נהיגה בכביש מהיר – דרך ארוכה, מונוטונית ובדרך כלל משעממת — הפכה לאחת החוויות הזכורות לי מהשקה זו: כביש פורטוגלי, מוגבה וסביבו עצים עד לקצה האופק – כאילו ונהגתי בינות לצמרות העצים. אירוע שגרתי לגמרי – נהיגה בכביש מהיר – היה לנשגב בזכות הגשה שונה של הכביש עצמו.
דבר דומה עשתה פיג'ו עם ה-208 החדשה – סופרמיני שמוגשת בצורה לא שגרתית.
מיישרת קו, מוסיפה
הדור הפורש של
פיג'ו 208 (ראשון; 2011) הראה את סימני הגיל, ובהתחשב בכך שהפלטפורמה עליה היה מבוסס מקורה עוד ב-207 (PF1, שנת 2006), היה ברור לצרפתים שצריך להתחיל מדף חלק לגמרי.
הדור החדש של 208 שהוצג במרץ, בתערוכת ז‘נבה, מבוסס על פלטפורמה חדשה לגמרי, EMP1, וזו תשרת את כל הדגמים הקטנים החדשים של קבוצת PSA (אופל, ד.ס, סיטרואן פיג'ו), כולל פיג‘ו 2008 החדש, אופל קורסה החדשה ועוד. פלטפורמה זו תוכננה מראש כך ליחידת הנעה חשמלית, ופיג‘ו מתגאה בכך שצביר הסוללות אינו פוגע במרחב לנוסעים או בנפח תא המטען.
ואם נגענו בחשמל, אציין כי פיג‘ו בחרה בגישה האומרת שלא צריך להפגין הופעה מיוחדת כדי להעביר "מסר חשמלי", וגרסה זו היא עוד אחת מבין הגרסאות בהן מוצע הדגם החדש. הצרפתים מעדיפים שתקנו את ה-208 בזכות העיצוב, בזכות סביבת הנהג המושקעת, הם רוצים שתקנו 208 כי ה-208 מתאימה לכם – והדבר נכון גם לגבי הגרסה הזו. ולכן הבדלים הנראים לעין בין גרסאות הבעירה הפנימית לזו החשמלית זניחים לגמרי — סבכה מעט שונה, גוון כחול לסמל האריה וסימול E קטן ומצטנע על קורה C, וזהו בערך. אני מתחבר לגישה הזו בקלות.
בכל מקרה, מפגש עם ה-208 החדשה מזמין קריאת התפעלות, ולטעמי היא נראית נהדר. היא שואלת אלמנטים מ-3008 (יחידות התאורה מאחור) ו-508 (הניבים מלפנים) ומתאימה אותם לפרופורציות של מכונית סופרמיני באופן מרשים. ואני חייב לומר שהיא נראית הרבה יותר טוב במציאות מאשר בתמונות. מגוון הצבעים הרחב והצבעוני רק מוסיף לאווירה החגיגית כששיירת ה-208 יצאה משדה התעופה.
הקטע עם הפנימיות
אבל ככל שהעיצוב החיצוני מרשים, הוא כמעט מחוויר לעומת המופע שהתגלה בפני כאשר נכנסתי פנימה. כמו העיצוב החיצוני, גם זה של סביבת הנהג שואל אלמנטים מהאחיות הגדולות במשפחה, אלא שמה שמרשים כאן הוא שבקטגוריה אליה 208 שייכת נדיר לראות כזו השקעה בעיצוב והקפדה בביצוע. בין המרכיבים העיקריים, מסך מולטימדיה גדול (עד "10) הפונה לנהג, לוח מחוונים מוקרן בתלת ממד (הדורש קצת הסתגלות), תאורת אווירה נאה, קונסולה מרכזית רחבה ומרשימה. סביבת הנהג עשויה ממשטחים ומרקמים עשויים היטב, לרוב רכים וגם ההרכבה טובה והדוקה. בקיצור: מופע מרשים של עיצוב, טכנולוגיה ואיכות. המושבים נראו נהדר בריפוד עור-בד והתגלו כנוחים, גם לאחר נהיגה ממושכת של כ-100 ק“מ ללא עצירה.
לא הכל מושלם: המרחב לנוסעים מלפנים לא מזהיר, בגלל הקונסולה המרכזית המרשימה; שדה הראייה לפנים נפגע בגלל מיקום קורה A; תפעול המערכות בסביבת הנהג דורש הסתגלות, כך גם לתנוחת הנהיגה האופיינית לפיג'ו בשנים האחרונות שלא כל אחד מתחבר אליה; כפתור מצבי הנהיגה ממקום מאחור מדי ולא נוח לשימוש. מנגד, אהבתי את הפקדים להחלפת הילוכים מאחורי ההגה. כיאה לדגם עכשווי, ל-208 ממשק לאפל ’קארפליי‘, משטח טעינה אלחוטי, שני שקעי USB, רגיל ו-C, מלפנים ושניים מאחור.
