הודעת דוברות משטרת ישראל, 18.7.19. "בחודשים האחרונים פעלה המשטרה בתיאום מלא עם פרקליטות המדינה לקבלת חוות דעת מקצועיות מכלל הגורמים הרלוונטיים, על מנת לבסס את אמינות ודיוק מערכת א-3 במישור המשפטי. לאחר קבלת כל חוות הדעת הנדרשות, נמצא כי מערכת א-3 אמינה ומדויקת, וניתן אישור מפרקליטות המדינה לחדש את האכיפה ובהתאם לחזור ולהנפיק דו"חות".
שקרים, מעילה באמון, הודעה תמוהה
נכנסת לפעולה, יש אישור. הפעלת מערך האכיפה המבוסס על מדידת מהירות וצילום רכב במסגרת פרויקט א-3 החלה בסוף 2011/תחילת 2012 והורחבה בהמשך. מכיוון שתיעוד העבירה הנעשה במסגרת זאת הוא הבסיס היחיד להרשעה בדין, ולנהג היחיד אין כלי שיכול להזים את ממצאיה, ברור שהמערכת צריכה להיות אמינה לחלוטין ומדויקת. כדי שיתקיים התנאי הזה, המערכת צריכה להיבדק באופן המחמיר ביותר על-ידי גורמים מקצועיים בלתי-תלויים וברמה הגבוהה ביותר. המשטרה הכניסה את המצלמות האלה לשימוש לאחר שהצטיידה באישור מכון התקנים הישראלי.
האישור, כך התברר, יסודו בשקרים. במשפט שהתנהל מ-2016 בבית המשפט לתעבורה בעכו, ובו כפרו באשמה עשרים נהגים שיוצגו על-ידי עו"ד תומר גונן, התברר כי: מכון התקנים לא בדק את המערכת בארץ; לא בדק אותה בהולנד (שם היא מיוצרת); דוח המאשר את אמינותן לא הוצג; לא נמצא לו שריד וזכר. על חוות הדעת של המכון חתם אילן כרמית, מי שהיה בזמנו מנהל התחום במכון וקודם להיות מנהלו. בנימוקים לפסילת אותה כהונה, אמרה וועדת גילאור לאישור מינויים בשירות הציבורי בראשות השופטת שלומית דותן: "כרמית כשל בעדותו בבית-המשפט בעכו וכן בחוות דעתו. החקירה בחשד למתן עדות שקר נמשכת..." (גלובס, 26.2.19).
גם ידי המשטרה במעל. בינואר 2019 הועברה מתפקידה נצ"מ שרית פיליפסון, ראש מחלקת תביעות תעבורה באגף התנועה; נציב תלונות הציבור, השופט דוד רוזן, המליץ להדיחה מתפקידה בגלל מערך הסתרה ושקרים של התביעה המשטרתית בבתי המשפט לתעבורה שדנו בתיקים הקשורים ל-א-3, ונצ"מ פיליפסון לא פעלה לבד. כותב השופט רוזן: כי "הדעת אינה סובלת מצב דברים זה. לידי התביעה המשטרתית הועבר חומר חקירה מהותי שיש בו, לכאורה, כדי לקעקע בסיס ראייתי שעליו הסתמכה התביעה בבית המשפט להוכחת כתב האישום. חרף זאת, התביעה, בידיעתה המלאה ובהנחייתה של הקצינה הבכירה, בחרה לנהוג אחרת. התביעה הסתירה הלכה למעשה לאורך כשנה וחצי את המידע החדש שהובא לפניה... מדובר בהסתרה מכוונת של חומר חקירה מהותי, הנושא עימו מידע שיש בו, לכאורה, כדי למוטט את כתב האישום, כפי שאכן קרה... התביעה ידעה ידוע היטב על עדותו השקרית של נציג מכון התקנים בבית המשפט, ועל חזרתו הברורה של העד הנ"ל מעדותו במייל מפורש ששלח לתביעה".
בעיית אמינות קשה. בעקבות מה שהתגלה במשפט, הפסיקה המשטרה לאכוף מהירות באמצעות המערכת. והנה, כבר באוקטובר 2018 הודיעה המשטרה כי המערכת נבדקה, נמצאה אמינה, והיא תמשיך לאכוף מהירות באמצעותה. כך כתב לפי הודעתה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד למברגר: "לאחר שהושלמו מלוא הבדיקות, הועבר לעיוננו דו"ח הטכניון בעניין מערכת א' 3, כמו גם תוצרי בדיקות נוספים... לאור זאת, ועל בסיס הנוסח הסופי לדו"ח, נחה דעתנו כי מערכת א' 3 מהימנה לחלוטין, וכי ניתן לבסס על פעולתה דו"חות תנועה, ואף להוכיח את מהימנותה בבתי המשפט".
