותלים. סופרב הפגינה, כצפוי, יכולת גבוהה עם המון אחיזה ותגובות ניטראליות להפנייתה. ההגה קל אך מדויק, והיינו שמחים לפעולה יותר הדרגתית של הבלמים. מכוניות המבחן צוידו כולן במערך הבולמים האדפטיבי, וההבדלים בין המצבים – 'נוחות', 'רגיל', 'ספורט' - קלים אך מורגשים; בעומס גבוה מצב 'ספורט' ריסן היטב את המרכב, מצב 'רגיל' קצת פחות, ו'נוחות' הרך התגלה כמתאים בעיקר לעיר.
האחת שלא תבוא
בין סופרב אחת לאחרת הזדמן לי לעשות סיבוב קצר על גרסת סקאוט שהוצגה לראשונה יחד עם מתיחת הפנים. גרסאות אלה, כנהוג בסקודה, הן גרסאות סטיישן-פנאי לדגמים המוכרים. מרווח הגחון של סקאוט גבוה ב-15 מ“מ, נעשו שינויים קלים בפגושים ובספי הדלתות ויש לו מספר צבעי מרכב משלו – כולל כתום! סופרב בצבע כתום! – וגימורים שונים בתא הנוסעים. אני אוהב סטיישנים כאלה.
המנוע בחזית לגם סולר והעמיד לרשותי 190 כ“ס. בנסיעה מנהלתית המנוע הזה הרשים יותר מאחיו הצורכים בנזין, בעיקר וכמובן בגלל מומנט בשרני שהוגש מוקדם יותר. המחיר הגיע בדמות רעש מנוע מעט בולט יותר, אבל לגמרי בגבולות הסביר. ההפתעה הגיעה מכיוון המתלים. מעבר לכך שאלה סידרו מרווח גחון נדיב יותר, המאפשר רמת ביטחון גבוהה יותר בנסיעת שבילים, הם היו מכוילים למופת והציעו איזון נהדר בין ספיגה לריסון – והטוב ביותר מבין כל הגרסאות. זו, לטעמי, הסופרב המוצלחת ביותר, אבל היא לא תגיע לישראל, כי הישראלים, כנראה, יעדיפו עליה את קודיאק. חבל.
בישראל
סקודה לא ביצעה מהפיכות במתיחת הפנים הזו. אבל היא כן ליטשה את הסופרב המוצלחת מלכתחילה והפכה אותה לטובה עוד יותר. אותה אדרת לגברת יותר מוכשרת.
סקודה סופרב המחודשת צפויה להגיע אלינו לקראת סוף שנה בגרסת ליפטבק עם המגוון המלא של מנועי הבנזין.
רוצים לדעת עוד? צפו ב
סקירת וידאו שהכנו בערוץ היוטיוב שלנו.