המרחב מאחור אינו מזהיר; בסיס הגלגלים, 254 ס"מ, אינו גדול ואינו שונה מאשר בדגם הפורש. נפח תא המטען, 311 ליטר, ממוצע בקטגוריה, וסף ההטענה מעט גבוה יחסית.
תחום נוסף בו ה-208 יישרה קו הוא בתחום מערכות הבטיחות, ובמפרט מערכת בלימה אוטונומית כולל זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעה על סטייה מנתיב, תיקון הסטייה ושמירת הרכב במרכזו ועוד. כבונוס לא שגרתי פיג‘ו ציידה את ה-208 בעיגוני איזופיקס גם מלפנים.
צמרות עצים
יצאנו לדרך. ליסבון יפה, גשר ואסקו דה גאמה הוא הישג הנדסי מרשים שמספק תצפית נפלאה על נהר טז‘ו, וצמרות העצים בכביש המהיר מופלאות, וכיוון שאנחנו נוהגים, נתחיל במנועים ונפתח בשגרתיים יותר – דיזל ובנזין.
מנוע הדיזל הוא זה החדש, 1.5 ליטר, כאן בהספק 100 כ"ס והתיבה הצמודה לו היא ידנית 6 הילוכים. מנוע הבנזין בנפח 1.2 ליטר (3 צילינדרים) מוכר מזה שנים, ומוגש לאחר עדכון. הגרסה הבסיסית שלו אטמוספרית וזו מייצרת 75 כ"ס (82 כ"ס בדגם הפורש) וצמודה לה תיבה ידנית 5 הילוכים. הגרסאות המוגדשות מייצרות 100 ו-130 כ"ס (110 כ"ס בלבד עד כה) ושתי אלה מוצעות עם תיבה אוטומטית 8 הילוכים, כאשר לחלשה יותר גם ידנית (6 הילוכים). לישראל תגיע 208 עם מנוע הבנזין המוגדש בלבד, 100 ו-130 כ"ס, ורק בגרסה האוטומטית, ומבין שתיהן, רק החזקה הייתה בהשקה.
בכל זאת גנבתי סיבוב קצר בגרסת ה-100 כ“ס הידנית. שילוב של מומנט מספק בסל“ד נמוך, נכונות לטפס לסל“ד גבוה, תפעול נעים של המצמד, בורר הילוכים ברור (ומוצלח בהרבה מזה שבדור הקודם) יוצרים יחידת הנעה נעימה ונמרצת המציעה בונוס של צליל נעים. בקיצור, חבל שלא נראה אותה בארץ.
רוב הזמן נהגתי בגרסה האוטומטית החזקה, ומעבר לתוספת ההספק, גם המומנט גדול יותר מומנט (23.4 קג“מ לעומת 20.9 קג“מ), וזו מבטיחה לסיים את התאוצה ל-100 קמ“ש ב-8.7 שניות (11.9 שניות בגרסת 100 כ"ס החדשה; 10.9 שניות בגרסת 110 כ"ס הקודמת).
עם היציאה, התחושה הייתה שהמכונית נמרצת פחות ממה שטוענים הנתונים, אבל תוספת הסוסים מורגשת בהחלט ביחס לגרסת ה-100 כ“ס, והפער נעשה מוחשי יותר ויותר ככל שהמהירות עולה. לגרסה זו מספיק מומנט בסל“ד נמוך, אבל היא במיטבה במרכז הסקאלה. צליל נעים אך אופייני לשלושה צילינדרים חודר לתא הנוסעים, אבל אף פעם לא מפריע. התיבה מעט איטית בפעולתה, אבל מעבר למצב 'ספורט' מזרז אותה.
על חישוקים "17 הגדולים יחסית ששירתו את כל רכבי המבחן, הציגה ה-208 יכולת סבירה בטיפול במפגעי אספלט עירוניים. מחוץ לעיר המצב השתפר, ובכל מקרה ברור שהבולמים מכוילים באופן מעט נוקשה. מנגד, יכולת הריסון טובה גם בכביש גלי וגם בכזה שהוא משובש לתפארת. בכל מקרה ה-208 לא חובטת או נוקשה מדי, ונוחות הנסיעה לרוב טובה.
תודות לתיבה מרובת ההילוכים הסל“ד בשיוט נמוך — כ-1800 סל“ד ב-100 קמ“ש וטיפה יותר מ-2000 ב-120 קמ“ש – כך שצליל המנוע אינו מטריד בשיוט. בידוד רעשי הרוח מוצלח למדי, זה של הכביש פחות ומאוד תלוי באיכות האספלט.