כאילו לא אירע דבר
היתממות. ולאחר כל הדברים האלה – מערך אכיפה שלא נבדק, עדות שקר של מי שהכשירו, הסתרת העובדות על-ידי נצ"מ במשטרה, שיתוף פעולה של שוטרים נוספים במעשים אלה, הודעה קודמת כי המערכת נמצאה אמינה – כותבת המשטרה בהודעתה הנוכחית: "לאחר קבלת כל חוות הדעת הנדרשות, נמצא כי מערכת א-3 אמינה ומדויקת".
חובה עקרונית. גם כאשר מדובר במערכת כזו שנבדקה כראוי, גם כאשר גורמי האכיפה עושים עבודתם כנדרש, המשטרה חייבת בשקיפות מלאה בנושא כזה הנוגע לכלל ציבור הנהגים. כאן, לאחר כל הכשלים והשקרים הנ"ל, המשטרה חייבת במידע מפורט, כזה העומד לרשות הציבור.
התעלמות. אבל המשטרה, לא רק שאינה מתייחסת למערך הכשלים החמור הזה, כאילו מה שעצר את השימוש במערכת היה חיישן פגום או קצר בלוח אם, אלא מעזה – לאחר כל הדברים האלה – לכתוב בהודעתה על "חוות דעת מקצועיות מכלל הגורמים הרלוונטיים, על מנת לבסס את אמינות ודיוק... נמצא כי מערכת א-3 אמינה ומדויקת".
חובה מעשית. לא לפרסם מיהם כלל הגורמים הרלוונטיים, מי הם אלה שהעניקו את כל חוות הדעת הנדרשות, היכן הם פועלים, מהן אותן חוות דעת, על-סמך מה ניתנו, מה היה פרוטוקול הבדיקה, מהו תוכן הבדיקות, מהם הממצאים – מופע התנשאות בעייתי לכשעצמו, ובהינתן כל הנ"ל חמור ביותר – פשוט לא בא בחשבון.
תיקון הכרחי. לאחר שכשלה באופן כה חמור (והרבה מעבר לעניין המצלמות עצמן), המשטרה חייבת שכל המידע הרלוונטי יוגש לציבור. המשטרה הרוויחה באי-יושר רב אובדן אמון טוטלי בעניין זה – והעובדה כי פרסמה הודעה כפי שפרסמה, (גם היא) עומדת לחובתה, עניינית וציבורית, ומחייבת שינוי מהותי.
_________________________________
מצעד האיוולת של א-3
כשל החשיבה נמשך. משטרת ישראל מסיימת את הודעתה הנ"ל: "המצלמות יחזרו לתעד עבירות תנועה ולהנפיק דו"חות לנהגים הנוסעים במהירות החורגת מהמותר בחוק ובכך מסכנים את חייהם ואת חיי משתמשי הדרך. סעו כחוק".
ניחא, אם היה מדובר רק ואך ורק בציות לחוק. אלא שהטענה שאותה מהירות נאכפת מסכנת את חיי הנהגים ואת חיי המשתמשים בדרך, היא, במטותא ממשטרת ישראל, פשוט אינה נכונה.
א. על חוסר הטעם באכיפת המהירות בכלל, באופן שבו היא נעשית בפרט, כתבנו לא מעט
מהירות, אכיפה, מצלמות – ואמונה (חלק א')
מהירות ותאונות: התופעה הלא קיימת בישראל – וההתעלמות (חלק ב')
המהירות, המצלמות והבטיחות: אמונה ואינטרסים (חלק ג')
ב. על הסאגה המביכה הזו הוספנו לא מעט
התייחסנו לדוח מבקר המדינה, שגם הוא מצא שהעסק לא עובד כפי שהובטח
על הדמיון המביך בין הכשלים של משטרת ישראל בהטמעת הממל"ז ובאלו עם מצלמות כתבנו כאן
על ההודעה הקודמת שהכל ממש בסדר
ולאור כל המובא לעיל, אף הוספנו מכתב לשר לביטחון פנים
ולאחר כל הדברים האלה
נראה לנו, לאור כל שפע הכשלים האלה וחומרתם, כי ראוי שהמשטרה תבדוק את כל העניין מהיסוד – החל מעצם יישום הפרויקט שהוא חסר כל ערך לבטיחות, דרך היישום הכושל שלו אפילו במגבלות המובנות שלו, ועד לסיבות שגרמו לכך, שבהתלהבותה לאמץ טכנולוגיות אכיפה "מתקדמות", לא רק שכשלה מקצועית, לא רק שפגעה באופן חמור באמינותה שלה, אלא גם הגיעה לכך שהיא-היא זו שעברה על חוקי המדינה, אלה שתפקידה-שלה לאכוף אותם.
השר לביטחון פנים, צמרת משרדו וסגל הפיקוד הכללי של המשטרה בוודאי מכירים את המשפט הבא, המופיע באתר הממשלה בפתיח אודותיה: "תפקידיה העיקריים של משטרת ישראל כזרוע אוכפת חוק קבועים בסעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א - 1971. הסעיף קובע: 'משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין".
עם זאת, האפשרות שהמשטרה תבדוק את עצמה בעניין זה לא באמת נראית סבירה. אפילו לא קצת.
