ה-A קלאס סדאן שמחכה לי במגרש החניה במרכז פרנקפורט נראית רגילה. למעשה, כאשר המלווה שלי מצוות
מרצדס פותחת בפני את הדלת ומפקידה בידי את המפתח החכם, אני תוהה אם אין כאן טעות. האם זו באמת הגרסה הנטענת החדשה?
הגרסה הסלונית למכונית הקומפקטית של מרצדס אמנם נראית טוב, אבל קשה להבחין שהיא באמת שונה. עד שאני שם לב לסימון הקטן "EQ Power" בצד המרכב ולאות "e" בסימן הדגם על תא המטען. אפשר לנשום לרווחה, אלה מבטיחים שמדובר בגרסת כלאיים נטענת משקע (או PHEV בקיצור).
מרצדס טוענת
כמו רוב מותגי היוקרה, מרצדס גילתה בשנים האחרונות את הנעת הכלאיים הנטענת, והיא מבטיחה להציג שפע דגמים חדשים עם חטיבות כוח כאלה בתקופה הקרובה. מבחינתה הם כבר חלק מדור שלישי לטכנולוגיה. במרצדס מדברים על מבחר מחודש של 10 דגמים/גרסאות כאלה עד תחילת 2020 ו-20 עד סוף אותה שנה. וכיאה לשיטת הסימון הנוכחית במרצדס, הם ימותגו תחת הכינוי EQ פאוור.
במרצדס מגיעים כעת עם התפיסה הנטענת לדגמים הקטנים בהיצע של המותג, אלה שמתבססים על פלטפורמת ההנעה הקדמית. בתערוכת פרנקפורט האחרונה הוצג המערך ההיברידי הנטען לראשונה בסדרות A ו-B וזה בהחלט לא יסתיים שם.
מה השתנה
מתחת לעור
מרצדס A קלאס בגרסת A250e מצוידת במנוע 1.3 ליטר טורבו-בנזין שפותח עם (ובעיקר על-ידי) רנו-ניסאן, ומייצר 160 כ"ס. אליו מתווספים 100 כ"ס חשמליים. ההספק המשולב הוא 218 כ"ס, המומנט 45.9 קג"מ ולגרסה זו תיבת שמונה הילוכים רובוטית דו-מצמדית.
כל זה מבטיח נתוני ביצועים מרשימים: האצה מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך 6.7 שניות, מהירות מרבית של 240 קמ"ש ו-140 קמ"ש בכוח החשמל בלבד. טווח הנסיעה החשמלי עומד על 69-61 ק"מ לפי התקן החדש בהתאם לגרסת המרכב והצמיגים.
ל-A250e מצברים עם נפח של 15.6 קילוואט-שעה (קוט"ש). הם שוקלים כ-150 ק"ג, מקוררי מים, נמצאים מתחת למושב האחורי וגוזלים לא מעט נפח מתא המטען - 345 ליטר לעומת 420. גם מיכל הדלק הוקטן - מ-43 ל-35 ליטר. טעינה מלאה שלהם אורכת כשעה ו-45 דקות.
לטובת מקום, מערכת הפליטה קוצרה וקצה המפלט נמצא בכלל במרכז הרכב ומופנה לכיוון מושב הנוסע (אל חשש הוא כמובן חיצוני). כן, מה שנראה כמו מפלטים מלבניים על אחורי המכונית הוא רק קישוט. כדי למצוא מקום למצברים בוצעו גם שינויים למתלה האחורי, כאשר מרצדס בוחרת לצייד את הרכב בקורת מתח (כמו בגרסאות החלשות) ולא במתלה רב-חיבורי שיש ב-A250 רגילה.
מתנסים
סביבת הנהג דומה מאוד לזו שב-A קלאס הרגילה, עם מערך ה-MBUX שמתאפיין בשני צגים (לוח מחוונים דיגיטלי ומולטימדיה). הכל דומה, למעט פרטים כמו חיווי "מוכן לנסיעה" (תחליף לרעש התנעת מנוע בנזין) ומצבי ניהוג שכוללים "חשמלי" (E) וכזה ששומר על מצב טעינה של הסוללה, בנוסף ל"נוחות" ו"ספורט".
מאחור יש מרחב נאה לראש ולרגלים והוא לא נפגע מהשינוי. הבליטה במרכז הרצפה נראית מעט גדולה ותפריע לנוסע שלישי. לתא המטען, למרות הקטנתו עדיין מבנה טוב ושימושי.
כשאני יוצא לדרך מספר צג המידע על טווח פתיחה של 54 ק"מ, שיורדים בקצב הגיוני עם הנסיעה ואינם "נעלמים". כבר בלחיצה ראשונה על המצערת ברור שיש כאן הרבה כוח ושהוא מאוד זמין. המומנט כה מיידי, שאפילו בעיר ביציאה מהרמזור ניתן לסחרר צמיגים קדמיים בליווי יללות גומי, גם אם לא התאמצתם לעשות זאת וגם אם הזינוק התבצע רק עם כוח המנוע החשמלי. לפעמים התחושה אפילו עצבנית מדי.
הביצועים טובים מאוד, אבל הצטרפות מנוע הבנזין לחגיגה רועשת מהרצוי. במהירויות עירוניות מנוע הבנזין מצטרף לסייע רק בלחיצות מאוד חזקות על המצערת או כאשר עוברים למצב "ספורט". במצב "תנועה חשמלית" מנופי העברת ההילוכים הופכים לפקדי שליטה בעוצמת הבלימה הרגרנטיבית. נחמד.
הזמן קצר ואני מנסה לגוון בבחירת הכבישים ושמח על כך שגם בשעות העומס ניתן להתנהל כאן ללא פקקים מייגעים. התחושה הראשונית היא שלהגה משקל נכון ודיוק מספק ואילו לבלמים תגובה עצבנית. כמו בהרבה כלי רכב דומים, חסרה כאן הדרגתיות ודיוק ולפעמים נשמע מהם צליל לא נעים. על הכבישים הגרמניים המצוינים נראה שנוחות הנסיעה אינה מצטיינת במהירות איטית. היא משתפרת עם עלייתה.
מספרים ומסקנות
לפחות כרגע המספרים משחקים לטובת הגרסאות הנטענות: כאשר הקלת המס נוגעת לכלל המחיר, כדאי לשווקן ברמות גימור מהודרות כי ההנחה חלה גם על האבזור. כך הן חזקות ומצוידות יותר, ובמקרה של
מרצדס A קלאס צפויות לעלות כמו גרסאות הבסיס בסדרה.
גם במפגש קצר עם ה-A250e ניתן להבין ששילוב היכולת וההטבות יוצר גרסה שעשויה להפוך, מיד עם השקתה הקרובה בישראל, לפופולארית בהיצע המקומי.