התוואי המתפתל היה קצר, אבל ה-208 התגלתה כמכונית קלילה בעיקולים, משנה כיוון בזריזות וההגה הקטן והמהיר, שהוא קל מדי לטעמי, מוסיף להתנהלות זאת. נדמה שהיא קצת פחות מחוברת ומשעשעת מהדור הקודם, אבל ממעט הקילומטרים המפותלים אותם חווינו יחד, נראה ש-208 היא שותפה טובה למעשים מסוג זה.
חשמל זורם
לגרסה החשמלית טווח רשמי ומרשים של 340 ק"מ, לפי תקן WLTP החדש והמחמיר, ולמרות זאת הקצו הצרפתים מסלול של 15 ק“מ בלבד להתנסות עם גרסה זו. לפי פיג'ו, יש לכך שתי סיבות: הרבה עיתונאים ומעט זמן לטעון את המכוניות; החשמליות בהשקה היו בגרסת טרום-ייצור, ונדרשת עבודה נוספת על תוכנת הניהול שלהן. אגב תוכנה, לכל בעל פיג‘ו 208 חשמלית יהיה יישומון שיאפשר לשלוט על קצב הטעינה, להניע את האוטו ולהפעיל מיזוג או חימום ויציע תכנון נסיעה חכם בהתחשב בעמדות הטעינה הפזורות ברחבי המדינה.
לסוללות אנרגיה של 50 קילוואט-שעה, ועם מטען מהיר (DC) של 100 קילוואט ניתן לטעון 80% (ל-240 ק"מ) תוך 30 דקות. עמדת טעינה ייעודית ביתית (AC) של 11 קילוואט תאפשר טעינה מלאה ב-5 שעות, ואילו טעינה משקע ביתי רגיל תעלה את זמן הטעינה מריק למלא ל-16 שעות. בפיג‘ו צופים שהגרסה החשמלית תהווה כ-15% מהיקף המכירות של 208.
המנוע החשמלי מעמיד לרשות הנהג 136 כ“ס ו-26.5 קג“מ הזמינים מסל"ד 0, לתיבה יחס העברה יחידה וההנעה קדמית. הגרסה החשמלית מסיימת את התאוצה ל-100 קמ“ש ב-8.1 שניות, זאת למרות נתון משקל כביר — 1455 ק“ג, כ-300 ק“ג יותר מגרסת הבנזין הכבדה ביותר.
נהיגה ב-208 החשמלית אינה דורשת כל הסתגלות והתאמות מצד הנהג. זה אותו בורר, לוח המחוונים כמעט זהה, ואין מערכת שליטה על הבלימה רגנרטיבית חזקה (פרט למצב 'B' המחזק אותה; לבחירת הנהג). להבדיל מהגרסאות האחרות כאן הכוח הרב זמין ומיידי, ומצב 'ספורט' מחדד ממש את התגובה. לפחות עד למהירויות שיוט גבוהות הגרסה החשמלית חזקה מאחיותיה. תוספת המשקל מורגשת, והיא כמובן מאבדת משהו מהקלילות של הגרסאות האחרות. גרסה זו היא גם השקטה ביותר בהשוואה לאחרות – לא רק בגלל רעש המנוע שאיננו, אלא גם בגלל שנדמה כי נעשה טיפול טוב יותר בבידוד רעשי הכביש.
לביאה, חשמלית
לכבוד הדור החדש של 208 שלפה פיג'ו את כל הכלים בארסנל שלה ליצירת סופרמיני מתקדמת – בעיצוב החיצוני, בסביבת הנהג המרהיבה, בטכנולוגיה, במערכות הבטיחות – והוסיפה לה גרסה חשמלית. התוצאה היא מכונית מאוד מרשימה, לא מושלמת ונטולת בעיות (מרחב מאחור, למשל), אבל כזו שתוציא מכל אחד קריאת התפעלות.
בימים אלה ממש מתחילה פיג‘ו לשווק באירופה מכוניות ראשונות. אלינו תגיע
פיג'ו 208 ברבעון הראשון של 2020, כאמור עם מנוע הטורבו בנזין 100 ו-130 כ“ס והתיבה האוטומטית, ומעט מאוחר יותר תגיע לכאן הגרסה החשמלית שתשווק כאן באופן סדיר לגמרי. כמובן, ההצלחה של הדגם בארץ תהיה תלויה גם במפרט האבזור ובמחיר, אבל בכל הקשור ל-208, יש לה הרבה מה להציע מעבר לשיקולי תמורה רגילים.
