אירוע חשיפת Q7 (אוטו, גיליון 402). השעה שלוש ועשרים דקות, לפנות בוקר, ואני ממתין בחדרה לרכבת שתיקח אותי לשדה התעופה. דקה לפני זמן ההגעה המתוכנן, מופיע על הצג, ככה סתם, מידע כי הרכבת האמורה להוביל אותי ושאר אזרחים אל שדה התעופה — מבוטלת.
ושוב: השעה שלוש ועשרים דקות, לפנות בוקר, חדרה, ושדה תעופה הוא מקום שצריך להגיע אליו בזמן. אבל זה היה בהחלט אחראי מצדם, כלומר, להודיע על ביטול רכבת מחדרה לנתב"ג דקה לפני שהייתה אמורה להגיע. שהרי אם לא היו אחראים, היו מודיעים דקה אחרי.
לפי החישוב, אוכל להספיק עם הרכבת הבאה, אבל זה קצת גבולי, ולמרות שיש מצב שיהיה בסדר, אני לא מחכה. אני מרים את המזוודה וחולף בחצי ריצה לעבר מכוניתי שחנתה בחוץ. מניע, שועט בכביש החוף לנמל התעופה הקרוי על שם מייסד המדינה וראש ממשלתנו הראשון, ומגיע לחניון ארוך הטווח רק בשביל לגלות שהוא סגור, בגלל שהוא מלא עד אפס מקום.
השומר בכניסה מכוון אותי לעבר חניון 26, הנפתח רק כאשר החניון העיקרי מלא: "שמור על הנתיב השמאלי, אתה כבר תראה אותה" הוא אומר. מהנהן לתודה ומאכלס את מכוניתי בנתיב השמאלי ומוצא להפתעתי שבאחד הפיצולים, ממש היכן שיש שלט גדול שאומר שזו כניסה ל'מורשים בלבד', יש גם שלטים קטנים שמודיעים שזו גם הכניסה לחניונים 26, 28 ואולי עוד כמה. "טוב שהתנחלתי על השמאלי" אני אומר לעצמי ונכנס לחניון 26 ומגלה שגם הוא מלא עד אפס מקום. מכוונים אותי אל שביל חולות, ואז, כשאני חושב שגרוע מזה כבר לא יכול להיות, אני מוצא עצמי נוסע לטרמינל 3 בתוך אוטובוס שממש מטרטר את עצמו לדעת. מדינת ישראל 2019.
מרפי, יום אחד...
צילומים לקשת. לנדרובר דיסקברי 5 ושבילים בתוך מצפה רמון — רכב נהדר, נוף אלוהי. גיא שפרנט מלווה אותנו עם דיסקברי כמעט זהה, גיא גיאור ואני מדברים למצלמות תוך כדי נהיגה. אני אומר שהחיסרון היחיד של הדיסקברי שלנו הוא בצמיגי הכביש בהם הוא מצויד, וזה די בעייתי כאן — שבילים עם אבנים חדות השתולות בתוכם — אבל אלה הרי לא יעצרו אותנו, ואני מוסיף ואומר: "ועדיין, שום מרפי לא יצליח לגרום לנו לתקר".
מספר שניות מאוחר יותר, ראינו את גיא שוכב ליד הדיסקברי הנוסף, שמצדו עמד בזווית בעייתית, כשהוא מכניס מתחת לגחונו ג'ק.
געגועים לעומק
מאיר אריאל היה צפוי לחגוג 77 שנים השנה, לו היה עדיין עמנו. ואני באמת שלא מתכוון לספר עוד סיפור על אותה דמות מופלאה, מעצבנת ומעצבת. הגאון המוסיקלי הזה, ששיריו ומילותיו מלווים אותנו עד היום וכנראה גם עד יום מותנו, נשמע בשיר חדש ברדיו. לשיר קוראים 'משורר' והוא לא היה אמור להיות שיר בכלל. זהו קטע קריאה של הגאון, שאליו חבר גאון אחר בשם פטריק סבג שערך לו עיבוד נהדר עם מוסיקה שחודרת פנימה ולא מרפה.
גוון קולו של מאיר תופס אותך ואתה חייב להקשיב. זהו אינו קול בעל יכולות ווקאליות מיוחדות, ממש לא. זהו קול של אדם בוגר, שעבר לא מעט בחיים, קול של אדם רגוע, קול של אדם שמדגיש באופן הנכון כל מילה, כל הברה. כשהראיתי והשמעתי את השיר לבן חסון, נזכרתי מה המוסיקה הזאת מזכירה לי — סרטון מיוטיוב על המטוס ציפור שחורה מימי המלחמה הקרה.
המוסיקה דומה (לטעמי), וכחובב כלי מלחמה בכלל ומטוסי קרב בפרט, לא יכולתי שלא ליצור הקשר. אז אני לא באמת יודע אם לפטריק סבג יש חולשה גם לאותה ציפור שחורה או למלחמה הקרה, אבל אני יכול רק להודות לו על היצירה המופלאה. אותי היא בהחלט תלווה הלאה.
[email protected] 
